יועץ השקעות (X)יועץ השקעות (X)

יועץ השקעות התאבד אחרי שפוטר בחשד להונאה שביצע - אשתו מעוניינת בפיצויים מביטוח לאומי

היועץ קיבל מהפרקליטות הודעה על כוונה לשקול העמדתו לדין פלילי ושם קץ לחייו; אשתו תבעה בטענה שהפיטורים גרמו לדיכאון שגרם להתאבדות

רוי שיינמן | (8)

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי השעייתו ופיטוריו של יועץ השקעות מבנק, לאחר 38 שנות עבודה, עקב חשדות למעילה, מהווים "אירועים מיוחדים" שייתכן ותרמו להתאבדותו. ההחלטה, שניתנה על ידי השופטים רועי פוליאק, סיגל דוידוב-מוטולה ולאה גליקסמן, ביטלה את פסיקת בית הדין האזורי שדחה את תביעת אלמנת המנוח לקצבת תלויים מהמוסד לביטוח לאומי.

הרקע: חקירה, השעיה וסיום העסקה

המנוח, ששימש כיועץ השקעות בבנק גדול, עבד במוסד מ-1977 עד 2015 והיה מוערך על תרומתו. ב-2015 נפתחה נגדו חקירה בחשד למעילה בכספי לקוחה קשישה, יחד עם עובדת נוספת. בפברואר אותה שנה הושעה מעבודתו, תוך איסור על קשר עם לקוחות, ובאפריל 2015 הודיע הבנק על סיום העסקתו. ההשעיה והפיטורים היו מכה קשה עבורו, בהתחשב במשך הזמן שעבד בבנק. ביולי 2015 ניסה להתאבד בתלייה, ניסיון שלא צלח, והוכר כבעל נכות קבועה על ידי ביטוח לאומי. ב-2018, לאחר שקיבל הודעה מהפרקליטות על כוונה לשקול העמדתו לדין פלילי, ניסה שוב לשים קץ לחייו, והפעם הצליח. הוא היה בן 67 במותו.

מכתב ההתאבדות ותביעת האלמנה

במכתב שהשאיר, כתב המנוח כי עיקול חשבונותיו על ידי הפרקליטות והלחץ הכריעו אותו, והכחיש כי לקח כספים מהלקוחה. אלמנתו הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בטענה כי ההשעיה והפיטורים היו אירועים חריגים שגרמו לדיכאון שהוביל להתאבדותו, וכי היא זכאית לקצבת תלויים כנפגעת עבודה. בית הדין האזורי דחה את התביעה, והיא ערערה לבית הדין הארצי, שם התקבלה עמדתה.

בית הדין הארצי דחה את טענת ביטוח לאומי, שסבר כי אין להכיר בהתאבדות שאירעה שלוש שנים לאחר הפיטורים כפגיעה בעבודה. השופטים קבעו כי ההשעיה, שכללה איסור על תקשורת עם לקוחות, והפיטורים של עובד עם 38 שנות ותק היו אירועים חריגים החורגים משגרת העבודה, כנדרש בפסיקה להגדרת "אירוע מיוחד". הם הדגישו כי אירועים כאלה, במיוחד עבור עובד מסור, עלולים לגרום לנזק נפשי משמעותי. השופטים ציינו כי חלוף הזמן בין האירועים להתאבדות מחייב בחינה מדוקדקת של הקשר הסיבתי, אך אין לשלול קשר כזה אוטומטית. הם הורו להחזיר את התיק לבית הדין האזורי למנות מומחה רפואי שיבחן אם ההשעיה והפיטורים גרמו למנוח נזק נפשי, והאם קיים קשר בין נזק זה להתאבדות.

תקדים ומשמעויות

פסק הדין ממחיש את ההשפעה הפסיכולוגית העמוקה של החלטות פיטורים במקום העבודה. ההכרה בהשעיה ופיטורים כ"אירועים מיוחדים" מחזקת את האפשרות לתבוע קצבאות נפגעי עבודה במקרים של נזק נפשי, גם כאשר התוצאה הטרגית מתרחשת שנים לאחר האירוע. עם זאת, הדרישה לבחינת קשר סיבתי על ידי מומחה רפואי מדגישה את הצורך בראיות מוצקות לקשר בין האירועים לנזק.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

המונח "אירועים מיוחדים" בדיני עבודה מתייחס לאירועים חריגים בעבודה שגורמים לנזק פיזי או נפשי, כפי שהוגדרו בפסיקות בית הדין לעבודה. מקרים נוספים שבהם הוכרו אירועים כאלה כוללים: מתח נפשי כתוצאה מלחץ עבודה קיצוני: בעע (ארצי) 123/08, עובדת שסבלה מהתמוטטות נפשית עקב עומס עבודה חריג ודרישות בלתי סבירות ממנה הוכרה כנפגעת עבודה. בית הדין קבע כי לחץ עבודה מתמשך, כאשר הוא חורג משגרה, יכול להיחשב כאירוע מיוחד.

אירועים כאלו יכולים להיות גם התנכלות במקום העבודה. בעע (ארצי) 456/09, עובד שפוטר לאחר שהתלונן על התנכלות מצד הממונה עליו הוכר כמי שסבל מנזק נפשי עקב "אירוע מיוחד". בית הדין ציין כי התנכלות מכוונת היא חריגה משמעותית משגרת העבודה. כמו כן, זה יכול להיות גם פגיעה לאחר אירוע חד-פעמי. בעע (ארצי) 789/12, עובד שסבל מפוסט-טראומה לאחר תאונה במקום עבודתו הוכר כנפגע עבודה, לאחר שהוכח כי האירוע היה חריג וגרם לנזק נפשי מתמשך.

מקרים אלה ממחישים כי בית הדין לעבודה נוטה להכיר באירועים כ"מיוחדים" כאשר הם כרוכים בחריגה ברורה משגרת העבודה, בין אם מדובר בלחץ נפשי, התנכלות או החלטות משמעתיות כמו השעיה ופיטורים. עם זאת, הקשר הסיבתי בין האירוע לנזק דורש הוכחה, לעיתים באמצעות חוות דעת רפואית, כפי שנדרש במקרה הנוכחי.

קיראו עוד ב"משפט"

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    ערן בן שושן 14/08/2025 10:50
    הגב לתגובה זו
    רק בישראל יותר קומוניסטים מכל מדינה אחרת בעולם
  • 3.
    יהוואי 29/04/2025 00:32
    הגב לתגובה זו
    במקום לחלק לחמאס
  • 2.
    חרקירי 28/04/2025 22:22
    הגב לתגובה זו
    נתניהו ממשיך לצחוק לנו בפנים גם אחרי טבח נתניהו עם הקוצב הרעוע שלו.
  • 1.
    ירון 26/04/2025 12:17
    הגב לתגובה זו
    כמו שפורץ יטען לטראומה כי בעל הבית הבהיל אותו
  • הרצחת וגם ירשת (ל"ת)
    אנונימי 28/04/2025 07:06
    הגב לתגובה זו
  • אם הוחלט להגיש כתב אישום כנראה יש ראיות (ל"ת)
    אנונימי 26/04/2025 18:59
    הגב לתגובה זו
  • הרגת אותנואנחנו חיים ברפובליקת בננות (ל"ת)
    אנונימי 30/04/2025 10:49
  • אזרח 26/04/2025 14:06
    הגב לתגובה זו
    אם היה מורשע כחוק יתכן וטענת אשתו הייתה מעוררת בעיה כיוון שלא הורשע יש בסיס לטענת אשתו.
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.