רודפי צדק: השיימינג ברשת נמצא בהקצנה; איך נמנע את הקורבן הבא?
שיימינג השיימינג הוא אחת הבעיות החמורות ביותר שכל חברה מערבית מתמודדת מולה, מאחר והוא מכרסם באחד היסודות החשובים ביותר בחברה דמוקרטית - כל אדם חף מפשע עד שגוף מוסמך (בית המשפט) יחליט אחרת. הרשתות החברתיות מעניקות לכל אדם את היכולת להיות הקטגור, השופט וגם המוציא לפועל שמיישם את גזר הדין תוך שניות. השיימינג חושף אחד הדברים המרתקים שבשימוש ברשתות חברתיות - ההבדל בהתנהגות שלנו כאשר אנחנו "חובשים כובעים שונים" ונמצאים בתפקידים שונים.
אחד מהפערים המעניינים ביותר, ואולי גם המשפיעים ביותר על כולנו כחברה, ניתן למצוא בקוד ההתנהגות של אותם הפרטים כאשר הם צרכנים לעומת קוד ההתנהגות שלהם כיצרני תוכן. אחד המאפיינים של הצרכן החדש הוא הדרישה מהיצרנים לגלות אחריות תאגידית - הצרכן יודע לדרוש, ובצדק, שהמוצר שהוא צורך לא יבוא על חשבון רמיסת זכויות בסיסיות של אף אחד אחר, גם אם הוא חי בצד השני של הגלובוס. אחרי שאפילו ארגון ענק כמו NIKE נפגע מחרם צרכנים שנולד כתוצאה מחשיפת סדנאות יזע במזרח הרחוק, אף ארגון לא מקל ראש בדרישה הצרכנית הבלתי מתפשרת לאחריות תאגידית.
המעניין, שאותם הצרכנים שיודעים לדרוש מהיצרן לעמוד בסטנדרטים חברתיים ברורים ובלתי מתפשרים, נופלים בפח כאשר הם יושבים מול המקלדת, מסירים את כובע ה"צרכן החברתי" וחובשים את הכובע של "יצרן התוכן".
השיימינג הטרי והמדובר ביותר כרגע, הגיע עם המילים "השטן מסתובב חופשי", כאשר בעלים של כלבה גוססת לקח אותה ליום כיף אחרון בחוף הים והואשם ברצח נוראי והתעללות בבעל חיים חסר ישע. המסר הופץ במהירות וקשה לדמיין מה עבר על אותו אדם מסכן שנאלץ להתמודד עם הפרידה מבעל החיים האהוב במקביל לרצח האופי שעבר. ישנו מקרה בולט נוסף, השיימינג האכזרי שחווה מנהל לשכת האוכלוסין בת"א, אריאל רוניס, ז"ל, שהואשם באפלייה וגזענות.
בראיה האישית שלי, המשותף לשתי הדוגמאות, שמבין עשרות הפוסטים אליהם נחשפתי בנושא, זיהיתי לא מעט מחבריי (הויראליים) שנוהגים לחבוש את הצרכן החברתי ודבקים בכל כוחם בערכים שהוא מייצג, אך נוהגים באופן הפוך כאשר הם בתפקיד יצרן התוכן, שהם מאשימים, מפיצים, לא בודקים את העובדות ואם הם היו תאגיד או יצרן, הרי הם כצרכנים היו מובילים מחאה חריפה נגד עצמם.
הניגוד העצום שבין הדרך בה אותו אדם מתנהג בסיטואציות שונות נובע מהתחושה שמלווה אותנו בלא מעט סיטואציות בחיים, ופעמים רבות גם מפילה אותנו בפח - התחושה הצד. התחושה שנעשה כאן עוול, שמישהו חייב לעשות משהו - יש רעים ויש טובים, הכל ברור, אנחנו צודקים ולכן הכללים לא חלים עלינו. לפעמים תחושת הצדק שלנו מלווה בקונצנזוס עצום, כמו למשל הקונצנזוס שנוצר סביב פרסום הסרטון של טיסת השוקולד המפורסמת (ואני לא טוען שאם הייתי לובש את נעליו של מפיץ הסרטון הייתי בהכרח נוהג אחרת). לאחר מכן, אנחנו מרשים לעצמנו, במודע, להסתמך על טיעון של צד אחד (גם אם הוא מגובה בסרטון) ולקחת חלק בגל השיימינג האקטואלי. לפעמים הפעולה נובעת מנושא שמאוד בוער בנו (כמו למשל פעילים בארגוני זכויות בע"ח) עד שאנחנו שוכחים שגם לנאשם יש זכויות. לפעמים אנחנו כל כך חוששים שהצדק לא ייצא לאור כי מישהו שעשה משהו ממש רע לא ייענש - עד שאנחנו לוקחים על עצמנו תפקידים שאיש לא הסמיך אותנו אליהם.
כך או כך, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם תופעת השיימינג היא להבין שגם כאשר אנחנו בטוחים שהצדק איתנו, זה לא פוטר אותנו מלנהוג על פי הכללים והסטנדרטים שאנחנו דורשים מאחרים. גם כאשר אנחנו צודקים, יש דרך להעביר את המסר, יש דרך להוציא את הצדק אל האור. אם נסטה מאותה דרך אנו עלולים ליפול במלכודת שנכרה לעצמנו ולנהוג כמו אלה שאנחנו כל כך סולדים מההתנהגות שלהם. זה נכון כאשר אנחנו חובשים את הכובע של יצרן התוכן. זה נכון בכל הממשקים ומערכות היחסים שאנחנו מנהלים בחיים. זה נכון, אבל זה כנראה לא כל כך פשוט, מכיוון שרבים וטובים כל כך נופלים במלכודת הזאת.
- העדר הדיגיטלי ואפליקציות ההשקעה: האם כולנו הופכים למשקיעי המונים?
- מכונית שהיא גם מסוק - כמה זה יעלה ומתי זה ייצא לשוק?
- תוכן שיווקי משכנתא הפוכה: מפתח לחוסן בעורף, יציבות בשוק הנדל"ן
- העדר הדיגיטלי ואפליקציות ההשקעה: האם כולנו הופכים למשקיעי...
במקרה הזה אפשר למצוא את ההכוונה הדרושה גם בפרשת השבוע (שופטים) - התורה מצווה עלינו "צדק צדק תרדוף", ופירוש הדבר שצדק משיגים רק באמצעות צדק - אי אפשר לכופף את הכללים ולדבוק בערכים שליליים רק בגלל שהמטרה חשובה וצודקת. זה לא עבד אף פעם וזה לא עובד גם ברשתות החברתיות.
- 1.דוידי 23/08/2015 17:34הגב לתגובה זוצודק מאד, אך האם זה ימתן את התופעה? אני מפקפק מאד. רק עונש כמו למשל פיצויים ראויים למבויישים ירתיע את אלה שידם קלה על המקלדת.
עדר (X)העדר הדיגיטלי ואפליקציות ההשקעה: האם כולנו הופכים למשקיעי המונים?
איך משקיעים היום בבורסה, מהם אפליקציות השקעה והאם אנחנו חלק מעדר ענק?
בורסה והשקעות הפכו למשחק ילדים - כהורים תמיד תהינו איך לחנך את ילדינו לחסוך ולהשקיע נכון. חשבנו להיעזר בספר ״השקעות לעצלנים, הדרך הפשוטה להשקעה ארוכת טווח בשוק ההון״ אך העצלנים נשארו עצלנים. קראנו את הספר של רוברט קיוסאקי ״אבא עשיר אבא עני, שיעורים על כסף שהורים עשירים מלמדים את ילדיהם״, אך ההורים קראו ואת הילדים לא לימדו!
בשנים האחרונות, עולם ההשקעות עבר מהפכה של ממש, מהפכה שהובלה על ידי טכנולוגיה ונגישות חסרות תקדים. המסחר בבורסה, שהיה בעבר נחלתם הבלעדית של אנשי מקצוע בבנקים ובבתי השקעות, נפתח בפני כל ילד עם סמארטפון וחיבור לאינטרנט. אפליקציות השקעה ידידותיות למשתמש כמו eToro, Robinhood, ובישראל גם Pepper Invest, הפכו את המסחר לקל, מודעות מפתות בסגנון ״יש לכם 50 ש״ח? – תשקיעו!״, מחסום גודל ההשקעה נפרץ לילדים אך גם למבוגרים ביננו שלא העזו להשקיע בשוק ההון, תמיד מקנן בנו החשש מסיכון, חוסר ידיעה ולרוב גם חוסר הבנה. תורת ההשקעות הינה מקצוע, אך המהפכה הטכנולוגית הפכה את ההשקעה לנגישה לכל גם בסכומים קטנים המאפשרים טעימה ולימוד תוך כדי.
עדר ההשקעות הדיגיטלי
המסחר הפך למהיר ולעתים קרובות גם לממכר. אלא שהנגישות המהירה הזו יצרה תופעה חדשה: "העדר הדיגיטלי" – התנהגות עדר שבה משקיעים רבים פועלים במקביל, לאו דווקא על בסיס ניתוח יסודי, אלא על בסיס טרנדים, המלצות ברשתות חברתיות והייפ וירטואלי.
התופעה הזו אינה מקרית. היא מוזנת מכמה מנועים מרכזיים: ראשית, הפיכתו של שוק ההון ל"משחק" חברתי. פלטפורמות כמו eToro בנו את המודל העסקי שלהן על Social Trading, שבו משתמשים יכולים לראות את הפעולות של משקיעים אחרים, ואף להעתיק אותן באופן אוטומטי. בפורומים כמו Reddit, ובמיוחד תת-הפורום המפורסם WallStreetBets, משקיעים חובבים מחליפים המלצות (או ליתר דיוק, "טיפים" עם נימה של קריאה לפעולה) ויוצרים קהילה תוססת שמניעה מהלכים דרמטיים.
העלייה והנפילה של גיימסטופ
דוגמה בולטת לכוחו של "העדר הדיגיטלי" הייתה פרשת GameStop בשנת 2021. משקיעים קטנים בפורום WallStreetBets התאחדו והחלו לרכוש במאסיביות את מניות החברה, כדי להעלות את מחירן ולגרום להפסדים אדירים לקרנות גידור שהימרו נגד המניה. באמצעות אפליקציות כמו Robinhood, שהציעה עמלות מסחר אפסיות ואפילו אפס עמלה על חלק מהמניות, הם הצליחו ליצור תנודתיות קיצונית שלא נראתה כמותה בשוק. רובין-הוד עצמה, שצמחה על גב המשקיעים הקטנים, מצאה את עצמה במרכז סערה ציבורית כשבשלב מסוים הגבילה את המסחר במניות מסוימות, מה שעורר זעם בקרב הקהילה וגרר חקירות רגולטוריות.
