ושוב זה קורה: הדו"חות טובים, המניה חוטפת
בשבוע שעבר החלה עונת הדו"חות של ענף התקשורת כאשר פרטנר היתה הסנונית הראשונה. מבט ממעוף הציפור על הדו"חות מראה תמונה מצוינת: החברה הציגה צמיחה נאה בגיוס מנויים חדשים, שיפור בהכנסה הממוצעת למנוי, גידול בדקות שיחה ובעקבות כל אלה גם צמיחה בהכנסות. בנוסף, יכולנו לראות גם שיפור בשיעורי ה-EBITDA (אחד המדדים החשובים בהערכת חברות תקשורת) לעומת שני הרבעונים האחרונים, רווח נקי מרשים שהנגזרת שלו היא דיבידנד בהיקף של כ-200 מיליון שקל ותזרים פנוי לאחר השקעה של כ-600 מיליון שקל.
נראה טוב, לא? אבל מאז פרסום הדו"חות ועד כתיבת שורות אלה, ירדה המניה בלמעלה מ-5%. רק לשם השוואה: מדד ת"א 25 ירד ב-1.5%, מחירה של מניית סלקום לא השתנה ומחירה של מניית בזק עלה בכמעט 1%. ננסה לספק הסברים:
ראשית, כרקע נחזור ונאמר שענף התקשורת נחשב לענף דפנסיבי וניתן לראות כמעט בכל יום בית השקעות אחר (כולל עבדכם הנאמן) הממליץ על משקל יתר לענף בתיק ההשקעות, במיוחד בתקופה זו של חוסר ודאות בשוקי ההון. הסיבות הן די ברורות: השפעת מצב המאקרו מגיעה בד"כ מאוד מאוחר לענף מאחר ולאזרחים קשה לוותר על סל התקשורת הביתי שלהם, כנראה שגם לעסקים.
לכן תזרימי המזומנים שהחברות הגדולות בענף מייצרות הם אדירים וממשיכים לצמוח. התוצאה של צמיחה ברווחים ובתזרים היא חלוקת דיבידנדים בתשואות פנומנאליות (כ-8% בממוצע). לכך יש להוסיף את העובדה כי שער הדולר הנמוך מסייע לחברות אלה הרוכשות מכשירי קצה, תוכן ותמסורת בינ"ל בדולרים. תהליכי הקונסולידציה בענף, גם הם יצרני ערך וכמובן שההתייעלות שאנו רואים בשנתיים האחרונות אצל מרבית חברות הענף אמורה לסייע לרווחים.
פרטנר הינה עמוד תווך חשוב בשוק התקשורת; למעשה, היא בעלת שווי שוק שני רק לבזק ובהחלט עונה על הגדרות הדפנסיביות של הענף. אז למה המניה חוטפת מאז פרסום הדו"חות?
ההסבר הבנאלי ביותר הוא תיאום ציפיות – פרטנר הרגילה אותנו בשנים האחרונות להפתעות חיוביות בכל רבעון. שוק ההון ציפה לתוצאות חזקות מאד בכל הפרמטרים מאחר ולשיטתו אבק ניידות המספרים והוצאות השיווק (כולל סבסוד מכשירים) הרבות בגינה כבר שקע. אז תוצאות הרבעון עמדו בציפיות ואולי קצת אכזבו חלק מהאנליסטים הזרים ולכן כשאין הפתעות חיוביות מחפשים אלטרנטיבות.
עוד בנוגע לתיאום ציפיות: משום מה, חלק לא מבוטל מהמשקיעים ציפה כי הנהלת החברה תהיה הרבה יותר אגרסיבית בהנחיות לגבי המחצית השנייה של השנה, כלומר תכריז שהיא תוכל לשפר את שיעורי הרווח וה-EBITDA. זה לא קרה, ואולי בצדק – בתום השנה הזו תשיק פלאפון רשת חדשה מתחרה ברשתות של סלקום ופרטנר ואין ספק כי תהיה כאן מיני ניידות מספרים חדשה.
הסברים נוספים ל"אכזבה": החברה גייסה "רק" 81 אלף מנויי דור 3, קצב נמוך משמעותית מהרבעונים הקודמים וזהו הרי מנוע הצמיחה של החברה או יותר נכון הדלק למנוע צמיחה שנקרא הכנסות משירותי תוכן. כאן למעשה הפריע למשקיעים כי המנוע עובד בהילוך ראשון – הכנסות מתוכן (ללא SMS) הציגו ירידה לעומת הרבעון הראשון שגם בו לא נצפה גידול מרשים בהכנסות אלה. האם המנוע חורק? הנהלת החברה מסבירה זאת במבצעים מיוחדים (אנחנו קוראים לזה סבסוד של חבילות תוכן במעבר מדור 2 לדור 3) שנערכו במהלך הרבעון.
שני הסברים אחרונים: התזרים הפנוי בהיקף של כ-600 מיליון שקל אינו מייצג. החברה ביצעה פקטורינג (מכירה של חוב לקוחות לצד ג') בהיקף של כ- 194 מיליון שקל. מהלך לגיטימי בניהול הון חוזר, אולם ברור כי אינו יכול לחזור על עצמו לאורך זמן שאחרת המכירות אינן משקפות את המציאות (כל הכנסה נמכרת בהנחה לצד ג').
ההסבר האחרון הוא אולי העובדה שבכנס משקיעים שערכה החברה, היא הסבירה את אסטרטגיית הצמיחה שלה בשוק התקשורת. צעד זה מאד מבורך כי אנו המשקיעים הרי מאוד אוהבים שקיפות. אבל ייתכן והמשקיעים לא רואים עין בעין עם ההנהלה את הדרך להפיכת חברת תקשורת כוללת המספקת שירותים נוספים כמו קישוריות לאינטרנט וטלפוניה פנים ארצית. עד כה, הדרך הנפוצה יותר בעולם היא מיזוגים ורכישות של פעילויות משלימות ולא הקמת פעילויות כאלה באמצעים עצמיים (גם בארץ ניתן לראות את תחילת המגמה עם מיזוגן של חברות התקשורת הבינ"ל והרצון של נטוויז'ן לרכוש את HOT).
עד כאן ההסברים. אם שואלים אותנו, גם אבק הדו"חות האחרונים ישקע ולגבי האסטרטגיה רק הזמן יספר, כשאסור לשכוח את כוח המותג של אורנג' בישראל. אז לא נתפלא לראות תיקון במניה כי הרי אמרנו: פרטנר עונה להגדרות הדפנסיביות של הענף.
קק"ל (לע"מ)איך גונבים מהקופה 200 מיליון שקל בשנה ואתם אפילו לא יודעים על זה?
הקרן שמנהלת עשרות מיליארדים, מחזיקה ב-13% מהקרקעות במדינה והפכה למפעל ג'ובים לפוליטיקאים - שחיתות ציבורית
קק"ל אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול.
ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.
מי זאת קק"ל?
מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.
היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.
- עיריית פתח תקווה תיאלץ לרכוש קרקעות עבור בעלי נכסים בעיר
- כך סיבכו רמ"י וקק"ל פרויקט תמ"א 38 בבניין מסוכן בבת ים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.
"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?
רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?
רומן זדורוב התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש.
תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור.
בשורה התחתונה, רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים.
כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות?
העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.
- רומן זדורוב יקבל מהמדינה פיצוי של 17 מיליון שקל
- רומן זדורוב למשטרה: החזירו לי את טבעת הנישואין
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.
