נקסט ויזן
צילום: יחצ

נקסט ויז'ן: המנהלים מממשים ב-50 מיליון שקל אחרי שהמניה הוכפלה

המוכרים הם יו"ר החברה, המנכ"ל וסמנכ"ל הטכנולוגיות, דווקא בעל המניות הגדול בחברה יוסף סנדלר לא השתתף במכירת המניות; המכירה של המנהלים סבירה והגיונית אבל אתם יודעים מה אומרים - מנהלים מוכרים כשהמניה יקרה. מצד שני, לפני שנה היא הייתה חברה בתמחור מצוין (הנה הניתוח כאן בזמן אמת) אבל גם עכשיו היא כנראה עדיין בתמחור סביר
נתנאל אריאל |

המנהלים של חברת הרחפנים נקסט ויז'ן 0.14%  עושים את המעשה הנכון מבחינתם - המניה זינקה מאז ההנפקה והכפילה את שוויה וזה זמן מצוין לממש רווחים. שלושת המנהלים - חן גולן (יו"ר החברה), בוריס קיפניס סמנכ"ל הטכנולוגיות ומיכאל גרוסמן מנכ"ל החברה מכרו מניות בהיקף של 50.2 מיליון שקל. מדובר על מימוש של כ-6% ממניות החברה.

המכירה בוצעה במקביל בשער זהה של 10 שקלים למניה, לעומת מחיר בשוק של 11.28 שקל למניה, כלומר דיסקאונט לכאורה של 11% על מחיר המניה בשוק, אבל המניה קפצה בשבוע האחרון ובהחלט ייתכן שהעסקה נסגרה לפני הזינוק של המניה בשוק.

בכל מקרה, בעקבות המכירה חן גולן יורד לאחזקה של 10% (לעומת 12.01%) כאשר הוא מכר מניות בשווי של 16.3 מיליון שקל, בוריס קיפניס ירד לאחזקה של 10% (לעומת 11.1%) וקיבל תמורתן 8.7 מיליון שקל, אבל מי שמכר הכי הרבה הוא המנכ"ל גרוסמן שירד ל-1.84% (לעומת 5.04%) ומשלשל לכיסו 25.2 מיליון שקל. מנגד, יש לו גם אופציות שאם יממש אותן הוא יעלה לאחזקה של 3.12%.

מעניין לציין - בעל המניות הגדול בחברה, יוסף סנדלר, שמשמש בה דירקטור, לא השתתף במכירה והוא ממשיך להחזיק ב-14.9% ממניות החברה ובשווי של 1333 מיליון שקל. יצוין כי גם לאחר המכירה גולן קיפניס וגרוסמן ימשיכו להחזיק במניות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים (גולן עם 92 מיליון, קיפניס עם 90.6 מיליון וגרוסמן עם 20 מיליון שקל). 

המוסדיים שמחזיקים במניות החברה הם מור עם 14.2% והפניקס עם 7.7% מהמניות.

בשבוע שעבר החברה קיבלה הזמנה בהיקף של 4.9 מיליון דולר, ולפני כן עוד הזמנה בהיקף של 2.37 מיליון דולר. מתחילת השנה הסתכם סך העסקאות המהותיות של החברה בכ-15.7 מיליון דולר (להרחבה)

אגב, החברה הספיקה למשוך בזמן את הכסף שלה מבנק SVB (סיליקון ואלי) לפני שנפל - 2.7 מיליון דולר של החברה שהופקדו אצלו הגיעו לישראל בבטחה. על רקע דיווחים של חברות כי החליטו להוציא את הכסף מחוץ לישראל, הנה דוגמא לחברה שהחליטה להחזיר את הכסף ארצה. זה אמנם קרה בעקבות קריסה של סיליקון ואלי בנק, ועדיין - הכסף יישאר לכאורה במקום בטוח.

לפני כשבועיים פרסמה החברה דוחות טובים, כאשר היא עמדה בתוצאות השנתיות וגם בטווח התחזיות התחתון לשנת 2022. אז נכון שהיא ציפתה לתוצאות הרבה יותר טובות ברבעון הרביעי וזה לא קרה, אבל היא רשמה צמיחה שנתית של 73% והשוק אהב את זה והעלה את המניה. 

קיראו עוד ב"שוק ההון"

החברה גם צופה המשך צמיחה של 70% גם בשנה הקרובה, ואם היא תעמוד בכך היא צפויה להכניס כ-44.2 מיליון דולר בשנה הקרובה.

נקסט ויז'ן נכנסה לת"א לפי שווי של 430 מיליון שקל. היום שווי החברה בבורסה כבר עומד על 893 מיליון שקל. מכפיל הרווח שלה לשנה קודמת עומד על 20, ובהינתן הצמיחה הצפויה בתוצאות בשנת 2023, נראה שהמכפיל יירד משמעותית. השאלה היא כמובן כמה החברה תצליח לגלגל לשורה התחתונה. אבל על פניו - היא עדיין חברת צמיחה בתמחור יחסית סביר: 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ייקור דמי הניהול
צילום: Pixabay

הציבור מטומטם, אז הציבור משלם - 0.8% על פוליסת חיסכון שקלית של חברות הביטוח

עושק שלא נגמר בפוליסות החיסכון: גם באפיק השקליות גובות חברות הביטוח דמי ניהול שקרובים לאחוז על מוצר שמנהל מעל שני מיליארד שקל ומניב פחות מקרן כספית ופיקדון שקלי בלי דמי ניהול; איפה הרגולטור?
מנדי הניג |

אם חשבנו שהעושק של חברות הביטוח בפוליסות החיסכון מסתיים במסלולים על ה-S&P שם הם כנראה ניצלו את הנהירה הציבורית לאפיקים האלה, התבדינו. גם באפיק השמרני ביותר - הפוליסה השקלית הדפוס הזה ממשיך. זה אמור להיות מסלול סולידי שנותן לחוסכים יציבות, נזילות וביטחון, אבל בפועל הוא מכרה זהב בשביל חברות הביטוח ותשואת זבל לחוסכים. מדובר במוצר שמנוהלים בו למעלה משני מיליארד שקל מכספי הציבור, עם דמי ניהול שמגיעים עד ל-0.8% בשנה על השקעות שאין בהן כמעט ניהול ויש להם תחליפים באפס דמי ניהול - קרנות כספיות הן בדמי ניהול של כ-0.15%-0.2% והן מוצר עדיף שמספק תשואה טובה יותר, ופיקדונות בנקים עם אפס דמי ניהול ומק"מים גם עם אפס דמי ניהול, אך עם עמלת קנייה ומכירה (של 0.05% עד 0.1%). כל המוצרים האחרים נתנו בנטו יותר במבט לאחור ועם עלויות נמוכות יותר. איך אתם הייתם קוראים לזה? ניצול, עושק, שוד, אולי אפילו גניבה?  

צריך להגיד שזה חוקי. חברות הביטוח פועלות בהתאם לחוק, אם החוק מאפשר אז הן נכנסות לשם, אבל שלא יתפלאו אחר כך שהן בהדרגה הופכות לשנואות - הבנקים "זכו בצדק"  בטייטל של הגופים השנואים במדינה, אבל חברות הביטוח מתקרבות לשם בצעדי ענק עם ביטוחים יקרים, דמי ניהול מופרזים וניצול של חוסר הידע של הציבור. לא הוגן ולא הגון, אבל טוב לכיס - חברות הביטוח בשנת שיא ברווחים וזה מתבטא בזינוק במניות בבורסה. 

ובחזרה למוצר השקלי. מוצר פשוט עם הרבה תחליפים. פוליסת חיסכון שקלית היא הפוליסה הסולידית ביותר, אמורה להניב תשואה חסרת סיכון. הסיכון מגיע ממקור אחר לגמרי - מדמי הניהול.

במרכז התמונה נמצאת הראל, היא מנהלת כ-727 מיליון שקל במסלול השקלִי וגובה עליו 0.76% דמי ניהול. מדובר בכ-5.5 מיליון שקל שנגבים מדי שנה מהחוסכים על השקעה שהניבה 4.5% בשנה האחרונה, מתחת לתשואה של קרנות הכספיות, רק שבקרנות הכספיות  זה הנטו. בפוליסה צריך לתת 0.76% להראל וזה משאיר סדר גודל של 3.75%.

כל הפוליסות חיסכון הן בסביבה דומה של תשואה נטו - מתחת למכשירים האחרים, הראל היא לא היחידה, אבל היא הגדולה ביותר. 

בדקנו את כל הגופים -התשואה הממוצעת בפוליסות השקליות עומדת על כ-4.5% ברוטו לשנה ואם ננכה מזה את דמי הניהול - שנעים סביב 0.7%-0.8% - נשאר עם תשואה של כ-3.7% בנטו. הפיקדונות בתקופה הזו הניבו מעל 4% (ועד 4.4%), הקרנות הכספיות כ-4.5%.

חוץ מהראל שהיא הגדולה ביותר, יש פוליסה למגדל שגובה דמי ניהול של 0.78%, הפניקס 0.74%, ו-כלל עם 0.72%.

חברי ועדת בכר לשעבר. קרדיט: עומר לויחברי ועדת בכר לשעבר. קרדיט: עומר לוי

חברי ועדת בכר לשעבר מזהירים: “אל תחזירו את המפלצות למשק”

אייל בן-שלוש, דרור שטרום, יואב להמן ודידי לחמן-מסר קראו לשמור על רוח הרפורמה ולהימנע מאיחוד בין בנקים לגופים מוסדיים: “הכוח הפוליטי של הבנקים היה מסוכן - לא נחליף אותו בכוח של חברות ביטוח”, אמר בן-שלוש. שטרום הוסיף: “מי שלא למד את הלקח ההיסטורי - נדון לחיות אותו שוב״

צלי אהרון |

במהלך כנס “20 שנה לרפורמת בכר: מה הלאה?” שנערך היום הפך לזירת חשבון נפש מרתקת על תוצאות הרפורמה שקמה כדי לשנות את הריכוזיות הגדולה של הבנקים בתקופה ההיא, ובעיקר לשנות את פני שוק ההון הישראלי. חברי הוועדה לשעבר: אייל בן-שלוש, דרור שטרום, יואב להמן ודידי לחמן-מסר, שבו כדי לבחון את החלטותיהם מלפני שני עשורים, אך גם להזהיר מפני מגמות חדשות שמאיימות לדבריהם “להחזיר את הגלגל לאחור”.

ארבעתם, שעמדו במוקד אחת הרפורמות הדרמטיות בתולדות המשק, התייחסו לדיון המתעורר כיום סביב האפשרות לאפשר לבנקים ולגופים מוסדיים לפעול תחת קורת גג אחת, מגמה שזכתה לכינוי “המודל של 10 הג'יאנטס”. במרכז הדברים שמסרו עמדה קריאה משותפת אחת: לא לפרוץ את הגבולות שהציבה ועדת בכר. הם הדגישו כי אף שהרפורמה יצרה שוק תחרותי ומבוזר יותר, היא גם הולידה ריכוזיות חדשה. הפעם בידי חברות הביטוח והגופים המוסדיים - ולכן יש לבחון את המציאות הכלכלית של ימינו בזהירות.

“הכוח הפוליטי של הבנקים היה מסוכן - לא נחליף אותו בכוח של חברות ביטוח”, אמר בן-שלוש, לשעבר ראש אגף שוק ההון והביטוח באוצר: “אסור שהציבור ישלם שוב את המחיר על ניגודי עניינים שמתחבאים מתחת לפני השטח”. דידי לחמן-מסר, ששימשה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הוסיפה: “יצרנו מפלצות חדשות, וצריך להתמודד איתן באומץ. הגיע הזמן לוועדת בכר 2 - שתטפל בריכוזיות של המוסדיים ובגודל האדיר שלהם, שמגיע כבר למעל ל-3 טריליון שקל״.

דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, הציב מראה היסטורית בפני המשתתפים באולם: “כבר בוועדת בבייסקי בשנת 1986 דובר על אותם ניגודי עניינים, אבל אז הבנקים היו חזקים מדי פוליטית, ולכן ההמלצות לא יושמו. זה בדיוק הלקח ההיסטורי שאנחנו עלולים לשכוח - מי שלא למד אותו, נדון לחיות אותו שוב ושוב״. לדבריו, חזרה למבנה שבו גופים מוסדיים יחזיקו בבנקים “תעוות את התחרות ותשחזר את ניגודי העניינים שבכר ניסתה לקטוע מהשורש”.

יואב להמן, שכיהן אז כמפקח על הבנקים, סיפר על הקשיים שליוו את היישום: “היינו צריכים להתמודד עם מערכת כלכלית שהייתה מרוכזת מאוד ונהנתה מכוח פוליטי חסר תקדים״ אמר. “אבל ראינו גם את הפגיעות: הבנקים דחפו ללקוחות קרנות שהם עצמם ניהלו, זה היה ניגוד עניינים קלאסי. הפתרון היה רק מבני - לנתק את הכוחות האלה. מי שחושב שאפשר לשלוט בכך רק באמצעות רגולציה, טועה״.