בוקר אחד הגיע אדם לבית המשפט - לא כנאשם ולא כתובע, אלא כאדם שחייו נקלעו למערבולת כלכלית שאין לו ממנה מוצא. על פניו, מדובר בעוד תיק של חדלות פירעון, אחד מיני רבים. ואולם בפועל מדובר במקרה שמאיר בזרקור את השאלה הגדולה: מהו שיקום כלכלי אמיתי, והיכן עובר הגבול בין אחריות אישית לבין רחמים שיפוטיים?

האיש, גבר בשנות הארבעים לחייו, תושב הדרום, פתח לפני כמה שנים עסק קטן בתחום הסחר המקוון. בתחילה נראו הדברים מבטיחים - הלקוחות זרמו, ההכנסות טיפסו והוא אפילו העסיק עובדים תחתיו. ואולם לאחר תקופה קצרה החל העסק לקרוס: ספקים הפסיקו לספק סחורה, לקוחות דרשו החזרים, ועסקות קרסו בזו אחר זו. בתוך פחות משנה, מצא את עצמו האיש מתמודד עם חובות עתק, ביניהם גם צ'קים חוזרים, הלוואות מהשוק הפרטי והתחייבויות כלפי בנקים. החוב הכולל הגיע לסכום של כ-3.5 מיליון שקל. הוא פנה להליך חדלות פירעון מתוך תקווה להסדיר את חובותיו ולהתחיל מחדש. במסגרת ההליך, מונה נאמן שניתח את מצבו הכלכלי, והכין דו"ח מעמיק על נכסיו, הכנסותיו ויכולותיו הכלכליות של האיש.

לאחר שהליך ניהול התיק התקדם כמה חודשים, הוגשה הצעתו של האיש, שלפיה ישלם סכום כולל של 204 אלף שקל, בתשלומים חודשיים של 1,500 שקל במשך עשר שנים. למרות הפער העצום בין החוב המקורי לבין ההצעה, הממונה על חדלות פירעון והנאמן הביעו הסכמה נדירה. לדבריהם, "בנסיבות העניין, ובהתחשב בהיעדר נכסים ממשיים, ביכולת ההשתכרות הנמוכה של החייב, ובהיעדר אינדיקציה להסתרת רכוש או התנהלות חסרת תום לב – אנו תומכים בהצעה". מנגד, חלק מהנושים הביעו התנגדות נחרצת. נציג של בנק מסוים טען בדיון כי, "אנו מתקשים להבין כיצד ניתן לאשר הסדר שבו נפרע פחות מ-6% מהחוב המקורי. מדובר בתקדים מסוכן, שמעודד חוסר אחריות כלכלית".

תחושת האי צדק מצד הנושים מול תום לבו של החייב

השופט ירון גולן עמדה בפני דילמה לא פשוטה. מצד אחד מדובר בחוב גדול, שמביא לתחושת אי-צדק מצד נושים. מצד שני, יש כאן חייב שתום לבו לא הוטל בספק, שמצבו הכלכלי קשה, ושמאז פתיחת ההליך מתמיד בתשלומים סדירים ופועל תוך שיתוף פעולה. פסק הדין שפורסם, בוחן בקפידה את עקרונות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. לדברי השופט, "החוק מבקש לשרת שתי תכליות מרכזיות - האחת, לאפשר לחייב להשתקם ולחזור למעגל הכלכלה; השנייה, לשרת את עניינם של הנושים ככל האפשר. אין תכלית אחת הגוברת באופן מוחלט על רעותה - יש לאזן ביניהן". בהמשך פסק הדין, הוא גם מציין כי האיש הציג נתונים אמינים, שמהם עולה כי אין לו רכוש משמעותי, וכי הכנסותיו החודשיות מצומצמות. הניסיון להגדיל את יכולת הפירעון שלו לא הניב פירות. ומנגד, כל הארכה מיותרת עלולה לעכב את ההפטר שלו לשווא. "אין עסקינן בחייב שמתחמק מתשלום או שניסה להונות את נושיו - אלא באדם שנכשל, שילם מחיר אישי וכלכלי כבד, וכעת מנסה לשקם את חייו בהתאם ליכולת המציאותית שלו", הוא כתב בהכרעת הדין שלו.

• ספיר קורפ קורסת: כל ההנהלה התפטרה, המסחר באג"ח הושעה ו-490 מיליון שקלים בסכנה
• דודי אפל רצה לשלם את החוב לנושים - למה בית המשפט ביטל את ההסדר?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כפי שעולה מהדיון, הסכום נגזר מהיכולת המעשית של האיש לשלם 1,500 שקל בחודש במשך כ-11 שנה. אף שהחוק מאפשר הפטר לאחר תקופת תשלומים קצרה יותר - הסכמה מיוחדת מצד החייב להאריך את תקופת התשלום שכנעה את הממונה והנאמן לאשר את ההסדר. בית המשפט ראה בכך אינדיקציה לרצינותו של האיש, כפי שעולה מפסק הדין: "התחייבותו של החייב לפרק זמן כה ממושך, תוך כדי התמודדות יומיומית עם מצוקה כלכלית, ראויה לשבח ומהווה ביטוי מובהק לרצון אמיתי בשיקום".

פסק הדין, למרות שהוא ספציפי, טומן בחובו מסר רחב הרבה יותר: שיקום כלכלי אינו פריבילגיה של מעטים, אלא עקרון יסוד. במציאות שבה משקי בית רבים קורסים תחת הנטל של חובות, יש הבנה שלפיה לעתים האפשרות לחזור לנשום חשובה יותר מהחזר מלא. ואף על פי שבית המשפט מדגיש כי, "אין בהכרעה זו כדי ליצור נורמה כללית של מחיקת חובות בשיעור גבוה", הרי שהוא מותיר פתח להכרה בכך שלא כל חייב הוא עבריין כלכלי - לעתים הוא פשוט אדם שנכשל.

מה הסיבה שבית המשפט התייחס באמפתיה כזו יוצאת דופן לחייב?

השופט ציין כי אין אינדיקציה לכך שהחייב פעל בחוסר תום לב או ניסה להבריח נכסים. להפך - לאורך כל ההליך הוא שיתף פעולה, הציג גילוי מלא של מצבו ולא הסתיר מקורות הכנסה או נכסים פוטנציאליים. המערכת, כך נדמה, העדיפה את השיקום האישי על פני הענשה או הרתעה.

• רגולציה על AI: איפה היא עומדת ומה מנסה ממשל טראמפ לקדם?
• מי האם - תורמת הביצית או זו שילדה את הילד?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה

האם היתה חובה על בית המשפט לאשר את ההסכם, מרגע שהנאמן והממונה הסכימו?

לא. לבית המשפט הסמכות המוחלטת שלא לאשר את ההסדר גם אם שני הגורמים המרכזיים ממליצים עליו. עם זאת, כשהשניים מסכימים - הדבר יוצר חזקה משמעותית שלפיה ההסדר עומד בעקרונות החוק.

מה קורה אם החייב לא יעמוד בהסדר לאורך השנים?

אם החייב לא יעמוד בתשלומים או יפר תנאים מהותיים שנקבעו בפסק הדין, בית המשפט יכול לבטל את ההסדר - דבר שיחזיר את החובות לתוקפם, ולחייב לא תהיה הגנה מפני גבייה.

האם נושים יכולים לערער על החלטה כזו?

כן, אבל קשה מאוד להפוך החלטה כזו בערכאת ערעור. בתי המשפט נוטים שלא להתערב בשיקול דעת של שופטים בתחום חדלות הפירעון, בייחוד כשמדובר באיזון רגיש שבין שיקום החייב לציפיות הנושים.

האם יש הבחנה בין סוגי החובות שבהם ניתן להגיע להסדר מופחת כזה?

כן. כך למשל, חובות שנוצרו במרמה או בתרמית לא נכללים בהפטר, וחייב שהורשע בעבירות כאלה לא יוכל ליהנות מהגנה של ההליך. בפסק הדין הזה לא נטען למרמה, ולכן לא היתה מניעה עקרונית.

האם הסכום של 204 אלף שקל כולל ריבית עתידית או שהוא סופי?

מדובר בסכום כולל, קבוע מראש, בפריסה של תשלומים חודשיים. כל עוד החייב עומד בהתחייבויות, אין תוספת ריבית או קנסות. בית המשפט מוודא שהסכום מותאם ליכולת ההשתכרות הריאלית של החייב.

במקרה אחר, הגיע באחרונה לסיומו הליך סבוך בהוצאה לפועל ברמלה. אף ששילם במשך השנים סכומים שהצטברו לכמעט פי שניים מקרן החוב המקורית, בשל הריביות וההצמדות שנוספו לחוב, מצא את עצמו החייב לכוד במעגל חובות שהתעצם והלך. תחילת הפרשה לפני יותר משני עשורים, אז נפתח נגד החייב תיק הוצאה לפועל בגין חוב של כמה עשרות אלפי שקלים. במהלך השנים שילם האיש סכומים משמעותיים לכיסוי החוב, ובמצטבר שילם כמעט פי שניים מקרן החוב המקורית. למרות זאת, בעקבות ריביות הפיגורים, הצמדות, ועיכובים בתשלומים שנבעו מקשיים כלכליים, החוב רק תפח והלך לממדים בלתי אפשריים. כשהחייב ביקש לברר מה מצב החוב שלו כיום, התברר לו כי יתרת החוב נותרה עצומה – סכום שגבוה באופן משמעותי מהחוב המקורי, וזאת למרות השנים הרבות שבהן שילם כספים למערכת ההוצאה לפועל. במקרה הזה, החוב צבר ריביות בשיעורים כה גבוהים עד שהחייב, על אף התשלומים הרבים שהעביר, לא הצליח להפחית את הסכום הכללי בצורה משמעותית.