שוק המטבעות: 3.79 בדולר-שקל אינה התחתית האחרונה
"זה הזמן למעקב צמוד מכוון שהצמד ברמת תמיכה קריטית. רמת תמיכה כשמה כן היא ואמורה לתמוך במחיר המטבע. אולם לרמות אלה נטייה להישבר במיוחד כאשר המגמה הכללית בשוק הינה ירידה. במידה ותיפרץ סביר ומגמת הירידה תמשך ובעוצמות גדולות אף יותר ונראה את הצמד תוך זמן קצר של חודשיים לערך ברמת ה 3.60 שקל לדולר אחד". 2.01.08
בשבוע שעבר הערכתי שכיוונו של הצמד דולר-שקל מטה ואיתות להמשך המגמה יתקבל עם פריצת רמת ה 3.82. לא עברו מספר ימים והרמה אכן נפרצה. שוב להזכיר מצב הכלכלה האמריקאית לא מזהיר בלשון המעטה וסביר והריבית על הדולר עוד תרד כדי להקל על הכלכלה. זוהי הסיבה הפונדמנטלית בעצם להחלשות הדולר ומכאן רק נותר לשלב ניתוח טקטי של המצב מבחינה טכנית לצורך תזמון עסקה.
רמת ה-3.82 אמורה לשמש נקודת אל חזור ומרגע שנפרצה תשמש התנגדות. לכן נקודות הפריצה יחסית בטוחות לכניסה לעסקה מכוון שמאפשרות להגדיר ביתר קלות את הנקודה לבלימת הפסד.
מבחינת הצמד החביב עלי למסחר יומי לטווח קצר- היורו דולר, השבוע צפויים להתפרסם מספר נתונים חשובים. גם הפעם חשיבותם עולה במיוחד בגלל שאנו נמצאים בתחילת שנה ובתחילת חודש ולכן יכול להיות והשוק יגיב אליהם בעוצמות חזקות מהרגיל.
אחד הנתונים החשובים שצפוי לגרום לתנודה בצמד הינו התוצר המקומי גולמי שיתפרסם היום באירופה ב 12:00 שעון ישראל. התמ"ג הנו המדד המקיף ביותר להערכת הפעילות הכלכלית. המדד מתפרסם בכל רבעון במונחים.שנתיים והוא משקף את סך התפוקה הכלכלית. התוצאות עשויות להיות תנדותיות ולהשתנות מחודש לחודש, בעיקר בשל משתני המלאים והיצוא נטו. נתוני המכירות הסופיים (ללא מלאים) עשויים לסייע בזיהוי מגמות צמיחה מאחר והמלאים מייצגים סחורות שלא נמכרו ומלאים גבוהים עלולים להעלות את התמ"ג אך תוך כדי כך לסמן חולשה ולא עוצמה.
הצפי עומד על 0.7% כאשר הפרסום הקודם עמד על 0.3% ולכן נחשב טוב ליורו. אולם הניסיון מלמד שהשוק לא תמיד מגיב בצורה לוגית לנתונים ולכן יש לבחון את התנהגות הצמד לאור הפרסום.
במקרה הנוכחי הייתי בוחר באסטרטגיה טקטית מסוג SCALPING לטווחים קצרים מאוד של מספר דקות עד מספר שעות. נכון לעבוד עם גרף של 5 דק' לעמודה ולבחון את מגמת המחיר המתהווה בחצי שעה שלפני ואחרי הנתון ולרכב על הגל. ניתן גם להיעזר בשלושה ממוצעים נעים 10,20,30 לתזמון אופטימאלי וניהול הפוזיציה. בעסקאות מסוג זה פוטנציאל הרווח עומד על 0.5% וההוראה לבלימת הפסד על 0.25%. התנודה אומנם קטנה יחסית אבל במינוף 1:100 ניתן להשיג תשואה נאה בזמן קצר גם בהון עצמי נמוך.
מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)ישראל ומצרים מתקרבות להסכם: מתווה יצוא הגז מלוויתן לקראת אישור סופי
ההבנות בין משרד האנרגיה לשותפות לוויתן סוללות את הדרך ליצוא 130 BCM גז למצרים בהיקף של כ-35 מיליארד דולר - לצד התחייבות להבטחת אספקה רציפה למשק הישראלי
לוויתן בתום רצף דיונים שנמשך לתוך הלילה, משרד האנרגיה והשותפות במאגר לוויתן הגיעו לסיכום שמאפשר להניע את אחת העסקאות המשמעותיות שנרשמו בענף האנרגיה הישראלי. ההסכם, שאמור להיחתם רשמית על ידי ראש הממשלה ביממה הקרובה, יאפשר יצוא גז טבעי למצרים בהיקפים שמעולם לא נחתמו קודם, ויהווה בסיס להרחבת פעילות המאגר בשנים הקרובות. מאחורי ההסכמות עומדת מערכת של שיקולים כלכליים, רגולטוריים ומדיניים, שמתחברת לצורך של שני הצדדים לייצב את משק האנרגיה שלהם ולבסס תשתיות ארוכות טווח.
על פי המתווה, לוויתן ייצא למצרים 130 BCM גז טבעי בהיקף של כ-35 מיליארד דולר, באמצעות חברת Blue Ocean Energy המצרית. מבחינת השותפות - ניו-מד ניו-מד אנרג יהש 4.43% , שברון ורציו רציו פטרול יהש -2.23% זה בעסקה שמאפשרת את ההשקעה בהרחבת יכולות ההפקה וההולכה של המאגר, כולל צינור חדש ומערכות שמיועדות להגדיל את קצב ההפקה. מנגד, משרד האנרגיה קיבל כמה התחייבויות שנועדו לשמר את ביטחון האנרגיה של ישראל: מחיר מוגדר לאספקה לשוק המקומי, וכן מנגנון שלפיו במקרה של תקלה במאגרים אחרים, לוויתן יפנה גז ישירות למשק הישראלי. זה גם מהלך שמחזיר חלק מהעקרונות שהיו במתווה הגז המקורי, ומייצר למדינה יכולת תכנון רחבה מול הביקוש הגובר.
לכתבות נוספות בנושא:
לוויתן
בעסקת יצוא למצרים של 35 מיליארד דולר עד 2040; שותפויות הגז מזנקות
גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
- גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
- שברון נערכת להגדלת ייצוא הגז מישראל למצרים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למתווה החדש יש גם מימד פוליטי. נתניהו רוצה להשלים את ההסכם לפני פגישתו עם נשיא ארה"ב אליו הוזמן לסוף החודש, בין היתר לנוכח מעורבותה של שברון בעסקה והאינטרס האמריקאי בשימור היציבות האזורית. למרות שהעסקה נחתמה כבר באוגוסט, ההיתר הרשמי התעכב בשל דרישה לפרוס את היצוא מעבר לשנת 2040 - החוזה המקורי - כדי לשמור אופציה להגדלת אספקה לשוק המקומי במחירים נמוכים יותר. הדרישה הזו יצרה סחבת ארוכה, שבמהלכה גם גורמים אזוריים ניסו לנצל את ההזדמנות.
