גל בריר, משתמש בשירות הדואר האלקטרוני של גוגל, ג'ימייל, מצא את עצמו מוטרד מהודעות שנראו לו כמו דואר אלקטרוני רגיל, אך בפועל היו פרסומות. לטענתו, גוגל שיגרה לו ולמשתמשים נוספים הודעות פרסומת ללא הסכמתם, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. ההודעות, כך סיפר בבקשת האישור שהגיש, הופיעו בין יתר ההודעות בתיבת הדואר, לעתים בתיקיית ה"רשתות החברתיות", ולעתים גם בתיקיית הדואר הנכנס, מבלי שניתן היה להסיר את השם מרשימת התפוצה בדרך פשוטה. אפילו הכיתוב שציין שמדובר בפרסומת - קיצור באנגלית Ad - לא היה, לשיטתו, ברור לכל נמען, ואינו עומד בדרישות החוק. עוד טען בריר כי ההודעות ניתנות לשמירה ולאחזור, משתנות בהתאם להתעניינות המשתמשים ומעוררות חשד לניסיון מכוון להטעות, בכך שהן "נטמעות בין כלל ההודעות" ונראות כאילו הן חלק מתכתובת רגילה. לדבריו, מדובר בהפרה ברורה של החוק, וגם בעשיית עושר ולא במשפט מצד החברה.

גוגל מצדה, דחתה את הטענות על הסף. בתשובתה לבית המשפט, היא הדגישה כי, "לא נגרם כל נזק למבקש או לחברי הקבוצה", וכי "חוק התקשורת לא הופר". החברה טענה כי יחסיה עם המשתמשים מבוססים על "יחסי תמורה ידועים, ברורים ומוסכמים", שבמסגרתם מקבלים המשתמשים את שירות הדואר האלקטרוני ללא תשלום, ובתמורה מוצגות להם פרסומות, מותאמות אישית או כלליות. לדבריה, ההסכמה לכך ניתנת בשלבים שונים, כבר בהרשמה לשירות, בתנאי השימוש, במדיניות הפרטיות ובדפי העזרה.

גוגל גם הבחינה בין הודעות דואר רגילות לבין מה שהיא כינתה "באנרים פרסומיים", שהם, לטענתה, חלק אינטגרלי מהשירות ומוצגים רק כשהמשתמש גולש בדואר האלקטרוני. לטענת החברה, הבאנרים שונים מהודעות רגילות: הם מסומנים במלים כמו "מודעה", "Ad" או "ממומן", אינם נשלחים בפועל אלא מופיעים בדף הדואר, לא ניתן לשמור אותם באופן אוטומטי, אינם נכללים בספירת הודעות שעדיין לא נקראו, ולצדם קיימת אפשרות לחסום או לדווח עליהם. לדבריה, מדובר ב"פרסומת דינמית" שלא נועדה להיות חלק מהתכתובת הרגילה.

בריר, בתשובתו, חזר על עמדתו שלפיה ההודעות מתחזות להיות רגילות, מוטמעות בין יתר ההודעות ואינן מובחנות מספיק. הוא חלק על טענת גוגל בנוגע להסכמה מצדו ומצד יתר חברי הקבוצה, והדגיש שהאפשרויות להסרה אינן ברורות ואינן עומדות בדרישות הדין.

• מנוע החיפוש המפורסם בעולם מגיע לנאסד"ק ומה קרה היום לפני 72 שנה
• חברת ניהול הכספים שעצרה משיכות ומה קרה היום לפני 64 שנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

למרות הפערים, הצדדים הגיעו להסכמה, שלפיה גוגל תשנה את הממשק בישראל כך שהודעות הפרסומת יובחנה בבירור מהודעות רגילות - הן בממשק למחשב והן במובייל. ההסכמה, שנחתמה לאחר משא ומתן ממושך, כללה הצגת הממשק הנוכחי לצד אילוסטרציה של הממשק החדש, שנועד "לחדד ולהעמיק את ההבדל החזותי". השינוי, שהחברה התחייבה לבצע בתוך 90 יום, היה כרוך, לטענת הצדדים, בשעות עבודה רבות של מעצבים, אנשי מוצר, פיתוח ומתכנתים.

באולם בית המשפט לענייני משפחה בקריות התברר באחרונה סיפור משפחתי טעון, כזה שהעמיד במבחן את הגבולות הדקים בין אחריות הורית לבין רגשות נקם, בין הסכמות כלכליות שהושגו בהסכם גירושים לבין המציאות המורכבת של קשר הורי-ילד לאחר פירוק התא המשפחתי. במרכזו של ההליך עמד אב, שטען כי בנו מסכים להיפגש אתו רק פעם בשבוע, לדקה או שתיים, ורק בתנאי שיקבל ממנו מתנות או כסף. האב ביקש מבית המשפט לבטל לחלוטין את המזונות שנפסקו לטובת בנו, בטענה כי מדובר במקרה מובהק של ניכור הורי. מנגד, האם ביקשה דווקא להגדיל את דמי המזונות, בטענה כי האב אינו עומד בהתחייבויותיו ולא משקיע בילד כפי שנדרש.

בית המשפט, בהרכב השופטת גילה ספרא-ברנע, נדרש לנווט בתוך ים טענות סותרות, חוות דעת מקצועיות ותכתובות צורמות שהחליפו ההורים ביניהם לאורך השנים. בסופו של ההליך, שנמשך שנים אחדות וכלל כמה הליכים מקבילים, קבעה השופטת כי שני ההורים אחראים, כל אחד בדרכו, למצב הקשה שאליו הידרדר הקשר בין האב לבן. כבר בתחילת פסק הדין הובהר הרקע: בני הזוג נישאו ב-1985 והתגרשו ב-2000. במסגרת ההסכם שנחתם בבית המשפט ב-2020 נקבעו דמי מזונות בסכום כולל של 1,750 שקל לחודש, וכן נקבעו זמני שהות סדירים, שכללו יומיים באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני אצל האב. אלא שמאז, כך עלה מהראיות, ההסדרים לא התקיימו בפועל.

האב טען כי האם היא שגרמה לניתוק, באמצעות "הסתה" מתמשכת והשפעה על הילד. לדבריו, "מדובר ביחס מחפיר של ילד בן 17 כלפי אביו, אין כל סיבה אובייקטיבית שהקטין ינהג כך כלפי אביו... הילד רואה בי שליח מסעדות או כספומט". הוא הוסיף כי לאור המצב, אין זה הוגן לחייב אותו להמשיך לשלם מזונות, וביקש מבית המשפט "לבטל את חיוב המזונות, או לכל הפחות להפחיתם משמעותית".

דירת האב היתה ריקה

האם מצדה, הציגה גרסה הפוכה. לטענתה, האב מעולם לא קיים את זמני השהות במלואם, ונהג להיפגש עם הקטין רק כרצונו, "למשך כמה דקות בלבד בשבוע". היא הדגישה כי הדירה ששכר האב לשם כך היתה "ריקה, ללא ציוד, והמקרר ריק" - דבר שגרם לבן לסרב ללון שם. "האב לא היה פעיל בחיי המשפחה לא לפני הגירושין ולא אחריהם", טענה האם, והוסיפה כי במקום להשקיע בקשר, האב "העדיף להוציא מאות אלפי שקלים על עורכי דין במקום על טיפול משפחתי עם בנו".

• מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
• הבת מסרבת לקשר עם האב? כספי המזונות שהופקדו בחשבון נאמנות יוחזרו לידיו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במהלך ההליך הוגשו תסקירים מקצועיים, חוות דעת מומחים, ואף הובאה עדותה של ד"ר ענבל קיבנסון בר-און, שמונתה לנסות לסייע בחידוש הקשר. הדו"חות שיקפו תמונה עגומה: הילד סירב לכל מפגש משמעותי עם האב, והסכים לראותו אך ורק לכמה דקות לצורך קבלת אוכל או כסף. העובדת הסוציאלית לסדרי דין כתבה בדו"ח שלה כי, "הקשר היחיד לו הוא מסוגל עם אביו זה קשר במסגרתו הוא מבקש מהאב פעמיים בשבוע להביא לו אוכל... הקטין טען שיתנגד לכל סוג של טיפול".