יועץ השקעות (X)
יועץ השקעות (X)

יועץ השקעות התאבד אחרי שפוטר בחשד להונאה שביצע - אשתו מעוניינת בפיצויים מביטוח לאומי

היועץ קיבל מהפרקליטות הודעה על כוונה לשקול העמדתו לדין פלילי ושם קץ לחייו; אשתו תבעה בטענה שהפיטורים גרמו לדיכאון שגרם להתאבדות

רוי שיינמן | (8)

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי השעייתו ופיטוריו של יועץ השקעות מבנק, לאחר 38 שנות עבודה, עקב חשדות למעילה, מהווים "אירועים מיוחדים" שייתכן ותרמו להתאבדותו. ההחלטה, שניתנה על ידי השופטים רועי פוליאק, סיגל דוידוב-מוטולה ולאה גליקסמן, ביטלה את פסיקת בית הדין האזורי שדחה את תביעת אלמנת המנוח לקצבת תלויים מהמוסד לביטוח לאומי.

הרקע: חקירה, השעיה וסיום העסקה

המנוח, ששימש כיועץ השקעות בבנק גדול, עבד במוסד מ-1977 עד 2015 והיה מוערך על תרומתו. ב-2015 נפתחה נגדו חקירה בחשד למעילה בכספי לקוחה קשישה, יחד עם עובדת נוספת. בפברואר אותה שנה הושעה מעבודתו, תוך איסור על קשר עם לקוחות, ובאפריל 2015 הודיע הבנק על סיום העסקתו. ההשעיה והפיטורים היו מכה קשה עבורו, בהתחשב במשך הזמן שעבד בבנק. ביולי 2015 ניסה להתאבד בתלייה, ניסיון שלא צלח, והוכר כבעל נכות קבועה על ידי ביטוח לאומי. ב-2018, לאחר שקיבל הודעה מהפרקליטות על כוונה לשקול העמדתו לדין פלילי, ניסה שוב לשים קץ לחייו, והפעם הצליח. הוא היה בן 67 במותו.

מכתב ההתאבדות ותביעת האלמנה

במכתב שהשאיר, כתב המנוח כי עיקול חשבונותיו על ידי הפרקליטות והלחץ הכריעו אותו, והכחיש כי לקח כספים מהלקוחה. אלמנתו הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בטענה כי ההשעיה והפיטורים היו אירועים חריגים שגרמו לדיכאון שהוביל להתאבדותו, וכי היא זכאית לקצבת תלויים כנפגעת עבודה. בית הדין האזורי דחה את התביעה, והיא ערערה לבית הדין הארצי, שם התקבלה עמדתה.

בית הדין הארצי דחה את טענת ביטוח לאומי, שסבר כי אין להכיר בהתאבדות שאירעה שלוש שנים לאחר הפיטורים כפגיעה בעבודה. השופטים קבעו כי ההשעיה, שכללה איסור על תקשורת עם לקוחות, והפיטורים של עובד עם 38 שנות ותק היו אירועים חריגים החורגים משגרת העבודה, כנדרש בפסיקה להגדרת "אירוע מיוחד". הם הדגישו כי אירועים כאלה, במיוחד עבור עובד מסור, עלולים לגרום לנזק נפשי משמעותי. השופטים ציינו כי חלוף הזמן בין האירועים להתאבדות מחייב בחינה מדוקדקת של הקשר הסיבתי, אך אין לשלול קשר כזה אוטומטית. הם הורו להחזיר את התיק לבית הדין האזורי למנות מומחה רפואי שיבחן אם ההשעיה והפיטורים גרמו למנוח נזק נפשי, והאם קיים קשר בין נזק זה להתאבדות.

תקדים ומשמעויות

פסק הדין ממחיש את ההשפעה הפסיכולוגית העמוקה של החלטות פיטורים במקום העבודה. ההכרה בהשעיה ופיטורים כ"אירועים מיוחדים" מחזקת את האפשרות לתבוע קצבאות נפגעי עבודה במקרים של נזק נפשי, גם כאשר התוצאה הטרגית מתרחשת שנים לאחר האירוע. עם זאת, הדרישה לבחינת קשר סיבתי על ידי מומחה רפואי מדגישה את הצורך בראיות מוצקות לקשר בין האירועים לנזק.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

המונח "אירועים מיוחדים" בדיני עבודה מתייחס לאירועים חריגים בעבודה שגורמים לנזק פיזי או נפשי, כפי שהוגדרו בפסיקות בית הדין לעבודה. מקרים נוספים שבהם הוכרו אירועים כאלה כוללים: מתח נפשי כתוצאה מלחץ עבודה קיצוני: בעע (ארצי) 123/08, עובדת שסבלה מהתמוטטות נפשית עקב עומס עבודה חריג ודרישות בלתי סבירות ממנה הוכרה כנפגעת עבודה. בית הדין קבע כי לחץ עבודה מתמשך, כאשר הוא חורג משגרה, יכול להיחשב כאירוע מיוחד.

אירועים כאלו יכולים להיות גם התנכלות במקום העבודה. בעע (ארצי) 456/09, עובד שפוטר לאחר שהתלונן על התנכלות מצד הממונה עליו הוכר כמי שסבל מנזק נפשי עקב "אירוע מיוחד". בית הדין ציין כי התנכלות מכוונת היא חריגה משמעותית משגרת העבודה. כמו כן, זה יכול להיות גם פגיעה לאחר אירוע חד-פעמי. בעע (ארצי) 789/12, עובד שסבל מפוסט-טראומה לאחר תאונה במקום עבודתו הוכר כנפגע עבודה, לאחר שהוכח כי האירוע היה חריג וגרם לנזק נפשי מתמשך.

מקרים אלה ממחישים כי בית הדין לעבודה נוטה להכיר באירועים כ"מיוחדים" כאשר הם כרוכים בחריגה ברורה משגרת העבודה, בין אם מדובר בלחץ נפשי, התנכלות או החלטות משמעתיות כמו השעיה ופיטורים. עם זאת, הקשר הסיבתי בין האירוע לנזק דורש הוכחה, לעיתים באמצעות חוות דעת רפואית, כפי שנדרש במקרה הנוכחי.

קיראו עוד ב"משפט"

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    ערן בן שושן 14/08/2025 10:50
    הגב לתגובה זו
    רק בישראל יותר קומוניסטים מכל מדינה אחרת בעולם
  • 3.
    יהוואי 29/04/2025 00:32
    הגב לתגובה זו
    במקום לחלק לחמאס
  • 2.
    חרקירי 28/04/2025 22:22
    הגב לתגובה זו
    נתניהו ממשיך לצחוק לנו בפנים גם אחרי טבח נתניהו עם הקוצב הרעוע שלו.
  • 1.
    ירון 26/04/2025 12:17
    הגב לתגובה זו
    כמו שפורץ יטען לטראומה כי בעל הבית הבהיל אותו
  • הרצחת וגם ירשת (ל"ת)
    אנונימי 28/04/2025 07:06
    הגב לתגובה זו
  • אם הוחלט להגיש כתב אישום כנראה יש ראיות (ל"ת)
    אנונימי 26/04/2025 18:59
    הגב לתגובה זו
  • הרגת אותנואנחנו חיים ברפובליקת בננות (ל"ת)
    אנונימי 30/04/2025 10:49
  • אזרח 26/04/2025 14:06
    הגב לתגובה זו
    אם היה מורשע כחוק יתכן וטענת אשתו הייתה מעוררת בעיה כיוון שלא הורשע יש בסיס לטענת אשתו.
גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?

אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע

עוזי גרסטמן |

באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.

מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.

הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.

האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.

"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת

הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.

גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

עזבה את הבית וביקשה שבעלה ימשיך לפרנס אותה: מה קבע בית המשפט?

אשה שנישאה לפני יותר מ-50 שנה ועזבה את הבית לאחר שטענה להתעללות נפשית מתמשכת, ביקשה לחייב את בעלה במזונות ובמדור זמניים. לטענתה, היא יצאה מהבית “עם נייר וארנק בלבד” והחלה חיים חדשים הרחק ממנו. הבעל טען שמדובר בעלילת שווא שנועדה להצדיק מעבר לצפון ודרישת מזונות. השופט בחן את הטענות, את מכתב העזיבה החריג ואת מצבם הכלכלי - והכריע

עוזי גרסטמן |

באוגוסט האחרון, לאחר יותר מ-50 שנות נישואים, לקחה אשה את תיקה ויצאה מבית המשפחה בחדרה. לא היה זה צעד רגעי או גחמה פתאומית; לפחות כך היא טענה בבקשה שהגישה לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריה, במשך שנים היא נשאה לבדה תחושת מועקה, פחד ושחיקה רגשית, עד שהגיעה לנקודת שבירה. “יצאתי ואני לא חוזרת, כבד את החלטתי”, כתבה לבעלה בהודעה שנשלחה זמן קצר לאחר שעזבה. היא תיארה יציאה כמעט טקסית, “עם נייר וארנק בלבד”, ועם תחושת חירות שלא הכירה שנים ארוכות. כעת, כשהיא חיה בצפון בדירה שכורה, ביקשה האשה שבעלה - שממנו התרחקה פיזית ונפשית - ימשיך לפרנס אותה עד הגירושים.

מנגד, הבעל מצייר תמונה אחרת: אדם בן 77, נכה צה"ל, שננטש לפתע על־ידי אשתו אחרי חיים של שקט, תמיכה ושיתוף, לטענתו. בין הטענות הקשות שהעלו שני הצדדים, עמד בית המשפט בפני השאלה המורכבת: האם על גבר שכבר אינו חי עם אשתו, לאחר שהיא זו שעזבה את הבית ומצהירה שאינה חוזרת, להמשיך ולשאת במזונותיה? פסק הדין מספק הצצה נדירה לדילמות שבין סכסוך זוגי מתמשך לבין עקרונות יסוד בדין העברי, ובעיקר למקום שבו מסתיימת החובה הזוגית ומתחילה עצמאות כלכלית.

הצדדים נישאו ב-1971 וחיו יחד רוב חייהם הבוגרים. שלושת ילדיהם כבר בוגרים, והזוג חי בבית משותף עד ה-21 לאוגוסט 2024 - היום שבו האשה עזבה את הבית מבלי לשוב. בכתב התביעה תיארה את נסיבות עזיבתה כצעד שננקט אחרי “שנים של התעללות נפשית ואלימות מילולית”, כלשונה. לדבריה, בעלה שלט בכל היבט בחייה: מהמפגשים החברתיים ועד השימוש בכספים המשותפים. היא טענה כי נאלצה להסתיר ממנו את כתובת דירתה החדשה מחשש לביטחונה.

האשה טענה גם כי המשיב נהנה מפנסיה מכובדת וקצבת נכות, בעוד שהיא מתקיימת מקצבאות בלבד ונדרשת להיעזר באמה כדי לשלם שכירות. לדבריה, במשק הבית המשותף נצברו סכומים נכבדים, כולל מט"ח בכספת ויתרות בחשבון הבנק של הבעל, אך אין לה גישה לכספים. בפנייתה לבית המשפט היא ביקשה לחייב את הבעל במזונות זמניים בסכום של 10,800 שקל בחודש, בטענה כי הוא מחויב, לפי הדין העברי, לפרנס את אשתו עד למועד הגט. עוד טענה האשה כי היא זכאית למזונות שיקום גם לאחר הגירושים, עד לחלוקת הזכויות הפנסיוניות.

"עלילת דם", “תלונת שווא” ונטישה לא מוסברת

הבעל דחה מכל וכל את טענותיה של אשתו. הוא תיאר מערכת יחסים אחרת לחלוטין: זוגיות רגילה, יציבה, נטולת אלימות. לדבריו, אשתו עברה בחודשים האחרונים “שינוי לא מובן”, החליטה לפרק את הבית ועזבה ללא סיבה אמיתית. לדבריו, הוא זה שנפגע ומשלם את המחיר. הוא טען כי תלונת האלימות שהגישה נגדו היתה תלונת שווא, וכי גם בית המשפט בדיון על צו ההגנה לא התרשם שהאשה מצויה בסיכון, אך בחר להשאיר את הצו על כנו משיקולים טכניים. עוד הוא הוסיף כי האשה חיה בסך הכל מכספיה שלה, נהנתה מחיי חברה, ואף הצטרפה אליו לטיולים ולפעילויות - עד שלפתע נטשה. מבחינתו, האשה היא זו שמרדה, פעלה בזדון, הביאה למעצרו שלא בצדק ונטשה אותו לעת זקנתו.