התשקיף של נאייקס והדוחות שבאו אחריו בילבלו באופן מביך בין EBITDA לבין EBITDA מתואמת; וגם - איך זה שנאייקס כיוונה ל-EBITDA שולי של "כ-10% לטווח הבינוני ויעד של כ-30% לטווח הארוך", מבלי להתייחס לצניחה אפשרית ב-EBITDA המתואמת בטווח הקצר (כתבה ראשונה בסדרה)
בהמשך לטור הקודם על ההוצאה שנעלמה מהדוחות של מלרן - כיצד יתכן ששיעור ההפרשה להפסדי אשראי בגין הלוואות בפיגור שבין 31 ל-180 יום, שסיכון האשראי שלהן עלה משמעותית, נמוך משיעור ההפרשה על הלוואות שאינן בפיגור
קיימות אינדיקציות כי בדוחות מלרן נפלה טעות חשבונאית מהותית בקשר עם רכישת פעילות אמריקאית בתחום הלוואות לרכישת רכבים משומשים. על דירקטוריון מלרן לשקול בכובד ראש את הצורך בתיקון הדוחות
המפקח על הבנקים אימץ אמנם את התקן האמריקאי במטרה להביא ליותר שקיפות בדוחות הבנקים, אבל מנע מהבנקים את שיקול הדעת שיש לבנקים האמריקאיים. מדוע והאם זה בכלל טוב?
ניתוח