מעסיק בפועל רשאי להפסיק התקשרות עם חברת כוח אדם בטרם יחלפו 9 חודשים, בכדי שהעובד לא יחשב כעובד המעסיק בפועל לפי סעיף 12א לחוק
העובדות
----------------
עיקר הבקשה, המעלה לדיון את הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם תשנ"ו-1996 (להלן: "החוק") ואת סעיף 12א לחוק, הינה מתן סעד זמני שיאסור על חברת או.אר.אס משאבי אנוש בע"מ (להלן: "המעבידה") לפטר את גולן זוהר ויאנה קרלי (להלן: "העובדים") ויחייב את רשות השידור (להלן: "המעסיק בפועל") לקלוט את העובדים.
העובדים עבדו בחדר החדשות של המעסיק בפועל ככתבנים. גולן זוהר (להלן: העובד מס' 1) הועסק ברשות מיום 1.8.05 ויאנה קרלי (להלן: "העובדת מס' 2") מיום 23.10.06. שניהם קיבלו מכתב מהמעבידה, לפיו עבודתם תסתיים ביום 30.9.08 בשל השינויים החקיקתיים בסעיף 12א לחוק.
לטענת העובדים, הפיטורים נעשו שלא כדין שכן לא נערך להם שימוע וכל מטרת הפיטורים הייתה הימנעות מתחולת החוק עליהם בכדי שלא יחשבו כעובדי המעסיק בפועל.
מנגד טענו המעבידה והמעסיק בפועל, כי פיטורי העובדים נעשו בזיקה למהלך צמצום כוח האדם אצל המעסיק בפועל, וכי הן היו רשאיות להפסיק את עבודתם של העובדים כדי להימנע מהפיכתם לעובדי המעסיק בפועל.
פסק דין
--------------
בית הדין קבע, כי הסעד המבוקש הינו צו עשה זמני, שמטרתו לשנות את מצבם של העובדים, להעסיקם אצל המעסיק בפועל, וכי מקרה זה אינו מצדיק את התערבותו בשלב כה מוקדם טרם ברור התביעה. אין חולק, כי העובדים היו עובדי המעבידה, וכעת ברצונם להיכנס בגדר סעיף 12א(ג) לחוק ולהיחשב כעובדי המעסיק בפועל. דהיינו, מטרת הסעד המבוקש לשנות מצב קיים מעיקרא ולא לשמר את המצב הקיים.
העובדים לא הרימו את הנטל הכבד המוטל עליהם לצורך קבלת הסעד של צו עשה זמני.
בית הדין קבע, מסך הראיות שהובאו בפניו, כי סיום העסקתם של העובדים אצל המעסיק בפועל במועד שנקבע, 30.9.08, קשורה בקשר אמיץ לתיקון סעיף 12א הנ"ל.
גישת בתי הדין ,במקרים מסוימים, הנה להעדיף את המעסיק האותנטי, המשמש כמעסיק. במקרים בהם העסקה במודל משולש נועדה אך כדי לעקוף את חובותיו של המעביד מתחום העבודה, וכאשר היה בהכרה זו כדי לנשל את העובד מזכויותיו, נקבע כי המעסיק בפועל הינו המעביד. בכל המקרים היה מדובר בנסיבות בהן הועסקו עובדים שנים רבות ובמשרה שבאופייה הנה משרה קבועה.
בעקבות פסיקת בתי הדין לעבודה, שהעדיפה במקרים ראויים להתעלם מהפיקציה של מודל "העסקה" משולש, קבע המחוקק בסעיף 12א לחוק הסדר כולל ממנו עולה, כי העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם נועדה להיות מוגבלת בזמן וכי לאחר תקופה של 9 חודשים רצופים, יחשב העובד כעובד המעסיק בפועל. בדרך זו אין אפשרות להעסיק עובד, דרך חברת כוח אדם, במשרה קבועה ללא הגבלה של זמן.
במסגרת 9 החודשים, ישקול המעביד האם הוא מעונין להמשיך את ההתקשרות עם עובד זה, שלכישוריו התוודע וכן ליכולותיו ותרומתו. המעביד ישקול האם נכון מבחינתו להמשיך ולהתקשר עם העובד שרכש ניסיון והכרות עם מקום העבודה או שמא להתקשר עם עובד אחר. להתקשרות עם עובד אחר ישנו כמובן מחיר של הכשרת העובד האחר כמו גם העלות של מציאת עובד אחר והזעזועים שיש במפעל הנגרמים מהחלפת עובדים תדירה.
מדובר בהסדר מהפכני שלמעשה מתערב כאמור בחופש החוזים ובאוטונומיה של הרצון החופשי, שהינה חלק מזכויות האדם המוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. המחוקק כופה יחסי עובד ומעביד, המבוססים על התקשרות חוזית, על העובד והמעביד. עם זאת, ההסדר המגולם בסעיף 12א לחוק עונה על התנאים הקבועים בפסיקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
בית הדין קבע, כי אין מקום לשנות תקופה זו של 9 חודשים ולהרחיבה, ולקבוע כי מי שפוטר בסמוך להשלמת 9 החודשים גם כן יחשב כעובד המעסיק בפועל (כפי שטוענים העובדים).
המחוקק לא קבע הסדר דומה לזה שנקבע על ידו בחוק פיצוי פיטורים, תשכ"ג-1963 בסעיף 3, בו נקבע, כי פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, אינם שוללים את הזכות לפיצוי פיטורים. משכך, רק מי שהועסק תקופה העולה על 9 חודשים יחול עליו ההסדר הקבוע בסעיף 12א לחוק. העסיק בפועל רשאי להפסיק את ההתקשרות עם חברת כוח האדם, ביחס לעובד, בטרם הושלמה התקופה (של 9 חודשים), כדי שלא יחול על העובד ההסדר, וכדי שלא יחשב כעובד המעסיק בפועל. איזון זה נקבע על ידי המחוקק והוא עומד בעקרון המידתיות שלו יש משקל מיוחד בתחום יחסי העבודה. פרשנות זו עולה בקנה אחד אף עם לשון החוק, לפיו לא יועסק עובד תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים.
בית הדין ציין, כי כדי למנוע הערמה והעסקת עובד לתקופה קצרה, פיטורים והעסקה מחדש, נחקק סעיף 12א(א) סיפא, לפיו יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה לתקופה שאינה עולה על 9 חודשים.
לעניין העדר שימוע, נקבע כי ההתקשרות עם המעסיק בפועל נעשתה לא בשל פגם בעבודת העובדים אלא כאמור, כדי להימנע מתחולת סעיף 12א(ג). בנסיבות אלה היקף השימוע יהיה מצומצם ביותר ולאי עריכת שימוע לא תהיה נפקות נכבדה כפי שקורה במקרים אחרים של אי עריכת שימוע. היקף השימוע נגזר מנסיבות המקרה הקונקרטיות. בנסיבות הקונקרטיות בענייננו די במה שנעשה, קרי זימון העובדים לשיחה (והם אלה שלא התייצבו), בכדי לצאת ידי חובת השימוע הנדרשת במקרה דנן.
לסיכום, לא הוכח, כי נזקיהם של העובדים אינם ניתנים לפיצוי בכסף אם יזכו בתביעתם. נטל השכנוע בעניין זה, מוטל על כתפי העובדים והם לא הרימו אותו. מהפסיקה עולה, כי מקום שבו ניתן לפצות צד נפגע בתשלום כסף, לא ינתן צו מניעה זמני או צו עשה זמני. לפיכך בקשת העובדים נדחית.
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
