מזה שנים לא מעטות השווקים המתעוררים מהווים חלק בלתי נפרד כמעט מכל תיק השקעות. צמיחה מהירה, כוח עבודה זול ופוטנציאל אדיר באוכלוסיה מקומית המשוועת להצטרף למעמד הביניים העולמי, מציתים את דמיונם של משקיעים רבים המזרימים את כספם למדינות מתפתחות, כמו הודו, ברזיל או סין.

נראה כי לאור התנהלות שוקי המט"ח והמניות במהלך החודשים האחרונים באותן המדינות, מתבקשת בחינה מחדש של תפישת ההשקעה באזור זה של הגלובוס. השקעה בארה"ב נראית עדיפה על פני אמריקה הלטינית או סין הרחוקה.

הבסיס להשקעה בשווקים המתעוררים הינו צמיחה מהירה המובילה לתוצאה "הבלתי נמנעת" של עליות בשוק המניות. המשקיע הממוצע אומר לעצמו, כי עת אירופה וארה"ב מציגות צמיחה אנמית או אף מיתון, יש להשקיע ב"קטר" שיוביל את הכלכלה העולמית - השווקים המתעוררים. הבעיה בראיה זו שהיא היתה נכונה עד לשנת 2008, אולם אינה עומדת במבחן המציאות של ימינו אנו.

נחזור אחורה לשנת המשבר הפיננסי. החשש מהתמוטטותה של הכלכלה העולמית וקריסתם של מוסדות פיננסים גלובלים, הביאו לבריחת הון אדירה מהמדינות המתפתחות. שוק המניות בהודו צלל בשנה זו בכ-60%, השוק הרוסי התמוטט כמעט 80%, הריאל הברזילי עבר פיחות של כ-70% וחלום השווקים המתעוררים התנפץ לרסיסים. משקיעים רבים משכו את כספם ממדינות אלו מתוך מחשבה שבזמן מיתון עולמי ובפרט בזמן מיתון בארה"ב, הסיכון הגלום בהשקעה במדינה הסובלת מחוסר שקיפות של שוק ההון ובעיות פוליטיות, אינו מפצה על הסיכוי להשגת תשואה עודפת. עדיף אם כן, להשקיע באג"ח ארה"ב שלא ייתכן ולא תשלם את חובה.

בראשית 2009, לאחר שהבנק הפדרלי בארה"ב החל במהלך אגרסיבי של הדפסת כספים והרגיע את הרוחות, חלק מההון שברח החל לחזור לשווקים המדוברים. הרופי ההודי התחזק כ-16% אל מול הדולר בתוך כשנתיים, הלירה הטורקית התחזקה כ-25% אל מול הדולר ונראה היה שהסדר הושב על כנו ועולם כמנהגו נוהג.

באופן פרדוקסלי, בזמן שארה"ב מציגה צמיחה איטית אך עקבית מזה מספר שנים, ולמרות שעדיין קיימות באירופה מדינות שלא נפלו למיתון בעקבות משבר החובות, תהליך כניסת ההון למדינות המתפתחות נעצר ומסלולו התהפך בשנית.

במילים פשוטות - אנחנו כבר לא ב-2008. אין פאניקה בשווקים, הדם לא זורם ברחובות, אבל הלירה הטורקית נמצאת היום ברמות שפל היסטוריות מול הדולר. הרופי ההודי שבשיאו של המשבר הגלובלי נסחר ב-52 רופי לדולר, כבר חצה החודש את רמת ה-60 רופי לדולר. שוק המניות בסין נכנס רשמית לקטגוריה של שוק דובי עם ירידה של מעל 20% מהשיא, וכמוהו גם שוק המניות בברזיל. שוק המט"ח בברזיל חווה גם הוא טרגדיה - לאחר שמוסו עסקאות במט"ח כדי למנוע שטף דולרים המחזק את הריאל (בהוראת ראשי המדינה), נאלץ הממשל לבטל את המס בניסיון לעצור את הפיחות המטבע בשיעור של 45% בשנה האחרונה.

מה בעצם קורה כאן?

כשהמצב הכלכלי בעולם גרוע - השווקים המתעוררים סובלים. אבל גם כשהמצב מתחיל להתאזן ולהשתפר השווקים המתעוררים סובלים. אפשר להבין בריחת הון בזמן מיתון גלובלי, אבל כששיעור האבטלה בארה"ב מראה ירידה עקבית לאיזור ה-7% והגידול בתמ"ג סובב סביב 2%, הפעילות הכלכלית בסין צריכה להשתפר, גם זו שבברזיל או בהודו. הרי הצרכן האמריקני חוזר לחנויות. מכירות מוצרים ברי קיימא נמצאות בעלייה. בזמן כזה הון צריך להיכנס ולא לצאת מהעולם המתפתח.

ההסבר לתופעה נעוץ ככה"נ בעובדה שהשווקים המתעוררים, פשוט כבר לא מתעוררים יותר. הצמיחה המהירה שפיצתה את המשקיעים על הסיכון בהשקעה במדינות מתפתחות כבר איננה. קחו לדוגמא את ברזיל שב-2010 צמחה בשיעור של 7.5% אך ב-2012 בקושי גירדה 0.9%. רוסיה שצמחה ב-2010 4.5% צומחת נכון לרבעון הראשון של 2013 בקצב שנתי של 1.6%. הודו האטה מ-11.2% ל-4.8%, מקסיקו מ-5.3% ל-0.8%. טורקיה מ-9.2% ל-1.6%.

אם ארה"ב כבעלת שוק המניות הגדול והמפותח בעולם מצליחה לצמוח ב-2% בשנה, למה להרחיק לברזיל? לטורקיה? משקיעים רבים כנראה סבורים כי ברמות צמיחה כמו אלו, אין מה לחפש שם. הסיכוי לא שווה את הסיכון. בין אם מדובר בהאטה הנובעת ממבנה כלכלי מסואב, בעיות פוליטיות או כחלק ממחזור העסקים, נראה כי עדיף למשקיעים לפנות לארה"ב, לפחות עד שהשווקים המתעוררים לא יראו סימנים להאצה מחודשת בצמיחה.

משקיע המעוניין בכל זאת להיחשף ישירות לשווקים המתעוררים, כדאי שיעשה זאת דרך השקעה ספציפית בחברות מקומיות בעלות פעילות גלובלית ענפה, הכוללת בעיקר את העולם המפותח ולא את העולם המתפתח.