נטל חוב הממשלה עדיין גבוה מהממוצע במדינות מפותחות

מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי החוב הממשלתי הכולל הגיע בתום המחצית הראשונה של שנת 2005 ל-544 מיליארד שקל, כמעט ללא שינוי ריאלי לעומת סוף שנת 2004.

בחינת הרכבו של החוב מעידה כי יתרת החוב הפנימי הנקוב בשקלים ירדה בכאחוז ריאלית, בעוד שיתרתו של החוב החיצוני הנקוב במט"ח, במונחי שקלים, עלתה בכ-4% ריאלית. עלייה זו של החוב החיצוני נובעת מהיחלשותו של השקל מול הדולר במהלך המחצית הראשונה של השנה, בעוד ששוויו במט"ח של החוב החיצוני ירד בתקופה זו בכ-2 אחוזים.

במחצית הראשונה של שנת 2005 ירד יחס החוב הכולל בתוצר בהמשך להתפתחותו בשנת 2004 והגיע ל-102%. זאת, לאחר מגמת העלייה ביחס זה בשנים שלפני כן, משיעור של 88% בשנת 2000 עד ל-104% בשנת 2003. בחינת הרכבו של החוב מגלה כי משקל החוב החיצוני בתוצר עלה, בעקבות התחזקות הדולר לעומת השקל, ואילו חלה ירידה במשקל החוב הפנימי בתוצר, בהמשך למגמה שהחלה בשנת 2004, על רקע הירידה בצרכי גיוס ההון המקומי של הממשלה, בשל הצמצום בגירעון הממשלתי, עקב ההפרטה הגבוהה וכן עקב הצמיחה הגבוהה.

על אף הירידה ביחס החוב הכולל לתוצר, עדיין נטל החוב בתוצר - 102% - גבוה מהממוצע במדינות המפותחות 76% - (OECD) ומהממוצע במדינות האיחוד האירופי - 79%. כמו כן, אחד התנאים המרכזיים שנקבעו באמנת מאסטריכט הינו יחס חוב-תוצר של עד 60% או תוואי ירידה ברור לקראת שיעור זה.

במחלקה המוניטרית מציינים, כי על הממשלה להמשיך בתהליך הצמצום הרב-שנתי של הגירעון הממשלתי, עד שזה יביא לצמצום נטל החוב בתוצר לשיעורים המקובלים בעולם. הדבר יתרום להמשך הירידה בתשואות לטווחים השונים, לפיתוח שוק האג"ח הפרטיות ולשיפור בדירוג האשראי של המשק – ולכן גם להוזלת עלות המימון עבור הממשלה והסקטור העסקי.

ראוי לציין בהקשר זה, כי נטל החוב בתוצר הוא אחד המדדים החשובים לבחינת יציבותו של משק בעיניי המשקיעים המקומיים והזרים וככל שזה נמוך יותר, כך נתפס המשק בעיניהם כיציב יותר.

עוד נמסר מהמחלקה המוניטרית, כי בתום המחצית הראשונה של 2005 היווה החוב הלא-צמוד בריבית קבועה 15% בלבד מסך החוב הממשלתי, על אף עליית משקלו של רכיב זה בסך גיוס ההון בתקופה זו. משקל נמוך זה נובע ממדיניות גיוס ההון בעבר, בעיקר מההנפקות הגדולות של אג"ח לא-סחירות צמודות למדד שבוצעו לפני הרפורמה בפנסיה, וכן מההנפקות הנרחבות של אג"ח בחו"ל בשנתיים הקודמות. חשוב, אם כן, כי הממשלה תמשיך ותגייס את ההון הדרוש לה למימון הגירעון בעיקר על ידי אג"ח לא צמודות, בעיקר לאור גודלו הרב של החוב הכולל.

מהמחלקה המוניטרית נמסר עוד, כי משקלו של החוב הסחיר בחוב הפנימי הוסיף ועלה במחצית שנת 2005 לכ-62%, לעומת 51% בלבד בשנת 1998. יתרה מזאת, משקל זה עלה וצפוי להמשיך ולעלות בעקבות יישומה של הרפורמה בפנסיה – אשר בעקבותיה הופסקו ההנפקות של אג"ח לא-סחירות לקרנות הפנסיה ואלה פנו לשוק האג"ח הסחירות.

תשלומי הריבית בישראל, עפ"י ההגדרה המקובלת בעולם, היוו 6.7% מהתוצר במחצית הראשונה של השנה - שיעור גבוה יחסית לזה ששורר במדינות המפותחות - 1.9% מהתוצר בממוצע במדינות ה-OECD ו-2.9% באיחוד האירופי בשנת 2004. תשלומי הריבית הגבוהים הינם השתקפות של רמתו הגבוהה של החוב הממשלתי בישראל יחסית למדינות מערביות אחרות. במחלקה המוניטרית מציינים, כי הקפדה על המשך הצמצום הרב-שנתי של הגירעון הממשלתי, תביא לצמצום החוב של הממשלה ולירידה בתשלומי הריבית השוטפים עליו, דבר שיגדיל את גמישות הממשלה בקביעת סדרי עדיפויותיה בתקציב.

כלכלני המחלקה סבורים, כי רצוי שהממשלה תיישם בהקדם את תוכניותיה לגבי ניהול החוב, כך שיהיה עקבי עם השתלבותו של שוק ההון המקומי בשוקי ההון בעולם: להגדיל את חלקו הלא-צמוד של החוב ולהאריך את הטווח לפדיון שלו, להנפיק חוב צמוד למדד רק לטווחים ארוכים ולחדול מלהנפיק חוב בריבית משתנה. ראוי להדגיש, כי החוב הלא-צמוד בריבית קבועה הוא הנסחר ביותר בשווקים הבין-לאומיים, שכן מדינות עם שיעורי אינפלציה נמוכים, כמו בישראל, מנפיקות את רובו הגדול של החוב הפנימי ללא הצמדה ובריבית קבועה.