אור ירוק: "חדרה היא העיר המסוכנת ביותר להולכי רגל ואחריה עכו ועראבה"
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה כי מתחילת השנה ועד לסוף חודש אוקטובר נהרגו 365 אנשים בתאונות דרכים, מתוכם 127 הולכי רגל, רובם בתחום העירוני. מדובר בעלייה של כ-11.5% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.
מדירוג עמותת אור ירוק בנוגע לערים המסוכנות ביותר להולכי רגל, עולה כי נכון לשבעת החודשים הראשונים של שנת 2008, חדרה היא העיר המסוכנת ביותר להולכי רגל, עם 1.935 נפגעים חמורים (הרוגים ופצועים קשה) ל-10,000תושבים, אחריה נמצאת העיר עכו עם 1.739 הרוגים ופצועים ל-10,000 תושבים ובמקום השלישי עראבה עם 1.442 נפגעים חמורים ל-10,000 תושבים.
במחקר שערכה ד"ר גיטלמן עבור עמותת אור ירוק בנושא בטיחות הולכי רגל, נמצא כי בהשוואה למדינות אחרות, חלקם היחסי של הולכי רגל שנהרגים בתאונות דרכם בישראל, גבוה משמעותית בהשוואה לרוב המדינות האחרות החברות בארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי (OECD).
בנוסף לכך, גם מדד הולכי הרגל ההרוגים ל-100 אלף תושבים, גבוה בישראל פי שניים מאשר ברוב מדינות האיחוד האירופי. עוד נמצא במחקר כי רוב התאונות בהן נהרגם הוכי רגל מתרחשות בדרך עירונית וכ-30% מהוחכי הרגל ההרוגים נהרגים בדרכים הלא עירוניות, נתון המשקף גם את המצב במדינות האיחוד האירופי.
לעומת זאת, 95% מהתאונות, ברמות חומרה נמוכות יותר מתרחשות בשטח עירוני. בנוסף לכך, מעל למחצית מהתאונות בהם נפגעים הולכי רגל בדרך עירונית, מתרחשות בקטע דרך (לא צומת), 69% נהרגו בקטעי דרך ו-31% בצמתים.
מניתוח גילי, ניתן לראות כי 36% מבין הולכי הרגל שנהרגו בדרכים בשנת 2005 הינם קשישים (65+), שיעור הנמוך מהממוצע באיחוד האירופי (46%). לעומת זאת, החלק היחסי של ילדים (בני 0-15), שנהרגו כהולכי רגל גבוה פי 2 בישראל לעומת הממוצע האירופי: 15% לעומת 7% בהתאמה.
"שיעור היפגעותם של הולכי הרגל בקרב כלל נפגעי תאונות הדרכים מטריד. אומנם הצלחנו במהלך 4 השנים האחרונות להוריד את מספר ההרוגים בכביש על ידי עבודה קשה וממושכת, תוך שילוב כל הגורמים הרלוונטיים לנושא, אך לצערי לא חל שיפור בנושא היפגעותם של הולכי הרגל כמשתמשי דרך". אמר
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
