התפישה הרווחת בקרב משקיעים רבים, שמדדי מניות כמו ת"א 100 או S&P 500 אמורים לשמש כמראה המשקפת את המצב הכלכלי בישראל ובארה"ב. מדד MSCI All Countries לדוגמא, מכיל מניות מרחבי העולם אמור לכאורה לשקף את מצב הכלכלה הגלובלית.

השאלות מתחילות להתעורר, כאשר מסתכלים על רמות השיא בהן נסחרים כרגע מדדי מניות רבים אל מול נתונים כלכליים לא מחמיאים במיוחד. הדבר מהווה דוגמא חיה להבדל שבין מדד פיננסי למדד כלכלי ולמרחק הרחב שיכול להיות בין השניים. פער שכזה יכול להתקיים במשך תקופות מסוימות, אך בסופו של דבר הכלכלה פוגשת בפיננסים. השאלה היא רק מי מגיע לבקר את מי?

אחד המדדים הכלכליים אשר "מנותק" מרמות השיא של מדדי המניות הינו מדד מחירי ההובלה הימית Baltic Dry index, או בקיצור BDI. המדד מחושב בלונדון מדי יום, ומשקלל את עלות הובלתם של חומרי גלם וסחורות כמו פחם, ברזל ודגן דרך כ-20 נתיבי שיט שונים. המדד הינו ברומטר מוצלח לרמת הפעילות הכלכלית העולמית, ובשנים עברו נסחר בקורלציה גבוהה יחסית למדד ה-S&P 500.

עת הגיע מדד ה-S&P 500 למחירי שיא בשנים 2000 ו-2007, כמוהו עשה גם מדד ה-BDI, ובתקופות המיתון שבאו לאחריהן ירדו שני המדדים ביחד. אך באופן יוצא דופן, הגעתו המחודשת של מדד ה-S&P 500 לרמות שיא בשבועות האחרונים לא לוותה בתגובה מתאימה מצידו של מדד ה-BDI. המדד נשאר ברמות השפל בהן נסחר בשיא המשבר העולמי ב-2008.

ענף התובלה הימית אמנם עובר שינויים בשנים האחרונות, ובהם תוספת של אוניות משא המוזילה את עלות השילוח הימי, אך קשה לראות בכך את ההסבר היחיד למחירי הובלה כל כך נמוכים. אם כן התמונה הורודה שמציגים מדדי המניות הנסחרים ברמות השיא, עומדת בניגוד מוחלט להיקף הסחר העולמי, כפי שמשתקף כרגע ממדד ה-BDI הנסחר בשפל של 30 שנה.

מדד כלכלי נוסף שאיבד את הקורלציה עם שוק המניות הינוCitigroup U.S. economic surprise index, שמודד את הפער בין הנתונים המאקרו כלכליים המתפרסמים בארה"ב לבין תחזיות האנליסטים לגביהם. "הפתעה לטובה" ביחס לציפיות נותנת ערך חיובי למדד, ואילו "הפתעה לרעה" נותנת לו ערך שלילי. למרות השיאים הנשברים מדי יום בשוקי המניות בארה"ב, במהלך התקופה האחרונה נמצא מדד "ההפתעה" בטריטוריה השלילית.

מדדים דומים של Citigroup בודקים את הפער בין הנתונים המאקרו כלכליים ברחבי עולם לתחזיות האנליסטים לגביהם ונמצאים גם הם בטריטוריה השלילית - החל מגוש האירו, אמריקה הלטינית, ועד אסיה והפסיפיק.

הפער המוצג כאן בין מדדי המניות למדדים הכלכליים ניתן ליישוב בשתי דרכים. הראשונה, כי שוק המניות מגלם בתוכו ציפיות לשיפור עתידי, אשר טרם באו לידי ביטוי בכלכלה הגלובלית ובהיקף הסחר העולמי. על פי גישה זו אנו רק בתחילת הדרך לשגשוג כלכלי מתמשך. השניה, כי מחירי המניות אינם משקפים כרגע נכונה את מצב הכלכלה העולמית וצריך להתרחש תיקון במחיריהן.

כיצד על המשקיע הממוצע לנהוג בתקופה שכזו?

יש לתת עדיפות להשקעה בחברות חזקות, בתעשיות שאינן מושפעות במידה גבוהה מהמחזוריות הכלכלית כמו פרמצבטיקה, מזון או מוצרי צריכה. בזמנים כאלו עדיפה מניה של עסק טוב עם תזרים יציב ומוכח על פני מניה של חברה המשווקת חלום, או כזו עם "פוטנציאל". ישן ומוכר הוא אולי פחות "אופנתי" אבל לאו דווקא רע.

אין ספק כי עליות השערים המתמשכות במדדי המניות בעולם מעידות על כך, שהמשקיעים בוחרים בינתיים להתמקד בפרסומים של נתונים טובים, כמו הירידה המתמשכת בשיעור האבטלה בארה"ב, על פני נתונים רעים, כמו ההתכווצות בפעילות הכלכלית שמציגים מדדי מנהלי הרכש ברחבי אירופה.

בסופו של דבר, הכלכלה הריאלית והשווקים הפיננסים יפגשו אחד את השני, כיצד תתנהל הפגישה? נראה במהלך החודשים הקרובים.