תוך כדי הספירה לאחור לקראת סיומה של שנת 2007, הגיח לאוויר העולם הדו"ח השנתי של ארגון זכויות האדם הלונדוני, פרייבסי אינטרנשיונל , שמיהר לסכם את השנה החולפת. הדו"ח, שמשתרע על פני כ-1,100, עמודים הוכן בשיתוף פעולה עם המרכז לפרטיות המידע האלקטרוני. זה האחרון הנו גוף וולונטרי אמריקני, המתמקד במישור מסוים זה של זכויות הפרט. הדו"ח מדרג 47 מדינות על פי הציונים שקיבלו ב-14 קריטריונים. הציונים נערכו בסולם של 1-5, כאשר הממוצע שהושג קבע כמובן את המיקום בטבלה העולמית.

את הקריטריונים האמורים אני מחלק לשלש קטגוריות. הראשונה היא זו העוסקת בנושאים שאין להם קשר לטכנולוגיות המידע. למשל: הגנות דמוקרטיות וסטטוטוריות על האזרח. בקטגוריה השנייה נכללים קריטריונים שמימושם תלוי בחלקו במערכות מידע, כגון ביקורת הגבולות. בקבוצה השלישית נכללות אמות מידה שהן בליבה של טכנולוגיית המידע. למשל: שיתוף מידע או זיהוי ביומטרי. שתיים מתוך קבוצות הקטגוריות, הופכות את הסקר כולו לרלוונטי כל כך, לתעשייה בה מתמקד עיתוננו.

המדינות מדורגות לפי שבע קטגוריות. אף מדינה לא דורגה השנה בשתי הקטגוריות העליונות של שמירת הפרטיות. בקטגוריה השלישית, מדורגת מדינה אחת ויחידה - יוון - אלופת העולם בשמירת פרטיות הנתונים של אזרחיה והמתגוררים בה. המסר הראשי של הסקר, כי המצב רע ואף נמצא בתהליך של התדרדרות לעומת העבר.

כאשר בוחנים את הנתונים מצטיירת תמונה מפתיעה למדי. במקומות המובילים: רומניה, הונגריה, סלובקיה, ארגנטינה ופורטוגל לצד קנדה איסלנד ושווייץ. בקבוצת התחתית נתקבצו מלזיה, רוסיה וסין אך גם ארה"ב ובריטניה. ישראל נמצאת במקום "טוב באמצע" - אחרי דרום אפריקה, אך לפני הולנד ומדינות סקנדינביה.

כל מדינה נמדדה בסקר בפרוטרוט תוך התייחסות לאירועים מסוימים רבים. החוק שהעביר ממשל בוש בקונגרס בקשר למעקב דוא"ל של חשודים בטרור ללא צו משפטי והאובדן של תקליטורים ממשלתיים בבריטניה עם פרטי 25 מיליון אזרחים, הן רק דוגמאות ממחישות לגודש ההתייחסויות.

אני מוצא בסקר שתי נקודות חולשה: קודם כל, האידיאולוגיה המוטית של הארגונים המבצעים - נטלו הם על עצמם שליחות מן הסוג שמנטרל, במידה זו או אחרת, עמדה אובייקטיבית; הבעיה השנייה נעוצה בשיטת ליקוט העובדות - מתנדבים אוהדים אספו את החומר, בשיטות שאינן בהכרח אקדמיות או מבוקרות כהלכה. למרות זאת, אין בכך כדי להמעיט בעבודה המאומצת שהושקעה על ידי רבים ואולי אף טובים.

חרף סימני השאלה הללו, אני מציע לכולנו להקדיש תשומת לב לממצאי הסקר ולמגמות שהוא מסמן. יותר ויותר מעקב אחרי הפרט נעשה אפשרי ואף מתממש בשנים האחרונות. עורכי הסקר טוענים, כי הבעיות בתחום זה מחמירות בשל שתי התפתחויות, המלבות את הידוק המעקב אחרי נתוני האזרחים. הבעיות הביטחוניות הגואות והאינטרסים הכלכליים הגלומים בהתפתחות המהירה של טכנולוגיית המידע. זו המאפשרת איסוף נתונים ופיקוח.

בצמד הסיבות הללו נעוץ אולי ההסבר לדירוג העולמי המוזר שנוצר. קיימת הרי רמת מתאם גבוהה יחסית בין הארצות שבהן טכנולוגית המידע זמינה לבין הארצות המצויות במרכז הכוונות של ארגוני הטרור. זו לפחות התיזה שלי. מדינה שמוצאת עצמה מאוימת ויש בידה האפשרות לממש טכנולוגיות מידע מתקדמות, תיטה באופן טבעי לנצל את אלה האחרונות כפתרון.

הסיכום והלקח ברורים: תוכנות לניהול בסיסי ומחסני נתונים וטכניקות של כריית מידע, יכולות לשמש זרועות השלטון וחברות פרטיות לחדירה מוגזמת לחיי האזרח ולפגיעה בפרטיותו. בדו"ח הנסקר יש כתב אישום מפורש כנגד ענקיות טכנולוגיית המידע שדוחפות המערכות שלהן מסיבות עסקיות גרידא. כמו בתחומים רבים אחרים, גם כאן קובעת יכולתם ואחריותם של נבחרי העם.