לפני מספר שנים עוד היה נהוג להחזיק בכל תיק השקעות, רכיב צמוד מט"ח בשיעור של 10%-20% משווי התיק. הנימוק היה שהמשק הישראלי קטן וחשוף לזעזועים, לכן יש להחזיק בתיק ההשקעות רכיב, אשר יאזן את התיק בעת התרחשות זעזועים כאלו או אחרים. בשנים האחרונות רכיב המט"ח בתיקי ההשקעות הלך וקטן עקב שתי סיבות. הראשונה, הטראומה של המשקיעים מתקופות ארוכות של אינפלציה גבוהה שהלכה ושכחה. הסיבה השנייה, ירידת הריבית החדה בחו"ל בשנים האחרונות, גרמה לכך שהשקעה בפיקדונות צמודי מט"ח (דולר ואירו) לא מזכה בריבית כלל.

היות והשקעה במט"ח איננה מניבה כמעט רווחי ריבית, הדרך להרוויח מהשקעה זו, היא בעיקר מהפרשי שער. כלומר ביצוע עסקאות ספקולטיביות על מנת להרוויח מתנודות השערים של המטבעות השונים. כידוע, מט"ח הינו נכס תנודתי (בעל סטיית תקן גבוהה), לכן משקיעים היו רוצים לקבל פיצוי בדמות תשואה גבוהה מהשקעה במט"ח, אך התשואה כיום מהשקעה במט"ח הינה נמוכה מאוד. לכן ההגדרה המתאימה להשקעה זו היא ספקולציה יותר מהשקעה.

אחת לתקופה מסוימת ישנה נהירה של כספי הציבור אל עבר השקעות צמודות מט"ח, כגון קרנות אג"ח חו"ל, והיא מתרחשת בדרך כלל לאחר התחזקותו של הדולר מסיבות שונות. כדוגמא, לפני מספר חודשים בתקופה בה הנושא האירני היה בכותרות. מיותר לציין כי אלו בדרך כלל מפסידים מהשקעתם במט"ח. אם כן, השקעה במט"ח אינה מתאימה למשקיע המחפש דרך לשמור על ערך כספו ולהרוויח מעט, אלא לספקולנטים ולסוחרים המבקשים להרוויח מתנודות המטבע.

כמו כן, הקצאת חלק מההון להשקעה מט"חית מתאימה גם לבעלי נכסים רבים אשר מעוניינים לפזר את נכסיהם על מנת להגן על עצמם במקרה של קטסטרופה ולהחזיק מעין תעודת ביטוח. כלומר, הם מוכנים לשלם מחיר ולהפסיד תשואה אלטרנטיבית. עם זאת, יש לזכור כי במקרה קיצון הם "יצילו" חלק מכספם. משקיעים נוספים אשר הגיוני כי יחזיקו מט"ח, הינם אלו אשר יש להם התחייבויות מט"חיות, למשל מי שיודע כי הוא עומד לרכוש סחורה או נכס ולשלם עבורם במט"ח.

המשקיעים במניות בחו"ל (ובכך יש הגיון רב) נחשפים בעקיפין למטבע בו נסחרות המניות הנרכשות. ברוב המקרים, "משקיעים קטנים" אינם מסוגלים לבצע הגנות מטבע על מנת לנטרל את הסיכון שבשחיקת ערכו. אולם מי שקונה תעודות סל על מדדי מניות זרים, יכול לרכוש תעודות מנוטרלות מטבע - אלו עושות את העבודה עבורו. כך למשל בעוד ה-S&P 500 עלה מתחילת השנה ב-9.6%, המשקיעים בו, אשר נטרלו את המטבע, הרוויחו את כל העלייה. לעומתם, אלו אשר לא נטרלו את המטבע, הרוויחו "רק" כ-6.5%, בשל השחיקה בערך הדולר באותה תקופה.

הציפיות לתחילת הזרמת הגז ממאגר תמר מקטינה את הצורך ברכישת מט"ח, ולכן מקטינה את הביקוש למט"ח. זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שבחודשים האחרונים חל ייסוף חד בערכו של השקל אל מול סל המטבעות בכלל, והדולר והאירו בפרט. השניים האחרונים הינם מטבעות עיקריים של שווקי ייצוא עבור מדינת ישראל, לכן היחלשותם פוגעת מאוד ביצואנים ובצמיחת המשק.

בימים האחרונים החל בנק ישראל לרכוש מט"ח בכדי להחליש את השקל, ובכך לתמוך באותם יצואנים. התערבותו של בנק ישראל במסחר במט"ח איננה מסמנת בהכרח תחתית בערכו של הדולר, אך בהחלט יכולה למתן את שיעור היחלשותו. בנוסף, היא מהווה הצהרת כוונות של בנק ישראל לגבי נכונותו לפעול למען צמיחת המשק הישראלי.

יש לזכור כי לזכותם של בנק ישראל וממשלת ישראל עומדים שורה של כלים נוספים על מנת לתמוך בערכם של המטבעות הזרים. המשקיעים בתעודות סל מנוטרלות מטבע, יכולים לשקול בתקופה הנוכחית מעבר הדרגתי לתעודות שאינן מנוטרלות מטבע, ובכך להמר על יכולתו של בנק ישראל "לנצח" במלחמת המטבעות.

רביב רזניק, מנהל השקעות בכיר בטאלנט בית השקעות