רק לאחרונה התבשרנו כולנו על מניעתו של הקיצוץ הכבד שתוכנן בתקציבו של המדען הראשי במשרד התמ"ת, שעלול היה לפגוע קשות בתעשיית טכנולוגיית העילית בישראל. ללא ספק מדובר בצעד חשוב וחיובי של שר התמ"ת החדש נפתלי בנט. אולם, עלינו לזכור שתקציב המדען עדיין נמצא בשפל של יותר מעשור. מצב זה מחייב אותנו לחשוב על פתרונות נוספים שאינם תלויים רק בתקציבו של המדען, אשר יחזקו את תעשיית ההיי טק הישראלית.

הטלטלה שפוקדת בימים אלה את שוק ההון מפנה את הזרקור להתנהלותם של הגופים המוסדיים - חברות הביטוח, קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות - מול בעלי שליטה וחברות במשק. עד כה התמקד הדיון הציבורי במדיניות המוסדיים לגבי הקצאת אשראי, בטחונות וגביית חובות מהלווים הגדולים, אך כמעט ולא הוקדשה תשומת לב לשאלה המרכזית: אולי אפשר אחרת לגמרי? אולי המוסדיים צריכים ויכולים לעשות שימוש אחר לחלוטין בכספי החסכונות של הציבור באופן שיטיב עם המשק כולו?

התשובה היא כן. יש אלטרנטיבה. קוראים לה ההיי-טק הישראלי. כידוע, ההיי-טק נחשב ל"קטר הצמיחה של המשק", ומהווה מקור לגאווה לאומית בתחום המחקר והפיתוח. לכאורה, "הכל דבש" בענף: ב-2012, בדומה לשנים קודמות, היווה הייצוא הטכנולוגי למעלה מ-50% מהיקף הייצוא התעשייתי של ישראל. באותה שנה מכרו חברות היי-טק מקומיות לחו"ל בהיקף של כ-21 מיליארד דולר, והישראלים ממשיכים "לככב" בעמק הסיליקון באופן יחסי יותר ממדינות רבות אחרות שמחוץ לארה"ב. אבל מבט נוסף בנתונים מצביע דווקא על סיבה לדאגה. לפי ניתוח שערך לאחרונה מכון הייצוא, ההיי-טק שלנו סבל ב-2012 מקיפאון ביצוא התעשייתי ואף ירד ב-1% לעומת 2011.

הנתונים המדאיגים הללו אינם מקריים. חברות ההיי-טק אמנם מוסיפות למלא את שדרות רוטשילד, רמת החיל והרצליה פיתוח, אבל סובלות ממשבר מימוני הולך ומחריף. תקציב המדען הראשי קוצץ בלא פחות מכ-50% לאורך העשור החולף, וכ-75% מהשקעות ההון סיכון בהיי-טק הישראלי מגיעות כיום מקרנות וממשקיעים מחו"ל. בהתאם לכך, תוחלת החיים של מיזמי טכנולוגיה בישראל אינה גבוהה, ובמקום להשקיע בפיתוח ארוך - טווח, חלקם הגדול מחפשים את האקזיט באמריקה כמעט מהיום הראשון.

כמובן שהמפסיד העיקרי הוא המשק הישראלי - המאבד מקור עצום לחדשנות ויזמות, כמו גם מקומות עבודה והכנסות לקופת המדינה. בימים אלה, של גירעון בסך כ-40 מיליארד שקלים בתקציב, ההפסד הזה זועק לשמיים. כאן בדיוק נכנסים המוסדיים לתמונה. תמהיל ההשקעות של אלה האחרונים מורכב כיום בחלקו הגדול מאגרות חוב ממשלתיות, ממניות ואג"ח קונצרניות. בקרב המוסדיים ניכרת גם מגמה לבחון יותר ויותר השקעות בנדל"ן מעבר לים.

אבל רגע - מדוע לא להשקיע בהיי-טק הישראלי? לפי משרד האוצר, השקעה בטכנולוגיה ובמו"פ מניבה למשק תשואה של פי 4-10 על ההשקעה. אז מדוע שטריליון השקלים אותם מנהלים כיום המוסדיים בנכסי ציבור לא יופנו לתמיכה בענף בו כולנו מתגאים, שתורם רבות כל-כך לצמיחה ולתעסוקה כאן בבית? מדוע שבמקום להמשיך ולדבר על "תספורות" לא נתחיל לדבר על השקעת כספי הפנסיה שלנו בטכנולוגיה הישראלית?

הדרך לעשות זאת עוברת בהקמת קרן יעודית להיי-טק. כך, במקום שכל גוף מוסדי יפעל לבד ויירתע מליטול סיכון - המדינה תקים קרן לאומית לטכנולוגיה, אשר כל גוף מוסדי יחויב בחוק להשקיע בה סדר גודל נתון מהנכסים שתחת ניהולו (לדוגמא 2%). ניהול הקרן יעשה כמובן לפי הסטנדרטים המקובלים בתחום, לרבות הקמת גוף אנליזה מקצועי ובניית פרוטפוליו להשקעה לפי פרמטרים, כגון אופי החברה (פרטית, ציבורית, הון-סיכון), השלב בו היא נמצאת (צעירה או וותיקה) ותחום פעילותה (ביוטכנולוגיה, תקשורת, סייבר). הממשלה תתרום אף היא את חלקה בכך שתבטיח פטור ממס על הכנסות הקרן ואף תיצור מסלולים להשקעה ישירה ולמענקים לקרן מתוך תקציב המדינה.

אם נשכיל לנתב את השקעות המוסדיים להיי-טק, לא רק שהפנסיה שלנו תהנה מפוטנציאל לתשואה מצוינת, אלא שגם נחזק את ענף התעשייה החשוב ביותר לעתידה של הכלכלה הישראלית ונתרום להבראתו של שוק ההון הישראלי.