נפתולי הריבית: האם בנק ישראל ימנע שיתוק עתידי?

רונן מנחם, מנהל מחלקת השקעות ואסטרטגיה בנק מזרחי טפחות, מתייחס להחלטתו האחרונה של בנק ישראל להותיר את גובה הריבית במשק על כנה, ולהשפעות העתידיות של המהלך
רונן מנחם | (1)

מתיחות רבה קדמה להודעת בנק ישראל בדבר הותרת הריבית על כנה. הדבר לא נבע מהשלכות דרמטיות מדי, העשויות להיות להבדל בין רמה של 1.75% לרמה של 1.5%. הרי לו הייתה הריבית יורדת ומדדי המחירים בחודשיים הבאים היו נמוכים מהמשוער, היו ודאי הערכות כי הריבית תרד עוד.

לדעתי, המתח נגרם מהקושי הגדל והולך להעריך איזו החלטה תתקבל. מחצית מהכלכלנים סברו כי הריבית תרד (לכולם היו טיעונים טובים ובראשם - הגבלות חדשות שהטיל בנק ישראל שבוע קודם לכן, על העמדת המשכנתאות נתפשו בתור מהלך שהכשיר את הקרקע להורדת ריבית). המחצית האחרת העריכה (נכונה), כי הריבית לא תרד וגם לה היו נימוקים מצוינים (ובראשם החשש מהוספת דלק לשוק הדיור והגירעון המאמיר ופורץ הגבולות בתקציב המדינה).

מדי חודש שבות ונשנות הערכות כי הריבית תרד. זו לא בהכרח תוצאה של רמת האינפלציה בפועל, הרי קצב עליית מדד המחירים לצרכן ב-12 החודשים האחרונים, 1.5%, אינו נמוך בהרבה מאמצע יעד האינפלציה ובנק ישראל הודה בכך בהודעת הריבית האחרונה.

לדעתי, מקור ההערכות בכך שבחמשת החודשים האחרונים היה השינוי הכולל של המדדים נמוך ב-1.3% מההערכות שקדמו להם. הפספוס החוזר בהערכות המומחים גרם לתחושה שהאינפלציה נעה דרומה, ובשוק ההון העריכו כי לנוכח האטת המשק בחודשים האחרונים - בנק ישראל ינצל זאת להורדת ריבית.

במאמר מוסגר, לא רק ירידה בקצב האינפלציה עשויה להסביר את ההחטאות, גם מורכבות המדד והשינויים האחרונים בדרכי מדידתו ובשוקי מוצרים המרכיבים אותו לא הקלה על המלאכה. אני סברתי כי הריבית לא תרד ולא ראיתי בכך צורך, לאור מספר אינדיקאטורים שהראו דווקא התייצבות בסביבת הפעילות הכלכלית ואף שיפור קל בהערכות התמ"ג ל-12 החודשים הבאים.

בנק ישראל עצמו עמד על כך בשתי הודעות הריבית האחרונות. אכן, טרם ניתן לסתום את הגולל על ירידות ריבית נוספות, לנוכח הנסיבות המשתנות והצורך לשקלל מספר עולה של גורמים הסותרים זה את זה. אולם, כל הורדת ריבית תיתפש מעתה כצעד זמני, שעשוי לקרב דווקא את חידוש נרמול הריבית (תהליך שבנק ישראל החל נאלץ לקטוע כשפרצה המחאה החברתית בקיץ 2011). לכן, בניגוד למצב לאחר הורדות הריבית הקודמות, לא ברור איך יגיבו מעתה שוקי הכספים אם הריבית תוסיף לרדת.

אני מציע לשים לב לדברי ההסבר שילוו את הודעות הריבית הבאות. יש הסבורים כי הריבית תרד בחודש הבא, אך אם בנק ישראל ירמוז שזו תהיה ההורדה האחרונה (לפחות לזמן מה), לא אופתע אם שוקי הכספים יגיבו הפוך מהרגיל וירשמו ירידות שערים, תוך עלייה בגובה ובשיפוע של עקום התשואה לפדיון.

למעשה, בנק ישראל כבר אותת על כך. לפי הנחת העבודה של מחלקת המחקר שלו הריבית תישאר ללא שינוי ברמה של 1.75% בשנת 2013. הנחה זו לא מנעה עד כה שינויים בריבית, כשבנק ישראל מצא לנכון. אך לא אתפלא אם הוא יראה בה מעתה כלי מעשי יותר בשיח שלו עם שוקי ניירות הערך.

בשורה התחתונה, הריבית במשק לא ירדה, אך גם כך היא די נמוכה. אם בנק ישראל לא ישוכנע לחלוטין כי יש הכרח בהורדתה, הוא ימנע מכך, כדי לא להגיע למצבם של בנקים מרכזיים רבים במדינות המפותחות, שלא יכולים עוד להוריד את הריבית ולמעשה די משותקים.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    עדכון גובה הריבית 02/03/2013 16:13
    הגב לתגובה זו
    יכול להיות שמבחינה אנליטית דוקא מי שקבע שיש להוריד את הריבית צדק, ואילו הניד טעה שלא הוריד.
פנסיה (גרוק)פנסיה (גרוק)

קיבוע זכויות: טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס

מה שנראה כמו טופס ביורוקרטי מול מס הכנסה, עשוי להיות צומת קריטי שיקבע אם תיהנו מפטור של אלפי שקלים בחודש, או שתשלמו מס מיותר לכל החיים. בקיבוע זכויות, כל סימון קטן מתורגם לכסף גדול, וכל טעות עלולה להצטבר למאות אלפי שקלים שאבדו. דרך מקרים אמיתיים מהשטח מתברר איך איחור, סיווג שגוי או בחירה שנשמעה זהירה, הפכו לפגיעה כלכלית כבדה. ומנגד, איך תיקון בזמן יכול להפוך את הטופס למנוע של החזרי מס

ערן רובין |

קיבוע זכויות הופך להיות נושא חם בתחילת 2026. מינואר ממשיכה הרפורמה שהוחלט על תיקון המתווה שלה, שלפיה הפטור ממס על קצבאות הפנסיה יעלה בהדרגה עד 67%  באופן הדרגתי. במקום קפיצה אחת ב‑2025. כל פעימה (כולל זו של 2026) מגדילה עוד קצת את הפטור החודשי, אבל מי וכמה ייהנו בפועל? זה נקבע דרך קיבוע הזכויות (טופס 161ד) שבאמצעותו מנצלים את ההטבה.

מי שהגיע לגיל פרישה וגם מקבל פנסיה נדרש להחליט איך לחלק את הפטור בין קצבה חודשית לבין משיכות הוניות (פיצויים, היוון תגמולים, תיקון 190). ההחלטות האלה נעשות דרך קיבוע זכויות, והן כמעט בלתי הפיכותבפנסיה של 20–30 אלף ש״ח בחודש, כל אחוז פטור נוסף מתורגם לעשרות אלפי שקלים לאורך החיים, כך שהגדלת הפטור מ‑52% ל‑67% היא "אירוע הון" של מאות אלפי שקלים, אבל רק אם הקיבוע בנוי נכון. שגיאה בקיזוז פטורים, בהיוון או בסיווג מענקי פרישה "אוכלת" חלק מההטבה בכל אחת מהפעימות של הרפורמה. במילים אחרות, אתם יכולים להרוויח עשרות אלפים או להפסיד עשרות אלפים ואפילו יותר - אז שווה להכיר את הנושא:



טופס אחד, איחור קטן, ובלי לשים לב השארתם לקופת המדינה מאות אלפי שקלים מהפנסיה שלכם. כל זה קורה בקיבוע זכויות - הליך שרוב הפורשים בטוחים שהוא טכני, אבל בפועל הוא אחת ההחלטות הכלכליות הגדולות ביותר בחיים. מי שמתייחס אליו כאל עוד טופס למס הכנסה, מגלה לפעמים מאוחר מדי ששילם מס על כסף שיכול היה להיות פטור לחלוטין.

איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית

התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר להשקיע בהן

עופר הבר |
נושאים בכתבה איירבוס בואינג

בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.

התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.

פילוסופיה מול פילוסופיה

בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית:
שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.

איירבוס מייצגת גישה מהפכנית:
הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.

איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.