לפני כארבע שנים, בחודש מרץ 2018, הוציא הפיקוח על הבנקים מכתב לתאגידים הבנקאיים, שבו הודיע, כי "במסגרת המעבר של הדיווח הכספי של תאגידים בנקאיים וחברות כרטיסי אשראי בישראל  לאימוץ מלא של כללי החשבונאות המקובלים בבנקים בארה"ב…  החל מיום 1.1.2021… על התאגידים הבנקאיים להיערך ליישום עדכונים שחלו בכללים אלה בשנים האחרונות…"

אחד הכללים האמריקאיים החדשים המתוארים במכתב מחייב מתן "גילוי על ההשפעה של מועד מתן האשראי על איכות האשראי של תיק האשראי". שלוש שנים לא הספיקו למפקח ולמפוקחים להיערך ליישום התקינה האמריקאית החדשה, ורק השנה, ברבעון ראשון 2022, החלו חמשת הבנקים הגדולים בישראל ליישם את אותם כללים חדשים שנמנו במכתב הפיקוח ממרץ 2018.

וכך, בשעה טובה, דוחות הרבעון השני שפרסמו הבנקים בשבוע שעבר מציגים בביאורים נתונים אודות "ההשפעה של מועד מתן האשראי על איכות האשראי של תיק האשראי". הנה, למשל, הנתונים שמציג בנק מזרחי אודות מגזר האשראי "הלוואות לדיור - אנשים פרטיים" ליום 30.6.2022:

בטבלה, יתרת אשראי (ברוטו, לפני הפרשה להפסדי  אשראי) של  הלוואות לדיור ליום 30.6.2022,  190,162 מיליוני ש"ח, מפולחת  שתי וערב, פעמיים, וזאת, לכאורה, בהתאם לדרישת הגילוי האמריקאית הבאה, כפי שתורגמה על ידי בנק ישראל (הכנסתי שינויים קלים למען הבהירות):

• בנק ישראל רומז שהריבית תרד כבר בהחלטה הקרובה?
• בנק ישראל פיתח כלי חדש לחיזוי אינפלציה: "מנהלי החברות יודעים יותר טוב מהמודלים הסטטיסטיים"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"לצורך מתן גילוי לאינדיקטורים לאיכות אשראי של [קבוצת חובות זו או אחרת] תאגיד בנקאי [יפלח את יתרת החובות] לפי אינדיקטור לאיכות אשראי ולפי שנת היצירה (כלומר, שנת בציר). עבור שנות יצירה החלות לפני התקופה השנתית החמישית, תאגיד בנקאי רשאי להציג [אותן במקובץ]. בתקופות ביניים, היצירות השוטפות מתחילת השנה ועד לסוף תקופת הדיווח הנוכחית נחשבות ליצירות בשנה הנוכחית".

הפיקוח תרגם יפה את המונח vintage year ל"שנת בציר", אבל תרגם באופן מוזר את המונח origination year ל"שנת יצירה". בהוראות הדיווח לציבור (כמו בתמונה מדוחות מזרחי לעיל) בחר בנק ישראל בתרגום מוצלח יותר: "שנת העמדת האשראי".

כך או כך, בתמונה למעלה מדוחות מזרחי טפחות, סך העמודה שכותרתה "2022" היא היתרה, ביום 30.6.2022, של הלוואות שהועמדו במחצית הראשונה של 2022, כלומר יתרת הלוואות מ"בציר 2022". סך העמודה שכותרתה "2019" היא היתרה, ביום 30.6.2022, של ההלוואות מ"בציר 2019".

• סקופ: עליה של 13% בהכנסות ו-7.5% ברווח על רקע ביקושים מהתעשיות הביטחוניות
• אופנהיימר: אפסייד של 30% בטבע
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אלו המניות שיזכו לביקושים והיצעים בשל עדכון המדדים

בפאנל העליון של הטבלה, "האינדיקטור לאיכות אשראי" הוא LTV. בפאנל התחתון, האינדיקטור הוא, פחות או יותר עומק הפיגור. הטור היום עוסק רק בבעיות בגילוי לפי LTV. בעיות יש, לדעתי, גם בגילוי לפי "עומק הפיגור", אבל נשאיר את הדיון בהן להזדמנות אחרת.

כאמור, בנק ישראל הכריז בשנת 2018, קבל עם, כי הבנקים בישראל עוברים "לאימוץ מלא של כללי החשבונאות המקובלים בבנקים בארה"ב". מלא מלא. לא פחות. למראית עין, ככל שהדבר נוגע לגילוי בציר, עושה רושם שהאימוץ המלא אכן התרחש. ראו למשל עד כמה דומה תצורת גילוי הבציר, לפי LTV, של של וולס פארגו לזו של מזרחי:

איזה יופי, אתם אומרים, מזרחי מיישם את כללי הגילוי האמריקאיים בדבר "אינדיקטורים לאיכות אשראי", בחתך שנות בציר, בדיוק כפי שהבנקים האמריקאיים מיישמים.

אבל, לא. לדעתי, הבנקים בישראל מיישמים את הוראות הגילוי האמריקאיות בדבר שנות בציר ואינדיקטורים לאיכות אשראי למראית עין בלבד. יש מספר גורמים המובילים אותי למסקנה, כי, במהות, הבנקים בישראל לא מיישמים את ההוראות האמריקאיות  לגילוי בציר. חלקם קשורים ספציפית ל-LTV במגזר אשראי לדיור, וחלקם נוגעים לכלל הגילוי אודות אינדיקטורים לאיכות אשראי בכל מגזרי האשראי. נתחיל בגילוי אודות LTV, ולאחר זה נפנה לתמונה הגדולה, או לשגיאה הגדולה של בנק ישראל.

האם בישראל, LTV הוא "אינדיקטור לאיכות אשראי" במובן התקן האמריקאי?

בנספח "הנימוקים" לתקן האמריקאי, מסופר כי מועצת התקינה החשבונאית קיימה מספר פגישות של "שולחן עגול" עם משתמשים בדוחות כספיים (בעיקר, אנליסטים ואנליסטיות) והם תמכו ברעיון שבדוחות הכספיים יינתן "גילוי בציר אודות מגמות באיכות אשראי". על כן, "המועצה הגיעה למסקנה כי דרישה למתן גילוי בציר יאפשר למשתמשים להבין מגמות באיכות אשראי בתיק ההלוואות מתקופה לתקופה".

נדגים, באמצעות בציר 2019 בגילוי של וולס פארגו בתמונה לעיל, את סוג "המגמות" שעליהן שוחחו האנליסטים עם המועצה. בסוף רבעון רביעי 2021, שיעור הלוואות עם LTV נמוך מ-60% בבציר זה  היה כ-64% (16$ מיליארד מתוך 24$ מיליארד). שישה חודשים מאוחר יותר, בסוף רבעון שני 2022, יתרת ההלוואות של בציר זה ירדה ל-22$ מיליארד דולר, בעיקר עקב פירעונות (וקצת מאד עקב מחיקות). אם שיעור ההלוואות עם LTV נמוך מ-60% ביום 30.6.2022 היה נשאר כפי שהיה חצי שנה קודם לכן, יתרת הלוואות אלה הייתה עומדת על כ-14$ מיליארד דולר (64% מ-22$ מיליארד דולר). אבל, בפועל היא כ-17$ מיליארד. כלומר, במהלך המחצית הראשונה של 2022, סיכון האשראי של משכנתאות בציר 2019 פחת משמעותית עקב עלייה במחירי הבתים המשועבדים.

וולס פארגו מסביר בסמוך לנתוני הבציר, כי כדי להשיג נתוני LTV עבור נכס ספציפי הוא אומד את שווי הנכס באמצעות "מודלים אוטומטים להערכת שווי". עבור נכס שעבורו מודל כזה אינו זמין, הוא אומד את השווי באמצעות התאמת השווי שנאמד במועד העמדת ההלוואה לשינוי במדד מחירי הבתים באזור שבו נמצא הנכס. וולס פארגו ממשיך ומספר כי באופן כללי הוא מעדכן את אומדני ה-LTV פעם ברבעון.

מזרחי, לעומת זאת, אינו מגלה למשתמשי הדוחות הכספיים באיזו תדירות הוא מעדכן את נתוני ה-LTV המוצגים בטבלת הבציר. זאת, על אף, שהתקן האמריקאי דורש, ברחל בתך הקטנה, כפי שניתן לקרוא בתרגום של בנק ישראל לתקן,  כי "עבור כל אינדיקטור לאיכות אשראי", יינתן גילוי "לתאריך או לטווח התאריכים שבהם המידע עודכן לאחרונה עבור אותו אינדיקטור לאיכות אשראי".

העדר גילוי אודות תדירות עדכון LTV מרמז כי מזרחי כלל לא מעדכן את נתוני ה-LTV בגילוי הבציר. ואכן, בתגובה לשאלה שהפניתי אליו, מזרחי מאשר כי "LTV בגילוי אודות איכות אשראי לפי שנות העמדת האשראי הינו LTV היסטורי", כלומר LTV ביום העמדת ההלוואה.

הצבת נתוני LTV היסטורי בגילוי אודות איכות אשראי לפי שנות העמדת האשראי עומד כמובן בסתירה מוחלט, למטרת גילוי בציר: מעקב אחר שינויים ומגמות ב"אינדיקטור לאיכות אשראי" של בציר ספציפי לאורך זמן. LTV היסטורי אינו משתנה, כמובן, כתוצאה משינוי בשווי הנכס ואפילו לא כתוצאה מפרעונות.

התקן האמריקאי אמור למנוע הצבת נתוני LTV היסטוריים בגילוי הבציר, משום שמצד אחד הוא קובע, כי אינדיקטור לאיכות אשראי בגילוי בציר חייב "לאפשר למשתמש בדוחות הכספיים להבין כיצד ההנהלה מנטרת את איכות האשראי של הנכסים הפיננסיים", ומצד שני הוא קובע כי  תאגיד חייב  להציג בגילוי הבציר את "המידע העדכני ביותר שהשיג עבור כל אחד מן האינדיקטורים לאיכות האשראי".

צירוף המילים "כיצד ההנהלה מנטרת" היא בחירה ראויה של בנק ישראל לתרגום הצירוף "how management monitors". ניטור, בהגדרתו המילונית, הוא "מעקב הדוק ורצוף אחר פרמטרים" (מילון שויקה) או "השגחה מתמדת, מַעקב ואתראה" (מילון ספיר).

כשמזרחי מציג נתוני LTV היסטוריים בגילוי הבציר, אזי על פי התקן, כאמור, הוא מצהיר כי מידע היסטורי אודות LTV הינו המידע העדכני ביותר שהשיג" עבור LTV. אבל, אם זה המידע העדכני ביותר שהשיג, אזי הוא אינו מנטר, במובן התקן, LTV. על כן, לדעתי, אצל מזרחי LTV אינו "אינדיקטור לאיכות אשראי" במובן התקן האמריקאי ולכן אסור שיהיה חלק מגילוי בציר.

בנקים אמריקאיים מנטרים LTV משום שבארה"ב, בניגוד לישראל, משכנתאות הן הלוואות נונ-ריקורס, וכפי שקרה במשבר הפיננסי ב-2008, לווים נוטים לנטוש נכס ששוויו ירד משמעותית מתחת ליתרת ההלוואה. זה אינו המצב בישראל, ולכן לבנקים ישראלים אין סיבה של ממש לנטר LTV במובן החזק של "ניטור" בתקן החשבונאות האמריקאי.

מזרחי מסר בתגובה, כי "הקביעה כי ההנהלה אינה מנטרת את איכות האשראי באמצעות LTV אינה מדויקת. הבנק עוקב אחר ה-LTV הנוכחי (על פי ערך סילוק עדכני של הלוואה) ואף אחר ה-LTV ה"אמיתי" הכולל גם אומדן לשווי הנכס העדכני. פרמטרים אלו מנוטרים בשוטף ומשמשים כחלק ממדדי הסיכון להערכת הסיכון בתיק האשראי לדיור".

עם כל הכבוד, "הניטור" שעליו מדבר מזרחי הוא כנראה חלש יותר מהניטור במובן התקן האמריקאי. אילו היה זה ניטור במובן התקן, מזרחי היה מציב בטבלת הבציר נתוני LTV עדכניים. אלא אם כן, מישהו מונע זאת ממנו. 

התמונה הגדולה: בנק ישראל הפך תקן חשבונאות אמריקני לתקן צפון קוריאני

יהא טבעו של הניטור שמבצע מזרחי ל-LTV אשר יהא, על דבר אחד אין מחלוקת: הצבת נתוני LTV היסטוריים בגילוי הבציר, כמוסבר לעיל, עומדת בסתירה חזיתית למטרת גילוי בציר.

בארה"ב, אף אחד לא מכוון אקדח להנהלת בנק ומכריח אותה להציג את ה-LTV כ"אינדיקטור לאיכות אשראי" במסגרת גילוי בציר. תתפלאו לדעת, אבל ג'יי פי מורגן צ'ייס מספר בדוח האחרון שלו, כי עומק הפיגור הוא האינדיקטור הראשי שלו לאיכות אשראי לדיור, שיתרתו מעל 200$ מיליארד, ובהתאם הוא בחר לתת גילוי בציר אך ורק ביחס לאינדיקטור זה.

אני חוזר: הנהלת ג'יי פי מורגן הפעילה שיקול דעת ובחרה לא לתת גילוי בציר לפי LTV לאשראי לדיור. היא הסתפקה בגילוי בציר לפי אינדיקטור של עומק הפיגור.

"שיקול דעת" הוא התרגום שבחר בנק ישראל ל-judgement, והוא עשה זאת בתרגום הסעיף הבא שבתקן האמריקאי:

"תאגיד בנקאי יפעיל שיקול דעת כדי לקבוע מהו האינדיקטור לאיכות אשראי המתאים עבור כל קבוצת חובות… נכון למועד המאזן, על  תאגיד בנקאי להשתמש במידע העדכני ביותר שהשיג עבור כל אחד מן האינדיקטורים לאיכות האשראי".

אז מדוע הנהלת בנק מזרחי טפחות אינה מפעילה שיקול דעת ולוקחת דוגמה מהנהלת בנק ג'יי פי מורגן צ'ייס? מדוע היא לא מסתפקת במתן מידע עדכני אודות אנידיקטור עומק הפיגור בהלוואות לדיור?

ניחשתם נכון. מזרחי מגלה בתגובתו לטור זה, כי "לעניין השימוש בנתון LTV בגילוי [בציר], פורמט הגילוי הינו פורמט אחיד ומוכתב על ידי הוראות הדיווח לציבור של הפיקוח על הבנקים".

"מוכתב" הוא אכן. אם תפתחו את הוראות הדיווח לציבור של הפיקוח, בפרק "דוח רבעוני של תאגיד בנקאי", תגלו שם טבלה המכתיבה לבנקים את האינדיקטורים לאיכות אשראי שבהם יעשו שימוש בגילוי הבציר, כמו גם את המדרגות של כל אינדיקטור. הנה הקטע בטבלה המתייחס להלוואות לדיור:

דה פקטו, הפיקוח על הבנקים ניכס לעצמו את שיקול הדעת שהעניק התקן האמריקני להנהלות הבנקים. זאת משום שהאינדיקטורים בטבלה הזו של הוראות הפיקוח, כמו גם המדרגות של כל אינדיקטור ואינדיקטור בטבלה, הם בדיוק אלה שבדוחות מזרחי, הבינלאומי, דיסקונט, לאומי ופועלים.

לא כך בארה"ב. בגילוי הבציר באשראי לדיור, וולס פארגו מדווח לפי שלושה אינידקטורים: LTV, עומק הפיגור ו-FICO. סיטיגרופ ובנק אוף אמריקה מדווחים לפי LTV ו-FICO (אבל לא באותן מדרגות). ג'יי פי מורגן צ'ס, כאמור, רק לפי עומק הפיגור.

בנק ישראל הפך אם כך תקן אמריקני לתקן צפון קוריאני. שאלתי את הפיקוח על הבנקים מדוע הוא דורש מהבנקים גילוי לפי LTV, כאשר ידוע ש-LTV בישראל אינו מנוטר במובן החזק של "ניטור" שבתקן האמריקאי. הפיקוח השיב, בין היתר כדלקמן (תגובתו המלאה מובאת למטה):

"ערכי LTV לפי מועד החיתום, אשר נהוגים בישראל, הם נתונים אמינים ומתוקפים אשר מאפשרים השוואה בין הסטנדרטים לחיתום הלוואות לדיור בין הבנקים השונים בשנה נתונה, ומאפשרים זיהוי מגמות של הקלה או החמרה בסטנדרטים לחיתום של בנק מסוים במהלך שנים שונות. מסיבה זו נתונים אלה נתפסים כאינדיקטור לניהול סיכוני אשראי, אשר מדווח להנהלה הבכירה ולדירקטוריון."

ובכן, מתן גילוי לערכי LTV היסטורים, אמינים ומתוקפים, "נהוג בישראל" משום שהפיקוח, בסגנון צפון קוריאני, החליט שהוא יהיה נהוג בישראל.

ובסגנון מנהיג צפון קוריאני הפיקוח טועה, וטועה בגדול, כי ל"מגמות של הקלה או החמרה בסטנדרטים לחיתום של בנק מסוים במהלך שנים שונות" אין דבר וחצי דבר עם המגמות שלשם זיהויין קיים גילוי הבציר, כלומר המגמות שעליהן שוחחה מועצת התקינה האמריקנית עם המשתמשים בדוחות הכספיים מסביב לשולחן עגול.

היו סמוכים ובטוחים, כי אם המשטר בישראל היה מאפשר, כנהוג אצל ידידתנו הגדולה מעבר לים, להנהלת בנק להפעיל שיקול דעת כדי לקבוע מהו האינדיקטור לאיכות אשראי המתאים עבור הלוואות לדיור, לפחות בנק אחד לא היה בוחר באינדיקטור LTV והיה מסתפק באינדיקטור עומק הפיגור. ובנק שכן היה בוחר ב-LTV, היה מציג נתוני LTV עדכניים.

להלן התגובה המלאה של הפיקוח על הבנקים: הגילוי על LTV  לפי מועדי חיתום של הלוואות לדיור (בציר) מקובל בדוחות של בנקים בארצות הברית אשר מיישמים את הכללים החדשים בנושא הפסדי אשראי צפויים (CECL  - להלן הכללים החדשים), ונותן אינדיקציה לגבי איכות האשראי של תיק ההלוואות לדיור, ולכן הוא נדרש בהוראות הדיווח לציבור. ככלל, נתונים בדבר ערכי LTV יכולים להינתן לפי מועד החיתום או לפי אומדן שווי שוטף. לכל שיטה יתרונות וחסרונות. ערכי LTV לפי מועד החיתום, אשר נהוגים בישראל, הם נתונים אמינים ומתוקפים אשר מאפשרים השוואה בין הסטנדרטים לחיתום הלוואות לדיור בין הבנקים השונים בשנה נתונה, ומאפשרים זיהוי מגמות של הקלה או החמרה בסטנדרטים לחיתום של בנק מסוים במהלך שנים שונות. מסיבה זו נתונים אלה נתפסים כאינדיקטור לניהול סיכוני אשראי, אשר מדווח להנהלה הבכירה ולדירקטוריון. נציין כי לעומת ישראל, בארצות הברית נותנים גילוי על ערכי LTV שוטפים. עם זאת, חשוב להבין שמסיבות פרקטיות הערכים המדווחים שם אינם ערכי LTV מדויקים, אלא אומדנים המחושבים על בסיס השינוי במדדי מחירים לפי אזורים גיאוגרפיים עיקריים. השימוש באומדנים מסוג זה מעלה אתגרים נוספים בפני עצמם".

הכותב, רו"ח דר' אורי רונן, הוא מייסד משותף של עמותת גילוי נאות - התנועה להגנה על ציבור המשקיעים.