30 שנה אחרי ההכרה - משרד הפנים רצה לשלול יהדותן של עולות מרוסיה
שתי אחיות - האחת קצינה בצה"ל, השנייה מסורתית – ואמן, נמחקו ממרשם האוכלוסין כיהודיות, על ידי רשות האוכלוסין. המקרה הגיע להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, אחרי שלושה עשורים מהרגע שבו הוכרו כיהודיות בבית הדין הרבני, בסמוך לעלייתן ארצה מברית המועצות. נוכח השיהוי הכבד ופסק הדין הרבני שהיה ברור, הורתה השופטת הבכירה שושנה ברגר על דחיית התביעה.
תחילת הפרשה בספטמבר 1990, אז עלו ארצה זוג ושתי בנותיהם מברית המועצות, מכוח זכאותו של האב שהוא יהודי. מעט אחרי עליית המשפחה, בינואר 1991, הכיר בית הדין הרבני גם ביהדותן של האם והבנות. במסגרת אותו הליך סיפרה האם, בין היתר, כי בפסח היא ובני משפחתה אכלו מצות וביום כיפור הם צמו. בית הדין שוכנע מהעדויות ואישר, כאמור, כי מדובר ביהודיות כשרות.
עשר שנים חלפו כשלפתע, בינואר 2001, שלחה רשות האוכלוסין לאם ולבנותיה מכתב שבו נכתב כי עליהן להגיע למשרד הפנים עם תעודות הלידה המקוריות שלהן. בתגובה לחשד שהתעורר לגבי יהדותן, פנו השלוש במכתבים משלהן, שבהם הביעו תרעומת על עצם הטלת הספק בזהותן הדתית. במכתבים צוין כי הרישום בתעודות הלידה כרוסיות נעשה בשל החשש מפני הפוגרומים והאנטישמיות שהופנו כלפי יהודים בברית המועצות. הן טענו כי בפועל המשפחה היא יהודייה למהדרין – אחת הבנות התחתנה ברבנות והקימה משפחה שומרת מסורת, ובנה הבכור לומד בבית ספר דתי; ואילו הבת האחרת משרתת כקצינה בצה"ל ונישאה לגבר רק אחרי שווידאה כי התגייר על פי ההלכה.
אלא שהנימוקים השונים כנראה לא התקבלו. בתביעה שהגישה רשות האוכלוסין לבית המשפט בפברואר 2021, היא עתרה לתקן את המרשם כך שהאם, הבנות והנכדים לא יירשמו כיהודים.
- קרנות השקעה כשרות: ניתוח ביצועים בשוק הישראלי
- 73% מהישראלים סבורים: לדת יש השפעה חזקה על החיים בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בראשית דבריה, ציינה השופטת ברגר כי פסק הדין הרבני מ-1991, שלפיו האם ובנותיה יהודיות, מעולם לא בוטל. כך שהאמת המשפטית היא שהן ויתר הצאצאים שלהן כולם אכן יהודים.
סיבה נוספת לדחיית התביעה נעוצה, לדברי השופטת, בגירסה העקבית שהציגו האם ובנותיה לאורך 30 השנים שקדמו לתביעה, שלפיה הן יהודיות. השופטת הדגישה בקשר לכך כי הרשות לא יכולה ליהנות מהמחדל שלה לגבי בחינה לעומק של טענת השלוש, שלפיה רישומן בתעודות הלידה כרוסיות נבע מהחשש שלהן להזדהות כיהודיות במדינת מוצאן, על רקע האנטישמיות העזה ששררה שם.
"בפועל, משרד הפנים החליט על הצורך בשינוי הרישום והגיש את תביעתו ללא שבירר וללא שבחן את טענותיהן, וסבר כי די בתעודות הלידה בלבד. אין מנוס מלקבוע שהוא לא הרים את נטל ההוכחה ולא עמד ברף הנדרש להוכחת שינוי הרישום המבוקש על ידו", כתבה השופטת ברגר.
- תושב אילת חשוד בהעלמת הכנסות של מיליון שקל
- האם השכנים יכולים לבלום הריסה של אחד מחלקי הבניין?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
גם ההתמהמהות הרבה בהגשת התביעה – בחלוף שלושה עשורים ממועד ההכרה בסבתא ובנותיה כיהודיות – שיחק לרעתה של הרשות. השופטת הדגישה בקשר לכך כי במהלך השנים שחלפו, נוצרה אצל בני המשפחה הסתמכות משמעותית המצדיקה שלא להיעתר כיום לדרישה של הרשות.
לשם המחשת ההסתמכות, ציינה השופטת את דרישת אחת הבנות מבן הזוג שלה לעבור גיור לפני נישואיהם; ואת הצהרת אחותה, שלפיה ילדיה המסורתיים אינם מודעים לכך שמפקפקים ביהדותם, ובמידה שיידעו עולמם ייחרב עליהם. בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה, כך שרישום בני המשפחה כיהודים יישאר על כנו.
הליך בירור יהדות נועד לברר ולבדוק לגבי יהדותה של אם הפונה, ולהוציא לפונה אישור יהדות. לשם בירור היהדות יש לפתוח תיק בירור יהדות בבית הדין הרבני האזורי הקרוב למקום המגורים. אדם עשוי להיות פטור מההליך כולו אם מישהו מקרובי משפחתו מקרבה ראשונה כבר נישא בישראל ועבר בשעתו בירור יהדות בבית דין רבני. מומלץ לברר בלשכת הנישואין אם ניתן להציג אישור יהדות מרב הקהילה או בית הדין מחו"ל כתחליף. יש מדינות מוצא שבהן אישור זה יכול להחליף את תהליך בירור היהדות (למשל, מדינות בצפון אמריקה).
חוק השבות מעניק לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל את הזכות לעלות לארץ ולקבל תעודת עולה, אלא "אם נוכח שר הפנים שהמבקש – פועל נגד העם היהודי; או עלול לסכן בריאות הציבור או ביטחון המדינה; או בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". בהתאם לחוק האזרחות הישראלי, תעודת עולה מזכה מיידית באזרחות ישראלית. החוק התקבל בכנסת ב-5 ביולי 1950, בעקבות יוזמה של חבר הכנסת זרח ורהפטיג ממפלגת הפועל המזרחי, והיה במשך שנים רבות הביטוי החוקי המרכזי להיותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. ב-2018 קיבל רעיון השבות מעמד חוקתי בסעיף 5 של חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.
הירושה נהפכה למכרז מחייב: שלושה אחים ייאלצו למכור בית
שלושה אחים מרעננה, בעלי זכויות משותפות בנכס שקיבלו מאביהם המנוח, החליטו לפעול לקראת מימושו. חילוקי דעות על שווי הבית - נכס ישן יחסית ברחוב פרץ 14 בעיר - הובילו אותם למסלול שנדמה היה בעיניהם טכני בלבד: פרסום הזמנה להציע הצעות ורכישת חוברת מכרז בסכום צנוע, לטובת קבלת הערכה אמיתית לשוויו של הנכס. את השלב הבא הם לא צפו.
הם בוודאי שלא תיארו לעצמם שבתום ההתמחרות, לאחר שהצעה בסכום של 8.5 מיליון שקל תוכרז כהצעה הזוכה ותשולם מקדמה של 10% על ידי הזוכים, יקבע בית המשפט כי אף מבלי שיש חתימה פיזית שלהם על החוזה, כבר נכרת בינם לבין הרוכשים הסכם מחייב שחובה לאוכפו. אלא שזה בדיוק מה שקרה, והסיפור שבמרכזו שלושה אחים, עורכי דין, קבוצת ווטסאפ סוערת והצהרות סותרות על כוונה למכור, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. משם יצא המקרה עם תוצאה ברורה: העסקה עומדת וקיימת.
השופטת יעל מושקוביץ קבעה בפסק דין מקיף, המשתרע על פני עשרות עמודים, כי לפניה מקרה מובהק שבו התנהגות הצדדים, מצגיהם והתנהלותם החיצונית יצרו חוזה מחייב, גם אם בדיעבד ניסו הנתבעים לטעון אחרת. "התנהלותם האובייקטיבית והחיצונית של הנתבעים", כתבה השופטת בהכרעתה, "מעידה על גמירות דעתם להתקשר בהסכם, והתובעים רשאים היו להסתמך על התנהלותם זו". בכך נהפך מרוץ קצר לבדיקת שווי הנכס, כפי שטענו האחים מאוחר יותר, למסלול ארוך אל עבר אכיפת הסכם מכר שאותו הם ביקשו לבטל.
ההזמנה שהובילה לזכייה - ולסכסוך
הכל החל במרץ 2022. שלושת האחים, שזכויות החכירה בנכס שבמרכז הסיפור עדיין היו רשומות על שם האב המנוח, פרסמו הזמנה להציע הצעות. החוברת שנמכרה למתעניינים בעלות של 1,000 שקל כללה שומה רשמית שהעריכה את שווי המקרקעין ב-8.5 מיליון שקל, וכן טיוטת הסכם מכר מפורטת ומוכנה לחתימה. מי שרצה להגיש הצעה נדרש לערבות בנקאית של 5% מהסכום.
- הבטחות בע"פ, הסכם לא חתום - והכרעה מפתיעה בביהמ"ש
- איבדה את הדירה בגלל משכנתא שלא יכלה לשלם; האם היא יכולה להיות מעורבת במכירת הדירה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעים, שלושה שותפים עסקיים, רכשו את החוברת, ביקרו בנכס ואף נפגשו עם דיירים ובני משפחה. הם הגישו הצעה ראשונית של 5 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן הם עודכנו על ידי עו"ד אלחנן ויניצקי, שליווה את המכירה מטעם האחים, כי תתקיים התמחרות ושעליהם להעלות את הערבות. הם עשו זאת, התייצבו להתמחרות, ולאחר כמה סבבים הוכרזו כזוכים. באותו ערב עצמו, כך התברר בהמשך, כבר הועברה אליהם טיוטה מתוקנת של חוזה המכר, מותאמת להצעה הזוכה. למחרת הם הפקידו בידי עו"ד ויניצקי תשלום ראשון של 487.5 אלף שקל - 10% מהתמורה. מבחינתם הכל התקדם כצפוי. ואולם מבחינת האחים, התמונה השתנתה.
הריסת הבניינים באור יהודה. קרדיט: פיפל פוטוגרפיהאם ניתן להרוס אגף בבית משותף ללא הסכמת הדיירים האחרים במבנה?
פסק דין קבע כי גם בבית מורכב, הכולל אגפים נפרדים, שינוי מהותי הפוגע במרקם הקהילתי של הבית המשותף או בזכויות השימוש ברכוש המשותף מחייב הסכמה מלאה של כלל בעלי הדירות. בני זוג שביקשו להרוס את האגף שבבעלותם ולבנותו מחדש נתקלו בהתנגדות השכנים, והפעם בית
המשפט קיבל את עמדת המתנגדים. השופט הזהיר ממהלך שיהפוך את הבית "למבנה מפוצל שאינו עומד עוד כחטיבה אחת"
בוקר חורפי אחד ברחוב ד'ישראלי בחיפה התעורר בית משותף ותיק אל דיון משפטי שעתיד היה להגדיר מחדש את גבולות הזכות הקניינית של דיירים בבניין מורכב. באותו רחוב שקט ניצב בית הכולל שני אגפים, קדמי ואחורי, שמתפקדים זה לצד זה שנים ארוכות. ואולם מאחורי הדלתות הסגורות של האגף הקדמי התגבש רעיון שהצית מחלוקת עקרונית על מהותו של הבית המשותף ועל השאלה עד כמה רשאים בעליו של אגף אחד לעצב את גורלו של כל המבנה.
בני זוג שרכשו שתי דירות באגף הקדמי ביקשו לבצע מהלך דרמטי: להרוס את כל האגף, עד ליסוד, ולבנות במקומו יחידת מגורים חדשה שכוללת חניה ומרתף. לטענתם, תקנון הבית המשותף מתיר לכל אגף להתנהל כיחידה עצמאית, ולכן החלטותיהם אינן תלויות בהסכמת שאר הדיירים. מבחינתם, הבית המשותף אמנם מאגד שני מבנים, אך כל אחד מהם מהווה למעשה יחידה נפרדת שאינה עומדת במערכת יחסים של תלות אל מול רעותה.
מנגד, דיירי האגף האחורי סברו כי מדובר במהלך החורג בהרבה ממסגרת ההתנהלות השוטפת. הדיירים טענו כי הריסת מבנה שלם אינה רק פעולה נקודתית המוגבלת לגבולות האגף, אלא כזו בעלת השלכות מהותיות על הבניין כולו. הם הזהירו מפגיעה בזכות הקניין שלהם ומיצירת מצב שבו בוצע שינוי חד-צדדי שעלול לפגוע באפשרות לבצע בעתיד פרויקט תמ"א 38 רחב בכל המבנה. לטענתם, אי אפשר לנתק בין האגפים, בעיקר כשהמהלך עלול לקבוע עובדות שישפיעו על כל הדיירים לשנים ארוכות.
בית משותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים
המפקחת על רישום המקרקעין קיבלה את עמדת בני הזוג, וקבעה כי מכיוון שהתקנון אינו כולל איסור מפורש על הריסה ובנייה מחדש, הרי שהדבר מותר. אלא שהמחלוקת המשיכה לבעבע מתחת לפני השטח, עד שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה ואל השופט יוסי טורס, שהחזיר את הגלגל לאחור ופסק מחדש בשאלה העקרונית: האם ניתן לבצע שינוי מהותי בבית מורכב ללא הסכמת כלל בעלי הדירות?
- הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?
- הזוג אולמרט ניצח במשפט - השכנים יפנו את הגג
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פסק הדין שפרסם השופט טורס חורג מהסכסוך הפרטני ומתווה קו ברור לגבי אופיו של הבית המשותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים. השופט פתח את קביעותיו בהתייחסות לבסיס העקרוני, שלפיו שינויים משמעותיים במבנה מחייבים הסכמה כללית, אלא אם התקנון מתיר אותם במפורש. על כן, לדבריו, אין מקום להניח כי שתיקת התקנון מאפשרת פעולות קיצוניות כמו הריסת אגף שלם. כפי שהוא כתב בהכרעתו, "מדובר בקפיצה לוגית שאינה מובנת מאליה", כשהמפקחת הניחה ששתיקת התקנון היא מעין היתר לפעולה כה רחבה.
