30 שנה אחרי ההכרה - משרד הפנים רצה לשלול יהדותן של עולות מרוסיה
שתי אחיות - האחת קצינה בצה"ל, השנייה מסורתית – ואמן, נמחקו ממרשם האוכלוסין כיהודיות, על ידי רשות האוכלוסין. המקרה הגיע להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, אחרי שלושה עשורים מהרגע שבו הוכרו כיהודיות בבית הדין הרבני, בסמוך לעלייתן ארצה מברית המועצות. נוכח השיהוי הכבד ופסק הדין הרבני שהיה ברור, הורתה השופטת הבכירה שושנה ברגר על דחיית התביעה.
תחילת הפרשה בספטמבר 1990, אז עלו ארצה זוג ושתי בנותיהם מברית המועצות, מכוח זכאותו של האב שהוא יהודי. מעט אחרי עליית המשפחה, בינואר 1991, הכיר בית הדין הרבני גם ביהדותן של האם והבנות. במסגרת אותו הליך סיפרה האם, בין היתר, כי בפסח היא ובני משפחתה אכלו מצות וביום כיפור הם צמו. בית הדין שוכנע מהעדויות ואישר, כאמור, כי מדובר ביהודיות כשרות.
עשר שנים חלפו כשלפתע, בינואר 2001, שלחה רשות האוכלוסין לאם ולבנותיה מכתב שבו נכתב כי עליהן להגיע למשרד הפנים עם תעודות הלידה המקוריות שלהן. בתגובה לחשד שהתעורר לגבי יהדותן, פנו השלוש במכתבים משלהן, שבהם הביעו תרעומת על עצם הטלת הספק בזהותן הדתית. במכתבים צוין כי הרישום בתעודות הלידה כרוסיות נעשה בשל החשש מפני הפוגרומים והאנטישמיות שהופנו כלפי יהודים בברית המועצות. הן טענו כי בפועל המשפחה היא יהודייה למהדרין – אחת הבנות התחתנה ברבנות והקימה משפחה שומרת מסורת, ובנה הבכור לומד בבית ספר דתי; ואילו הבת האחרת משרתת כקצינה בצה"ל ונישאה לגבר רק אחרי שווידאה כי התגייר על פי ההלכה.
אלא שהנימוקים השונים כנראה לא התקבלו. בתביעה שהגישה רשות האוכלוסין לבית המשפט בפברואר 2021, היא עתרה לתקן את המרשם כך שהאם, הבנות והנכדים לא יירשמו כיהודים.
- קרנות השקעה כשרות: ניתוח ביצועים בשוק הישראלי
- 73% מהישראלים סבורים: לדת יש השפעה חזקה על החיים בישראל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בראשית דבריה, ציינה השופטת ברגר כי פסק הדין הרבני מ-1991, שלפיו האם ובנותיה יהודיות, מעולם לא בוטל. כך שהאמת המשפטית היא שהן ויתר הצאצאים שלהן כולם אכן יהודים.
סיבה נוספת לדחיית התביעה נעוצה, לדברי השופטת, בגירסה העקבית שהציגו האם ובנותיה לאורך 30 השנים שקדמו לתביעה, שלפיה הן יהודיות. השופטת הדגישה בקשר לכך כי הרשות לא יכולה ליהנות מהמחדל שלה לגבי בחינה לעומק של טענת השלוש, שלפיה רישומן בתעודות הלידה כרוסיות נבע מהחשש שלהן להזדהות כיהודיות במדינת מוצאן, על רקע האנטישמיות העזה ששררה שם.
"בפועל, משרד הפנים החליט על הצורך בשינוי הרישום והגיש את תביעתו ללא שבירר וללא שבחן את טענותיהן, וסבר כי די בתעודות הלידה בלבד. אין מנוס מלקבוע שהוא לא הרים את נטל ההוכחה ולא עמד ברף הנדרש להוכחת שינוי הרישום המבוקש על ידו", כתבה השופטת ברגר.
- טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' בעסק של הבעל
- הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
גם ההתמהמהות הרבה בהגשת התביעה – בחלוף שלושה עשורים ממועד ההכרה בסבתא ובנותיה כיהודיות – שיחק לרעתה של הרשות. השופטת הדגישה בקשר לכך כי במהלך השנים שחלפו, נוצרה אצל בני המשפחה הסתמכות משמעותית המצדיקה שלא להיעתר כיום לדרישה של הרשות.
לשם המחשת ההסתמכות, ציינה השופטת את דרישת אחת הבנות מבן הזוג שלה לעבור גיור לפני נישואיהם; ואת הצהרת אחותה, שלפיה ילדיה המסורתיים אינם מודעים לכך שמפקפקים ביהדותם, ובמידה שיידעו עולמם ייחרב עליהם. בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה, כך שרישום בני המשפחה כיהודים יישאר על כנו.
הליך בירור יהדות נועד לברר ולבדוק לגבי יהדותה של אם הפונה, ולהוציא לפונה אישור יהדות. לשם בירור היהדות יש לפתוח תיק בירור יהדות בבית הדין הרבני האזורי הקרוב למקום המגורים. אדם עשוי להיות פטור מההליך כולו אם מישהו מקרובי משפחתו מקרבה ראשונה כבר נישא בישראל ועבר בשעתו בירור יהדות בבית דין רבני. מומלץ לברר בלשכת הנישואין אם ניתן להציג אישור יהדות מרב הקהילה או בית הדין מחו"ל כתחליף. יש מדינות מוצא שבהן אישור זה יכול להחליף את תהליך בירור היהדות (למשל, מדינות בצפון אמריקה).
חוק השבות מעניק לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל את הזכות לעלות לארץ ולקבל תעודת עולה, אלא "אם נוכח שר הפנים שהמבקש – פועל נגד העם היהודי; או עלול לסכן בריאות הציבור או ביטחון המדינה; או בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". בהתאם לחוק האזרחות הישראלי, תעודת עולה מזכה מיידית באזרחות ישראלית. החוק התקבל בכנסת ב-5 ביולי 1950, בעקבות יוזמה של חבר הכנסת זרח ורהפטיג ממפלגת הפועל המזרחי, והיה במשך שנים רבות הביטוי החוקי המרכזי להיותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. ב-2018 קיבל רעיון השבות מעמד חוקתי בסעיף 5 של חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.
ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט
קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור
באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.
בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.
"ספקולציה לא רלוונטית"
המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.
- בשירות ה-AI: חופי ארה״ב ייפתחו לקידוחי נפט וגז
- פלנטיר חתמה על עסקה של 200 מיליון דולר עם ענקית הטלקום לומן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.
טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' - השופטת: “שוכנעתי אחרת”
איה שביקשה להחריג עצמה מחובות בעלה לשעבר טענה כי גילתה במקרה, משיחת חבר שלו, על הסתבכות העסק המשפחתי ועל חובות עתק. לטענתה, היא "הודרה לחלוטין" מענייני הכלכלה, אך השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי דווקא הוכח שהיתה שותפה פעילה, או לפחות ידעה היטב, על התנהלות
העסק והמשכנתאות שניטלו כדי להצילו. בית המשפט חייב אותה להשתתף בחובות - לצד זכויותיה ברכוש
בני זוג נישאו ב-2009 וחיו יחד בחיפה עם שלושת ילדיהם המשותפים, אחד מהם ילד עם אוטיזם שמוכר כנכה מלא. במשך שנים היה העסק של הבעל מקור הפרנסה העיקרי, והאשה עבדה כמורה. אך מאחורי שגרת היומיום נבקעו סדקים: העסק החל להידרדר, החובות תפחו, והנישואים הגיעו אל סופם. פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מתאר מערכת יחסים שהתערבבו בה נושאים כלכליים, רגשות פגועים וטענות על הסתרת מידע.
האשה טענה בכתב תביעתה כי נדהמה לגלות על גובה החובות רק כשחבר של בעלה סיפר לה בשיחת אגב כי, “יש לו חוב של מיליון שקל”. לדבריה, “מעולם לא הייתי מעורבת בעסק, לא ידעתי מה קורה שם, לא חתמתי על דבר ולא נטלתי חלק בהחלטות”. היא סיפרה כי נחשפה למשבר רק לאחר אותה שיחה, כשניסתה להבין מה מצבו האמיתי של העסק וגילתה לדבריה כי בעלה משך כספים, רוקן חשבונות, הסתיר דיבידנדים ואף מכר את העסק מאחורי גבה.
האשה תיארה מצב שבו, לטענתה, נלקחה ממנה כל השפעה על חיי המשפחה הכלכליים. “הוא ביטל את כרטיס האשראי שלי, הפסיק להפקיד משכורת, והפך את חיי לסיוט”, היא כתבה בתצהירה. היא אף הדגישה כי כל ההלוואות והחובות שצבר הבעל נעשו, לדבריה, “מאחורי גבה, ללא ידיעתה, ולכן אין לה חלק בהם”. היא ביקשה מבית המשפט להכיר בכך שחובותיו האישיים של הבעל, שנצברו במסגרת העסק, אינם חובות משותפים.
האשה ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות
מנגד, טען הבעל כי האשה ידעה היטב על מצב העסק והיתה שותפה מלאה להחלטות. לדבריו, העסק הוקם עוד ב-2014 “בהחלטה משותפת”, ועם השנים שניהם נהנו מהכנסותיו ומאורח חיים גבוה שכלל רכישת דירה, שיפוץ נרחב והוצאות נדיבות. הוא טען כי כל ההלוואות, כולל הגדלת המשכנתא, נעשו בידיעת האשה ובחתימתה. לדבריו, “היא קיבלה שכר חודשי מהחברה, ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות”. הבעל גם הוסיף כי המשבר העסקי לא נבע, לדבריו, מהתנהלות בלתי סבירה אלא מנסיבות שוק. לדבריו, “ניסיתי להציל את העסק, אבל היא סיכלה כל אפשרות למכור אותו”, ואף טען כי יחסיה עם גבר אחר היו הסיבה האמיתית לקרע.
- נמלט לחו"ל והשאיר את ילדיו בלי תמיכה - זה עונשו
- הבעל הרוויח פי 4 - האשה דרשה חלוקת רכוש לא שוויונית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופטת לירון זרבל קדשאי פתחה את הכרעתה בהבהרה עקרונית: הכלל הוא שחובות בני זוג, כל עוד נוצרו במהלך הנישואים, נחשבים משותפים - אלא אם הוכח אחרת. “נטל ההוכחה מוטל על הטוען שהחוב אישי בלבד”, כתבה. היא ציטטה פסיקה קודמת שקבעה כי חזקה על החובות שהם חובות משותפים, “עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן הזוג הוציא הוצאות שאין לראותן כחובות משותפים”. מכאן היא פנתה לבחון את הראיות. השופטת התרשמה כי אף שהבעל היה זה שניהל את העסק בפועל, האשה ידעה עליו היטב ונהנתה מפירותיו. “שוכנעתי שהעסק היה מטה לחמה של המשפחה תקופה ממושכת ומקור עיקרי להכנסה שאפשר את רמת החיים הגבוהה שסיגלו לעצמם”, היא כתבה בפסק הדין שפורסם. לדבריה, “לא עלה בידי האשה להוכיח כי החובות נוצרו מאחורי גבה או שמדובר במניפולציות כספיות”.
