נזילות מים
צילום: קנבה

הגשם הוביל להפסקות חשמל - הקבלן התנער מאחריות

בני זוג שרכשו דירה חדשה מקבלן נתקלו בסדרה של ליקויים ובעיות בנכס, כמו כל שכניהם בבניין. לאחר מאבק משפטי, שהגיע אחרי שהקבלן הטיל את האחריות על הקבלן המבצע, פסק בית המשפט: "נמצאו ליקויים בבידוד שגרמו לחדירת מים... תופעה זו, שגורמת להפסקות חשמל תכופות, מעידה על עבודות רשלניות"

עוזי גרסטמן |

יום אחד מצא עצמו זוג שוב מול השגרה החדשה שלהם - בדירה שלהם שרר חושך מוחלט, המקרר כבה, והאוכל התקלקל ונזרק לפח. בשעה שהשכנים שלהם בבניין פתחו את הדלתות כדי לבחון את מקור הפסקת החשמל, היה ברור - משהו משמעותי השתבש בבניין החדש של פרויקט רמת הנשיא. לאחר מאבק ממושך ותחושת תסכול גוברת והולכת, לקחו בני הזוג את הסיפור שלהם לבית המשפט - וזכו לפסק דין שקבע: היתה רשלנות בבנייה, והיזמית תשלם.


הפרשה התחילה כמו כל סיפור נדל"ן ישראלי שגרתי - זוג רוכש דירה חדשה על הנייר, בעסקה עם רמת הנשיא גב-ים רסקו. אלא שההתרגשות של חתימת ההסכם ביוני 2015 התחלפה מהר מאוד באכזבה. הדירה היתה אמורה להימסר בסוף אוגוסט 2016, אך בפועל נמסרה רק בדצמבר, וגם אז, לטענת התובעים, היתה במצב שאינו ראוי למגורים. רק ביוני 2017, כחצי שנה לאחר מכן, נכנסו לבסוף להתגורר בה. לטענת בני הזוג, הליקויים החלו לצוץ בזה אחר זה: מחסן בשטח קטן מהמובטח, חלונות קבועים שלא ניתן לנקותם, רוחות שורקות, תעלת בטון שחשפה צנרת שאינה שייכת לדירה, ובעיקר הפסקות חשמל בכל פעם שירדו גשמים. לדברי האשה, "כתוצאה מתיקונים בלתי מקצועיים של הנתבעת, עם בוא הגשם היו נפילות חשמל שהשביתו את כל החשמל בדירה... ישבנו לאור נרות, האוכל שהיה במקפיא ובמקרר נזרק... הדבר בלתי סביר וגורם לעוגמת נפש רבה".


בכתב ההגנה, ניסתה החברה הנתבעת להרחיק מעצמה את האחריות. התובעים הם אלה, כך נטען על ידי נציגיה, שגרמו לעיכוב במסירה - הם ביקשו שינויים רבים בדירה, כולל ביטול מטבח, שינוי מערכות חשמל ואינסטלציה, והסתייעו במעצבת מטעמם. לטענת נציגי החברה, כל שינוי שכזה דחה את לוח הזמנים. כמו כן טענה החברה כי אין פגם מהותי בשטח המחסן, שכן "יש לחשב את מחצית שטח הקירות המקיפים אותו", כפי שמקובל. בנוסף, הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי נגד הקבלן המבצע, האחים אבו עיאש, בטענה לרשלנות בביצוע הבנייה.


השופט אורי גולדקורן נדרש לבחון שורה ארוכה של טענות וטענות-נגד. לאחר שמינה מומחה מטעמו לבדוק את הדירה, הוא הגיע למסקנה חד-משמעית: הדירה סבלה מליקויי בנייה חמורים. בין היתר, קבע המומחה כי, "נמצאו ליקויים בבידוד שגרמו לחדירת מים... תופעה זו, שגורמת להפסקות חשמל תכופות, מעידה על עבודות רשלניות". בית המשפט קבע כי על הנתבעת לפצות את התובעים בסכום כולל של 78,475 שקל בגין ליקויי הבנייה, בנוסף לפיצוי של 34 אלף שקל בגין ירידת ערך הדירה עקב תעלת בטון שהונחה במרפסת לצנרת שאינה שייכת לדירה, שהיוותה לטענת השופט מטרד "שפוגע בערך הדירה". לצד זאת, נפסקו גם 5,000 שקל פיצוי בגין הצורך לפנות את הדירה לשם ביצוע תיקונים, ו-10,000 שקל בגין עוגמת נפש. ביחס לטענה בדבר שטח המחסן, קבע השופט כי, "הפער בין 4.67 מ"ר ל-5.85 מ"ר... אינו משקף אי-התאמה, מאחר ולא הביא בחשבון את שטח מחצית הקירות החיצוניים... מדובר בפער שטח זניח, שאין בו כדי להפחית בערך הדירה". כמו כן, נדחתה הטענה לפיצוי בגין חלונות שאינם ניתנים לניקוי, לאחר שהתברר כי ניתן לנקות אותם באמצעות ציוד ייעודי.


לבסוף, חויבה הנתבעת לשלם לתובעים סכום כולל של 127,475 שקל (כולל הפרשי הצמדה, עוגמת נפש, ירידת ערך ועלות פינוי), וכן 12 אלף שקל שכר טרחת עורך דין. הקבלן המבצע, כצד שלישי, חויב לשפות את החברה במרבית הסכום. ואולם לצד המספרים, חשוב לקרוא בין השורות: השופט גולדקורן רמז לאורך פסק הדין על חוסר שביעות רצון מניסיונותיה של החברה להסיר אחריות מעצמה. "אין לקבל את הגרסה כי שינויים שבוצעו לבקשת התובעים מצדיקים ליקויי איטום ובידוד", הוא כתב בכתב הדין שפורסם.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

פסק הדין מציב רף ברור לחברות יזמיות וקבלנים: האחריות שלכם לא אינה מסתיימת במכירת הדירה. עליכם להבטיח שהיא תעמוד בסטנדרטים ההנדסיים, גם לאחר מסירתה. כשבכל חורף כבה החשמל, אי אפשר לטעון שזו בעיה של הדייר. גם אם לא כל טענה התקבלה, החשמל, בסופו של דבר, הוא שסיפר את הסיפור כולו. 


האם בית המשפט התייחס ליחסי הגומלין בין היזמית לבין הקבלן המבצע (צד שלישי)?

כן. היזמית טענה כי האחריות לליקויים מוטלת על הקבלן המבצע, שהוזמן כצד שלישי. השופט קיבל את הטענה זו באופן חלקי, וחייב את הקבלן לשפות את היזמית על מרבית הסכום ששולמו לתובעים, תוך הבחנה בין ליקויי ביצוע לליקויי תכנון.

קיראו עוד ב"משפט"


מה היתה עמדת המומחה שמונה מטעם בית המשפט בנוגע לליקויים?

המומחה קבע כי קיימים ליקויים רבים בדירה, והעריך את עלות תיקונם בכ-81 אלף שקל. הוא הבהיר כי חלקם נובעים מתכנון לקוי וחלקם מביצוע רשלני. הוא אף חזר בו מנקודות מסוימות בחוות הדעת, והפחית חלק קטן מההערכה הראשונית.


האם נפסק שהעיכוב במסירת הדירה היה באחריות הנתבעת?

לא. בית המשפט קבע שהעיכוב נגרם בעיקר בשל שינויים ותוספות שביקשו התובעים במהלך הבנייה, ולכן היזמית לא חויבה על האיחור. השופט אף קיבל את גרסת נציג הצד השלישי, שתיאר שינויים תכופים של הדיירים.


האם נפסקו לתובעים פיצויים בגין ירידת ערך נוספת מעבר לתעלת הבטון?

לא. הדרישה לפיצוי על שטח המחסן או על החלונות הקבועים נדחתה. השופט קבע שהפערים שנמצאו לא היו מהותיים, ושהתובעים יכלו לנקות את החלונות באמצעים קיימים.


מדוע לא ניתן צו עשה לתיקון הגג, אף שהוזכר בכתב התביעה?

מכיוון שהתובעים זנחו את הסעד במסגרת הסיכומים, ואף טענו כי איבדו אמון ביכולתה המקצועית של הנתבעת לבצע את התיקון. לכן קבע השופט שאין להיעתר לבקשה הזו.


האם נפסק לתובעים פיצוי על עוגמת נפש מעבר לנזקים ממוניים?

כן. סכום של 10,000 שקל נפסק להם בשל ההשפעה המתמשכת של הפגמים בדירה על חיי היומיום, ובפרט בשל החשמל שנפל שוב ושוב בגשם, הרוחות החודרות וההתמודדות היומיומית עם ליקויים.


במקרה אחר, תבעו בני זוג את הקבלן י. חדד, לאחר שבבית שרכשו ממנו נחשפו נזילות בתקרות ובקירות, קילופי צבע ורטיבות שחדרה לחדרים. כשניסו לפנות לקבלן בבקשה שיבצע תיקונים, הם נתקלו בהכחשות, דחיות ולעתים אף בהתעלמות. הדרך לבית המשפט היתה כמעט בלתי נמנעת. בית משפט השלום בראשון לציון הכריע בתביעה באחרונה. המחלוקת החלה כשבני הזוג רכשו דירה מהקבלן, שהתחייב לסיים את הבנייה ולהעביר את החזקה עד ספטמבר 2015. בפועל, הדירה נמסרה רק במאי 2016 - איחור של שמונה חודשים. אלא שלא האיחור בלבד היה העילה של התביעה, אלא בעיקר מה שציפה להם בין הקירות. בבדיקות שנערכו זמן קצר לאחר קבלת המפתח, גילו הרוכשים רטיבות בתקרות, נזילות חמורות, קילופי צבע נרחבים, חדירת מים מתחת לריצוף ובעיות איטום חמורות בגג ובחלונות. אחד הממצאים החמורים ביותר היה התקלפות הטיח באזורים רבים בבית, כולל בתקרת חדר האמבטיה, באזורים רטובים וגם יבשים. לטענת הרוכשים, כל ניסיונותיהם לפנות לנתבע בדרישה שיתקן את הליקויים נענו בסירוב, טענה לבלאי טבעי או, לעתים, פשוט בהתעלמות. מנגד, הנתבע, הקבלן י. חדד, טען כי הדירה נבנתה בהתאם לתקנים, וכי הליקויים המדוברים נובעים מבלאי סביר או מהזנחה של הדיירים עצמם. לדבריו, הרטיבות נגרמה בעקבות “שימוש לא נכון באמבטיה” ו”תחזוקה לקויה של הדירה”. חדד גם הוסיף כי הציע להגיע ולבצע תיקונים בעצמו, אך הרוכשים לא שיתפו פעולה. 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
לחיצת יד הסכם
צילום: FREEPIK

הירושה נהפכה למכרז מחייב: שלושה אחים ייאלצו למכור בית

יורשי נכס ברעננה ביקשו לבחון את שוויו, אך מצאו עצמם מחויבים למכור אותו למציעים שזכו בהתמחרות.  השופטת יעל מושקוביץ קבעה כי נוצר הסכם מחייב, אף שהאחים חזרו בהם וסירבו לחתום.  התנהלותם במסגרת המכרז העידה על כוונת מכירה, והחוזה ייאכף, בצירוף שיערוך חלקי של יתרת התמורה עבור הבית
עוזי גרסטמן |

שלושה אחים מרעננה, בעלי זכויות משותפות בנכס שקיבלו מאביהם המנוח, החליטו לפעול לקראת מימושו. חילוקי דעות על שווי הבית - נכס ישן יחסית ברחוב פרץ 14 בעיר - הובילו אותם למסלול שנדמה היה בעיניהם טכני בלבד: פרסום הזמנה להציע הצעות ורכישת חוברת מכרז בסכום צנוע, לטובת קבלת הערכה אמיתית לשוויו של הנכס. את השלב הבא הם לא צפו.

הם בוודאי שלא תיארו לעצמם שבתום ההתמחרות, לאחר שהצעה בסכום של 8.5 מיליון שקל תוכרז כהצעה הזוכה ותשולם מקדמה של 10% על ידי הזוכים, יקבע בית המשפט כי אף מבלי שיש חתימה פיזית שלהם על החוזה, כבר נכרת בינם לבין הרוכשים הסכם מחייב שחובה לאוכפו. אלא שזה בדיוק מה שקרה, והסיפור שבמרכזו שלושה אחים, עורכי דין, קבוצת ווטסאפ סוערת והצהרות סותרות על כוונה למכור, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. משם יצא המקרה עם תוצאה ברורה: העסקה עומדת וקיימת.

השופטת יעל מושקוביץ קבעה בפסק דין מקיף, המשתרע על פני עשרות עמודים, כי לפניה מקרה מובהק שבו התנהגות הצדדים, מצגיהם והתנהלותם החיצונית יצרו חוזה מחייב, גם אם בדיעבד ניסו הנתבעים לטעון אחרת. "התנהלותם האובייקטיבית והחיצונית של הנתבעים", כתבה השופטת בהכרעתה, "מעידה על גמירות דעתם להתקשר בהסכם, והתובעים רשאים היו להסתמך על התנהלותם זו". בכך נהפך מרוץ קצר לבדיקת שווי הנכס, כפי שטענו האחים מאוחר יותר, למסלול ארוך אל עבר אכיפת הסכם מכר שאותו הם ביקשו לבטל.

ההזמנה שהובילה לזכייה - ולסכסוך

הכל החל במרץ 2022. שלושת האחים, שזכויות החכירה בנכס שבמרכז הסיפור עדיין היו רשומות על שם האב המנוח, פרסמו הזמנה להציע הצעות. החוברת שנמכרה למתעניינים בעלות של 1,000 שקל כללה שומה רשמית שהעריכה את שווי המקרקעין ב-8.5 מיליון שקל, וכן טיוטת הסכם מכר מפורטת ומוכנה לחתימה. מי שרצה להגיש הצעה נדרש לערבות בנקאית של 5% מהסכום.

התובעים, שלושה שותפים עסקיים, רכשו את החוברת, ביקרו בנכס ואף נפגשו עם דיירים ובני משפחה. הם הגישו הצעה ראשונית של 5 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן הם עודכנו על ידי עו"ד אלחנן ויניצקי, שליווה את המכירה מטעם האחים, כי תתקיים התמחרות ושעליהם להעלות את הערבות. הם עשו זאת, התייצבו להתמחרות, ולאחר כמה סבבים הוכרזו כזוכים. באותו ערב עצמו, כך התברר בהמשך, כבר הועברה אליהם טיוטה מתוקנת של חוזה המכר, מותאמת להצעה הזוכה. למחרת הם הפקידו בידי עו"ד ויניצקי תשלום ראשון של 487.5 אלף שקל - 10% מהתמורה. מבחינתם הכל התקדם כצפוי. ואולם מבחינת האחים, התמונה השתנתה.

הריסת הבניינים באור יהודה. קרדיט: פיפל פוטוגרפיהריסת הבניינים באור יהודה. קרדיט: פיפל פוטוגרפי

האם ניתן להרוס אגף בבית משותף ללא הסכמת הדיירים האחרים במבנה?

פסק דין קבע כי גם בבית מורכב, הכולל אגפים נפרדים, שינוי מהותי הפוגע במרקם הקהילתי של הבית המשותף או בזכויות השימוש ברכוש המשותף מחייב הסכמה מלאה של כלל בעלי הדירות. בני זוג שביקשו להרוס את האגף שבבעלותם ולבנותו מחדש נתקלו בהתנגדות השכנים, והפעם בית המשפט קיבל את עמדת המתנגדים. השופט הזהיר ממהלך שיהפוך את הבית "למבנה מפוצל שאינו עומד עוד כחטיבה אחת"

עוזי גרסטמן |

בוקר חורפי אחד ברחוב ד'ישראלי בחיפה התעורר בית משותף ותיק אל דיון משפטי שעתיד היה להגדיר מחדש את גבולות הזכות הקניינית של דיירים בבניין מורכב. באותו רחוב שקט ניצב בית הכולל שני אגפים, קדמי ואחורי, שמתפקדים זה לצד זה שנים ארוכות. ואולם מאחורי הדלתות הסגורות של האגף הקדמי התגבש רעיון שהצית מחלוקת עקרונית על מהותו של הבית המשותף ועל השאלה עד כמה רשאים בעליו של אגף אחד לעצב את גורלו של כל המבנה.

בני זוג שרכשו שתי דירות באגף הקדמי ביקשו לבצע מהלך דרמטי: להרוס את כל האגף, עד ליסוד, ולבנות במקומו יחידת מגורים חדשה שכוללת חניה ומרתף. לטענתם, תקנון הבית המשותף מתיר לכל אגף להתנהל כיחידה עצמאית, ולכן החלטותיהם אינן תלויות בהסכמת שאר הדיירים. מבחינתם, הבית המשותף אמנם מאגד שני מבנים, אך כל אחד מהם מהווה למעשה יחידה נפרדת שאינה עומדת במערכת יחסים של תלות אל מול רעותה.

מנגד, דיירי האגף האחורי סברו כי מדובר במהלך החורג בהרבה ממסגרת ההתנהלות השוטפת. הדיירים טענו כי הריסת מבנה שלם אינה רק פעולה נקודתית המוגבלת לגבולות האגף, אלא כזו בעלת השלכות מהותיות על הבניין כולו. הם הזהירו מפגיעה בזכות הקניין שלהם ומיצירת מצב שבו בוצע שינוי חד-צדדי שעלול לפגוע באפשרות לבצע בעתיד פרויקט תמ"א 38 רחב בכל המבנה. לטענתם, אי אפשר לנתק בין האגפים, בעיקר כשהמהלך עלול לקבוע עובדות שישפיעו על כל הדיירים לשנים ארוכות.

בית משותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים

המפקחת על רישום המקרקעין קיבלה את עמדת בני הזוג, וקבעה כי מכיוון שהתקנון אינו כולל איסור מפורש על הריסה ובנייה מחדש, הרי שהדבר מותר. אלא שהמחלוקת המשיכה לבעבע מתחת לפני השטח, עד שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה ואל השופט יוסי טורס, שהחזיר את הגלגל לאחור ופסק מחדש בשאלה העקרונית: האם ניתן לבצע שינוי מהותי בבית מורכב ללא הסכמת כלל בעלי הדירות?

פסק הדין שפרסם השופט טורס חורג מהסכסוך הפרטני ומתווה קו ברור לגבי אופיו של הבית המשותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים. השופט פתח את קביעותיו בהתייחסות לבסיס העקרוני, שלפיו שינויים משמעותיים במבנה מחייבים הסכמה כללית, אלא אם התקנון מתיר אותם במפורש. על כן, לדבריו, אין מקום להניח כי שתיקת התקנון מאפשרת פעולות קיצוניות כמו הריסת אגף שלם. כפי שהוא כתב בהכרעתו, "מדובר בקפיצה לוגית שאינה מובנת מאליה", כשהמפקחת הניחה ששתיקת התקנון היא מעין היתר לפעולה כה רחבה.