ניצול עיוותים בשוק האג"ח הקונצרני - אספן אג"ח ה'

מיכה צ'רניאק, מנכ"ל להבה ניהול תיקי השקעות, מתייחס למתרחש באגרות החוב של חברת אספן גרופ. מהי כדאיות ההשקעה?
מיכה צ'רניאק | (21)

במסגרת הטור מלפני כשלושה שבועות התייחסתי לאגרות חוב קונצרניות, אשר כתוצאה מהנפקה של סדרת אג"ח חדשה או הרחבתה של סדרה קיימת נוצר לחץ הנובע משתי סיבות: הראשונה, הנפקות מתבצעות במחירים ו/או בתשואות העדיפות על המחירים / תשואות הקיימים בשוק. לכן הרחבת סדרה קיימת תיצור בהכרח לחץ מכירות טכני על האג"ח בשוק.

הסיבה השנייה, לחץ מכירות של רוכשים אשר הינם ספקולנטיים "בתחפושת של משקיע מוסדי", כתוצאה מכך שהם נחשבים למשקיעים מוסדיים - הם זכאים לעמלת התחייבות מוקדמת של משקיע מוסדי. עמלה זו מוזילה את עלות הרכישה שלהם ב-0.5% בערך לעומת העלות למשקיע פרטי רגיל.

המלצתי במסגרת אותו טור למשקיעים להשתמש באותן הנפקות על מנת להשביח את תיק האג"ח. הדרך להשביח את תיק ההשקעות היא לא לרכוש בהנפקה, אלא להמתין זמן מה עד לאחר ההנפקה ואז לרכוש בשוק את האג"ח שהונפק. מי שעקב אחרי הדוגמאות שהופיעו במסגרת אותה כתבה, ראה כי במרבית אגרות החוב שהוזכרו בכתבה, אכן נסגר הדיסקאונט בו נסחרו אגרות החוב החדשות ביחס למחירים בשוק. כאמור, ברוב אגרות החוב נסגר הפער ביחס לשוק מלבד באג"ח אחת אשר הפער בה לא נסגר, אלא זו האג"ח היחידה בה נרשם הפסד בהנפקה אפילו למשקיעים המוסדיים. אני כמובן מתייחס לאג"ח ה של חברת אספן גרופ. לפני שאתייחס לסיבות להפסד בהנפקה, אתאר בקצרה את החברה.

אספן גרופ

החברה עוסקת ברכישה, השכרה וניהול של נכסים מניבים בישראל ובחו"ל. החברה משקיעה בישראל במגוון רחב של נכסים החל ממבני תעשיה ומבנים מסחריים ועד למשרדים וקניונים. בחו"ל, החברה רכשה להשקעה מבנים מסחריים, בנייני משרדים ושטחים לוגיסטיים.

נכסי החברה בישראל נהנים מפיזור גיאוגרפי מרשים. נכסי החברה מפוזרים על פני כל הארץ (עם דגש לצפון המדינה). בחו"ל עיקר השקעותיה של אספן מתרכזות במערב אירופה במדינות שוויץ, גרמניה והולנד.

בחלוקה לאזורי פעילות כ-50% מנכסי הנדל"ן המניב של החברה הינם בישראל ו-50% בחו"ל. בחלוקה למדינות בחו"ל כ 45% מהנכסים הינם בגרמניה,35% הינם בשוויץ ו כ 20% בהולנד.

על פי הדו"ח הכספי לרבעון השלישי של 2012, ההון העצמי של החברה עומד על כ-390 מיליון ש' (ההון העצמי צפוי לגדול ברבעון הראשון של 2013 בגלל הרווחיות והנפקת זכויות לבעלי מניות בהיקף של כ-12 מיליון ש') ומממן מאזן (המאזן המאוחד) בהיקף של 1.7 מיליארד ש' - כלומר יחס הון עצמי למאזן של 22%. זהו שיעור טוב ביחס לממוצע בענף.

לאספן נכסי נדל"ן בהיקף כספי של כ-1.4 מיליארד ש' וכ-120 מיליון ש' מזומן. מנגד, התחייבויות החברה לבנקים נאמדות בהיקף כספי של 920 מיליון ש' (נון ריקורס - ללא יכולת לחזור לחברה מלבד מימוש הנכס כנגדו ניתנו ההלוואות) שניתנו כנגד רכישת נכסים בחו"ל. בנוסף, קיים חוב של כ-335 מיליון ש' לבעלי האג"ח, כאשר כ-60 מיליון מתוכו נפרעו ברבעון הרביעי של 2012.

במאזן סולו של החברה, הנתונים נראים אפילו טוב יותר - ההון העצמי מממן מאזן של 1.18 מיליארד ש' ומהווה כ-33% מסך המאזן. במאזן סולו לחברה חוב לבנקים בהיקף נמוך של כ-250 מיליון ש' וחוב של 335 מיליון ש' לבעלי האג"ח. קצב ההכנסות השנתי במאזן המאוחד הינו כ-120 מיליון ש' בשנה. הכנסות אלו אמורות לאפשר לחברה לשרת את החוב הכולל העומד על כ-1.2 מיליארד ש'.

סדרות האג"ח של אספן

לאספן חמש סדרות אג"ח, אם כי שתיים מהן - סדרות ב' ו-ג', אינן רלוונטיות מכיוון שמדובר בסדרות קטנות מאוד הצפויות להיפרע סופית בחודשים הקרובים. לכן אתייחס רק לסדרות הנותרות א', ד' ו-ה'.

אספן גרופ אגח ה

כפי שניתן לראות סדרה ה' נסחרת בתשואה חריגה ביחס לשאר הסדרות של החברה. אומנם אג"ח א' או ד' קצרות משמעותית מאג"ח ה', אבל עדיין מדובר בתשואה (צמוד מדד ברוטו) הקרובה ל-7%, באג"ח המדורגת 3A יציב.

אם כך נשאלת השאלה, מדוע נסחרת האג"ח בתשואה כה גבוהה ביחס לסדרות האחרות של החברה, וביחס לתשואות בהן נסחרות סדרות אג"ח בדירוג דומה? הסיבה אינה נובעת ממאזן חלש, כיוון שכבר הסברתי שהמאזן נראה טוב. הסיבה לתשואות הגבוהות נעוצה בהנפקה ואופי הפעילות של הרוכשים בהנפקה.

הנפקת אג"ח ה' של אספן גרופ בוצעה בחודש דצמבר 2012. בהנפקה הונפקו 103 מיליון אגרות חוב. מתוך ההיקף הכולל שגויס - 88 מיליון הוקצו למשקיעים מוסדיים. מתוך הכמות שהוקצתה למשקיעים מוסדיים כ-30 מיליון אגרות חוב נרכשו על ידי משקיעים אשר הינם ספקולנטים. משקיעים אלו רכשו את האג"ח בהנפקה על מנת לקצור רווחי הון מהירים. במקרה של הנפקת אג"ח ה' - הם כשלו - פשוט לא הגיעו מספיק קונים לאג"ח לאחר ההנפקה, לכן הספקולנטים נתקעו עם הסחורה ונאלצו למכור אותה במחירים המגלמים הפסד. להערכתי, מאז ההנפקה ועד יום כתיבת הטור הספקולנטים הצליחו למכור רק כ-27-28 מיליון אגרות חוב מתוך ה-30 מיליון אשר נרכשו על ידם.

אם כך, מדוע אני מאמין כי רכישת אג"ח ה הינה מעניינת בעיתוי הנוכחי?

הסיבה לכך אמורה להיות ברורה. מדובר באג"ח של חברה יציבה, הנסחרת בתשואה שהינה גבוהה (כ-7%) ביחס לדירוג החברה ולאגרות חוב דומות. לדוגמא אשדר נמצאת בימים אלו בשלבים הסופיים של הרחבת סדרה א' של החברה. זו אג"ח המדורגת בדירוג זהה לזה של אספן ה'. אבל ההנפקה מתבצעת בתשואות סביב 4.6% צמוד מדד בלבד ובמח"מ שהינו קצר יותר מזה של אספן אבל לא בצורה משמעותית - מדובר במח"מ של 3.5 שנים. לכן זו בדיוק הסיבה שאני מאמין כי לאחר שהספקולנטים יסיימו לזרוק לשוק את האגרות חוב שנתקעו איתן - ניתן יהיה לראות תיקון בשערי אג"ח ה' של חברת אספן גרופ.

תגובות לכתבה(21):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 14.
    kamran 20/01/2013 21:23
    הגב לתגובה זו
    לגבי אג"ח גאון, אג"ח יפנאוטו? אג"ח קרדן אן וי? אג"ח ישראלום? אג"ל אלרן נדל"ן? אני עוקב אחרי חברות הנ"ל עם אג"חים בתשואה גבוהה, וכמעט בטוח שכולם במוקדם או מאוחר, ישלמו! מה דעתך בבקש בעיניין?
  • 13.
    בעל סבלנות 20/01/2013 10:55
    הגב לתגובה זו
    לדעתי בסיטואציה שנוצרה הקונים היום משלמים ביוקר, והספקולנטים שמחזיקים בכמיות גדלות יירדו במחיר, אבל רק אם ישכילו להקונים לרסן את הלהט לקנות, מה שכן כתבה שכזו לא עוזרת להוריד את המחיר
  • 12.
    אבי 20/01/2013 06:30
    הגב לתגובה זו
    מה היו אמורים לקבל מחזיקי אגח א של קמן לפי ההסדר שהוצע?
  • 11.
    מיכאל 20/01/2013 06:28
    הגב לתגובה זו
    מה דעתך על אגחים קצרים וארוכים של אלביט הדמיה? האם לחברה יש כסף לשלם את 2013 ומהיכן יכול לבוא המימון של אותם תשלומים צפויים?
  • 10.
    מוני 20/01/2013 06:25
    הגב לתגובה זו
    שלום מיכה! מה דעתך על אגח י"ג של אלבר? שאם גם בו נוצר עיוות כתוצאה מהנפקה? הונפק בריבית 4.2% צמוד ולא הייה ביקוש יתר כמו באספן. מה שווים הבטחונות של אלבר?
  • 9.
    איפה הימים שהטור הזה היה ה-טור ב-ה' הידיעה... (ל"ת)
    בלי התגובות זה לא זה 18/01/2013 23:24
    הגב לתגובה זו
  • 8.
    דניאלה 18/01/2013 22:38
    הגב לתגובה זו
    מיכה ערב טוב, ראשית אני נהנת לקרוא את הניתוחים המעניינים שלך. תוכל להתייחס לגיוס החוב של סאמיט ? להבנתי, מדובר בדירוג של A3 עם ריבית שקלית של כ - 9%. מה דעתך ? אשמח לשמוע, בתודה מראש, דניאלה וייס
  • 7.
    אסף וערן 18/01/2013 16:31
    הגב לתגובה זו
    הלך הכסף?
  • 6.
    כפיר 18/01/2013 12:16
    הגב לתגובה זו
    שלום מיכה מה דעתך על המניה מלבד זה שהיא דלת סחירות,נראה כי גוף מסוים לא נותן לה לעלות,כלומר מכניס היצעים להרחיק קונים. האם יש לה פוטנציאל לעלות בהתייחס לפעילות של החברה שנראת כפעילות חיובית. תודה
  • 5.
    מחזיק אגח 17/01/2013 21:44
    הגב לתגובה זו
    מיכה שלום . אולי תוכל אתה להסביר לי מי ביקש מהרשות לניע ומכונס הנכסים הראשי לשמור עלי בתור בעל אגח ? הרי אסיפת בעלי האגחים אישרה את ההסדר פה אחד . 100 אחוז ממחזיקי האגח החליטו שההסדר טוב להם ומקובל עליהם אז מה שני הגופים האלה עושים בעיות ? דבר שני הוא ההתנגדויות החצופות של הבנקים פועלים ובעיקר דיסקונט . לא מספיק שהם אלה בעיקר דיסקונט שגרמו לפירוק החברה וקיזזו סכומים גדולים מחשבונות החברה וגרמו את הנזק הגדול לבעלי האגח עוד הם מעזים להתנגד לפיצוי המועט שבעל השליטה מפצה אותנו ? הרצחת וגם ירשת ? חוץ מזה לדעתי יש מקום להגיש תביעה נגדם על הולכת השולל שנקטו בה ונתנו לנו לשבת בשקט בציפיה להסדר ובסופו ל דבר ברגע שנחתמה עסקת מנדלסון שברו את הכלים ולקחו את התמורה לעצמם ( דיסקונט בעיקר ) ?לדעתי צריך פעם אחת ולתמיד להפסיק את הפגיעה של הבנקים בבעלי אגרות חוב .
  • גל 18/01/2013 14:42
    הגב לתגובה זו
    ואת הטענות תפנו להתנהלות הכושלת השלומאלית ולדעתי גם חסרת התם לב שלו ולא לבנקים, כמחזיק אגח שהתנגד השתתפתי באסיפה לא הצבעתי כי העסק מכור וסתם דורש ביוקרטיה של טפסים
  • אתה קשקשן וכנראה אחד הבנקאים שחוששים עכשיו . (ל"ת)
    עוד מחזיק אגח קמן 18/01/2013 16:53
  • מיכה צ'רניאק 18/01/2013 11:04
    הגב לתגובה זו
    גם אני התרגזתי על התנהלות הצדדים. בעלי האג"ח אינם ילדים אם הם הצביעו פה אחד בעד ההסדר הם עשו את השיקולים המתאימים להם . לא היה אפילו 1% שהתנגד להסדר. ברור שהכלכלנים שמונו מטעם בית המשפט מעוניינים לבדוק לעומק האם כדאי לתבוע (שים לב שהבדיקה היא רק לבעלי אג"ח ג שרק להם יש עילה לתביעה). הם מעוניינים להמשיך כמה שיותר בבדיקות כי הם מרוויחים מכך השאלה מי בעצם אמור לממן אותם (בעיקר אנחנו בעלי האג"ח). הבנקים שכול הפעולות שהם ביצעו מהווים אפליית נושים אחת גדולה כמו בנק דיסקונט שכפה מכירה של 50% ממנדלסון כחלק מהסדר ובסוף לקח את הכסף לעצמו או בנק הפועלים ואו לאומי שקיזזו רגע לפני הקפאת ההליכים מיליוני שקלים שהיו בחשבונות קמן עם החוב אליהם. מי שהביא את קמן לפירוק הם הבנקים ולא בעלי האג"ח אשר תמכו בהסדר עם החברה כול הזמן. בנק דיסקונט העריך שאלרואי יביא עוד כסף מעבר ל 50 מיליון שהוא הסכים לצורך ההסדר כי הם בנו על תשובה עכשיו כשההימור שלהם התפוצץ להם בפרצוף הם מנסים לקחת גם את מעט הגרושים שבעלי האג"ח הצליחו לקבל.
  • אז לך יש כח להשפיע.. תכתוב למי שצריך ותתבע את מי שצריך (ל"ת)
    מחזיק אגח 18/01/2013 12:57
  • גם אני בעד לתבוע את דיסקונט (ל"ת)
    אלי 18/01/2013 09:09
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    אבי 17/01/2013 20:14
    הגב לתגובה זו
    והמניה למרות העסקה המצוינת עם ריט מדשדשת הרחק מאחור ?
  • מיכה צ'רניאק 18/01/2013 10:57
    הגב לתגובה זו
    הנכסים הנ"ל (דיזנגוף סנטר והנכס בקריית שמונה) משועבדים לטובת אג"ח ב. המכירה מתבצעת בהתאם לשווי הנכסים כפי שהם מוצגים בדוחותיה של החברה כלומר שווי האחזקה בדיזנגוף סנטר 290 מיליון ₪ בספרים נמכר 50% מהנכס כלומר בספרים חלק זה רשום לפי 145 מיליון ₪. הנכס בקרית שמונה רשום לפי 108 מיליון ₪ , נמכר 50% ממנו שזה 27 מיליון ₪ ועוד נמכר חלק ממגרש סמוך לנכס בקריית שמונה תמורת 2.5 מיליון ₪ . כלומר הם מוכרים נכסים הרשומים לפי 174.5 מיליון ₪ תמורת 175 מיליון ₪ , לכן לא צפוי כאן רווח הון אלא רק השגת מקורות לצורך התשלום לבעלי האג"ח. זו הסיבה לכך שאגרות החוב עלו. המניה הנסחרת משמעותית מתחת להון העצמי שלה אינה מעניינת את המשקיעים המצב הזה מייצג את המצב של חברות יתר רבות שלמרות שהן נסחרות במחירים זולים איש אינו מתעניין בהן, מה שאני אומר שהתנהגות מניית אדרי אל אינה חריגה בשוק הנוכחי.
  • 3.
    מיכה אתה צודק אבל כשהעדר רץ נשכח הסיכון, ראה גלובל (ל"ת)
    משקיע 17/01/2013 18:42
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    יגאל 17/01/2013 11:22
    הגב לתגובה זו
    ראו הוזהרתם!
  • 1.
    גיא 17/01/2013 11:17
    הגב לתגובה זו
    אין ריביות שלא נדבר על קרן. מאין תבוא הישועה?
  • אבי 18/01/2013 14:48
    הגב לתגובה זו
    לסגירת עיסקת סקיילקס-סבן, אחר כך תוכל להיות התקדמות.

הסיפור המאלף על השורט הגדול של דרקנמילר וסורוס

סטן דרקנמילר, אחד מהמשקיעים האגדיים ויד ימינו של ג'ורג סורוס, חתום על כמה עסקאות עם רווח פנומנלי, אבל נראה שהניצול של משבר המט"ח בליש"ט בשנות ה-90 הוא הגדול בהן - מה אפשר ללמוד מהעסקה הזו, ולמה לפעמים - "צריך ללכת על הגרון"?
איתי בן דן |
"אם אתה מאוד בטוח בעצמך אתה תהיה מסוגל לספוג הפסדים״   סטן דרקנמילר גדל בדיוקנסה פיטסבורג פנסילבניה. מבחינת מראה וסגנון  דיבור הוא ייצג נאמנה את המיד-ווסט  האמריקני.  סטן הגשים חלק ניכר מהסטראוטיפים הקלאסיים מלבד תיאבון לסיכונים, חשיבה מקורית והטלת ספק ב״אמיתות״ שגובשו על ידי כלכלנים בלי בסיס מספק. דרקנמילר התוודע לגורג' סורוס ב-1987 - בתקופה שבה כיהן כמנהל קרנות נאמנות מצליח שהיה ידוע בחשיבה בלתי קונבנציונלית עם תיאבון לסיכונים. הוא עבד אז עבור משפחת דרייפוס, והיה בין הבודדים שצמצם פוזיציות לפני קריסת שוק המניות ב-1987. היתרון הגדול של דרקנמילר על רוב מנהלי הקרנות היה היכולת להשתמש במידע שהופיע באופן חסר מבנה וקשה לעיכול, ולהשליך ממנו בצורה מהימנה סטטיסטית על תחומים אחרים. כך למשל השליך מנתוני חברות על צמיחה, משרות וריביות עתידיות. בנוסף, נהג להסתכל על ארביטראז׳ים סטטיסטיים שנוצרו כתוצאה משינויים מקרו כלכליים כגון חברות תעשייה מוטות ייצוא שהערך האבסולוטי שלהן נפגע כתוצאה מהיחלשות המטבע ועוד. למרות שסורוס היה ידוע בגחמותיו לפטר בן לילה סוחרים, ובמקרים מסוימים אף להמר נגד סוחרים שעבדו תחתיו, דרקנמילר נענה בחיוב להצעה. הוא אמנם העריך ורחש כבוד רב  לגורג' סורוס שהציע לו לעבוד תחתיו, אבל הוא גם חשש לקבל את ההצעה. לדבריו הוא התייחס אל ההצעה כשכר לימוד כשהוא מאמין שתוך זמן קצר הזיווג לא יצליח. דרקנמילר קיבל אישוש לכך כאשר לאחר שנה הוא גילה במהלך חופשה משפחתית שסורוס סגר את הפוזיציות שלו בתיק האג״ח.  לפי העדויות של שניהם דרקנמילר הודיע שהוא מתפטר, על רקע צעקות הדדיות. אלא שלהפתעת כולם (מלבד סורוס) הדרמה הסתיימה דווקא במעבר של סורוס ללונדון והפיכת דרקנמילר למנהל של הפעילות בארה״ב.   "לעולם אל תשקיע בהווה" בשנת 1990 חומת ברלין נפלה ואיחוד גרמניה התרחש. במערב אירופה שורר מיתון, בין היתר כתוצר לוואי של משבר אג״ח המשכנתאות בארה״ב. על רקע האיחוד, הצורך במימון בגרמניה עולה בד בבד עם עלייה באינפלציה, מה שמוביל להעלאות ריבית במדינה  שעדיין סובלת (בדומה לאירופה כולה) מהטראומה של האינפלציה של שנות ה-20. כתוצאה מהפרשי הריביות סוחרי המטבעות נהגו לבצע עסקאות על פערי ריבית (carry trade). מדובר באסטרטגיה בה לוקחים הלוואה במטבע של מדינה שבה הריבית נמוכה וקונים מטבע במדינה שבה הריבית גבוהה. העיקרון הוא שמנסים ליהנות מהפרשי הריביות (לרוב מדובר במסחר ממונף) ומעלייה יחסית של שער המטבע. כך למשל כיום הריבית בארה״ב היא 2% ובאיחוד האירופי 0% , אז תיאורטית כשמישהו לוקח הלוואה של 100,000 אירו (ה-eurobor הנוכחי שלילי ועומד בחישוב שנתי על כ-0.45%- ) ונניח לענייננו שהריבית באירו היא 0% והריבית בדולר היא 2%, אז אם הוא קונה דולרים ב-100,000 אירו והיחס בין המטבעות לא ישתנה במהלך השנה, יש כאן רווח משמעותי של הפרשי הריביות.   ובחזרה לאיחוד הגרמני - הפרשי הריביות גרמו לכך שהמארק הגרמני התחזק מול מטבעות רבים, וביניהם הליש"ט, בכ-6% במהלך החודשים שבין אוגוסט 1991 לספטמבר 1992. וכאן הסיפור מתחיל להיות מעניין - בשביל לצאת מהמיתון הבנק המרכזי בבריטניה הוריד את הריבית באופן מדורג בפעימות של חצי אחוז מ-11.38% במאי 1991 עד 9.88% במאי 1992, בעוד בגרמניה התבצע מהלך בכיוון ההפוך של העלאת ריבית עד 9.75%. כלומר עסקאות הפרשי הריבית פעלו לטובת המארק הגרמני.    איך מניות הדיור בבריטניה השפיעו על הריבית?  העניין של דרקנמילר בנעשה בבריטניה החל לאחר עלייה בתנודתיות של מניות הדיור . העלייה הזו נבעה מכך שרוב המשכנתאות בבריטניה היו עם חלק משמעותי צמוד ריבית. הצירוף של מיתון, לצד צמיחה שלילית של ארבעה רבעונים רצופים ועלייה באבטלה יצר מצב נפיץ לפיו העלאת ריבית תפגע בלווי המשכנתאות ובצמיחה (בין היתר כתוצאה מכך שללווים יישאר פחות כסף פנוי). הדבר פגע ביכולת התמרון של הבנק של אנגליה לפעול נגד פיחות של הליש"ט. וכאן בדיוק נכנסה לפעולה היכולת של דרקנמילר להשתמש בנתונים בתחום אחד על מנת להסיק מסקנות על תחום אחר לחלוטין. קצת היסטוריה:  מנגנון שערי החליפין במערב אירופה שייקרא מעתה ואילך ERM הונהג בתחילה ב-1979 עם יצירת הגוש האירופי הרעיון היה ליצור מנגנון ייתן לחברות בו ודאות בקשר לשערי החליפין וכך ניתן יהיה לחזות ביתר קלות את סכומי הכסף היוצאים והנכנסים בין מדינות החברות במנגנון. הצורה בה זה נעשה היא על ידי יצירת מטבע מלאכותי כלל אירופאי שנקרא לו ה-ECU שכל חברה בהסכם מיוצגת במטבע לפי היצוא שלה מחוץ לגוש האירו. כאשר במקרה של סטייה משער החליפין ביותר מ-2.25% (עלה ל-6% עם הצטרפות ספרד ופורטוגל) הבנק המרכזי של אותה מדינה יתערב ויקנה ויאזן את שער החליפין בין המטבעות (כאשר יש גם הלוואות ייעודיות למקרה שיתרות המט״ח באותה מדינה נמוכות).  כך נוצר "שריג המאזן" (בלעז parity grid) שמבטא למעשה את שילוב כל המדינות שחתמו על המנגנון, וכך יוצא שאם מדינה נמצאת קרוב לרף העליון או התחתון של המאזן הבנק המרכזי שלה צריך לאזן על ידי קנייה או מכירה. מנגנון ההתערבות של הבנק המרכזי מנסה להיות אקראי ככל האפשר, אך עדיין סוחרי מטבע שסומכים על המנגנון ניצלו אותו עבור אסטרטגיית revert to the mean. דע עקא אם מטבעות מסוימים קרובים לקצוות הם מהמרים שהמטבע ילך לכיוון הנגדי. לדוגמא נניח שהסל מורכב  מפרנק צרפתי ממרק גרמני ולירה איטלקית ולצורך ההדגמה נניח שהמשקל של כל אחת מהמדינות במטבע המשותף הוא שווה. טווח הרצועה הוא 2.5% ופרוטוקול ההתערבות של הבנק המרכזי האיטלקי הוא להתערב כשהמטבע יורד ב-2.3% מול הסל. נניח שהמטבע ירד ב-2.2% לעומת הסל ואין שינוי ביחסים הפנימיים בין הפרנק הצרפתי למרק הגרמני. אזי אסטרטגיה אפשרית של סוחר היא להתחיל לקנות בפרופורציות שוות (ולמנף) את הזוגות לירה איטלקית מול מרק גרמני ולירה איטלקית מול פרנק שוויצרי (ברור שיש שיקולים נוספים כמו ריבית ההשאלה ביטחונות המטבע בו מממנים את העסקה, מי מבצע את הסילוקין ועוד). אך לצורך ההדגמה אם ב-2.3% ההתערבות של הבנק המרכזי מקפיצה את הערך ב-1% מול הסל אז הרווח בקירוב יהיה 0.9% על המסחר. (אגב, בית השקעות מרכזי אחד בארצנו וקרן גידור מקומית גדולה קמו על ניצול פרצות דומות במנגנון של בנק ישראל והבנקים המקומיים במסחר על השקל בשנות ה-80'). בבריטניה הייתה הערכה רבה לניהול הכלכלה בגרמניה ובשלהי שנות ה-80 האפשרות להצטרף ל-ERM נשקלה ברצינות. ניג׳ל לאוסון, שר האוצר בממשלת תאצ׳ר דחף להצטרפות בריטניה מה שגרם להתנגשות שלו עם היועץ הכלכלי הראשי של תאצ׳ר, אלן וולטרס שטען שהמנגנון חצי אפוי ובעקבות סירובה של תאצ׳ר התפטר לאוסון ונכנס במקומו ג׳ון מייג׳ור שביחד עם שר החוץ הנכנס דאגלס הרד הצליחו לשכנע את חברי הקבינט לתמוך בהצטרפות בריטניה ל-ERM תוך כדי הרחבת הרצועה ל6%. ב-8 באוקטובר כשבריטניה נכנסה היה שער ליש"ט ביחס למארק הגרמני 2.95 (כלומר פאונד אחד שווה 2.95 מרק גרמני) כך שלמעשה אם היחס בין הליש"ט למארק יגיע ל-2.773 מרק לליש"ט (0.94*2.95 ) ממשלת אנגליה תהיה חייבת להתערב. לאחר הדחייה של אמנת מאסטריכט בדנמרק החל לחץ על המטבעות היותר חלשים שלקחו חלק במנגנון ה-ERM כמו הפרנק הצרפתי והלירה האיטלקית.   ״שים את כל הביצים בסל אחד ותשגיח עליו היטב ... רעיון פיזור הסיכונים בבתי הספר למינהל עסקים הוא מוטעה״  כך אמר סטן דרקנמילר בהרצאה, וחייבים להודות שיש בזה הרבה. כאשר סטן דרקנמילר התחיל לבצע שורט על הליש"ט כנגד הדולר האמריקני והמרק הגרמני הוא עשה את זה בעיקר בגלל הצפי להורדת ריבית של הבנק המרכזי באנגליה ובשל ההיצמדות של הבנק המרכזי בגרמניה לשמור בכל האמצעים על אינפלציה נמוכה גם במחיר העלאות ריבית.  בתאריך 4 ו-5 לספטמבר 1992 התקיימה ישיבה של נגידי הבנקים המרכזיים של אירופה. לאור המיתון ששרר בצרפת, איטליה ואנגליה ביקשו הנגידים שהמטבעות שלהם נכללו ב-ERM שהבנק המרכזי של גרמניה יוריד את הריבית ויאפשר להם לבצע הורדת ריבית מתואמת בלי לזעזע את שווי המטבע היחסי שלהם.  נורמן למונט שר האוצר של בריטניה (ג׳ון מייג׳ור הדיח את תאצ'ר) צעק על שלזינגר: "12 שרי אוצר יושבים כאן ודורשים שתוריד את הריבית, מדוע אתה לא מבצע את זה?" הלם השתרר באולם ולאחר מבוכה שנמשכה זמן ארוך שלזינגר אמר שהוא לא מתכנן להוריד ריבית. אבל גם לא מוצא סיבה להעלות אותה. למונט הציג זאת בתור פשרה שהושגה בזכות לחץ שהוא הפעיל, וחזר על זה כעבור יומיים. הדבר גרם לשלזינגר לצאת בהודעה חריגה בפגישת נגידי הבנקים של אירופה בבאזל שהתקיימה ב-8 בספטמבר. שלזינגר אמר שהוא לא נתן שום התחייבות בקשר לקביעת ריביות עתידיות, והתייחס בעקיפין לכך שהנתונים הכלכליים של איטליה לא מדויקים ותומכים בהמשך היחלשות הלירה האיטלקית. באותו מפגש בבאזל הצטופף ביחד עם העיתונאים מיודענו סורוס שניגש בסיום השאלות והתשובות, אישית אל שלזינגר ושאל אותו לדעתו על ה-ERM. שלזינגר ענה שדעתו על המנגנון חיובית אך במקום סל מטבעות שמשקלותיו התבססו על נתוני הייצוא היחסיים צריך להתבסס על  המארק הגרמני... ומה הכוונה? הבנק המרכזי של גרמניה מבכר את רעיון האיחוד המוניטרי אך לא בכל מחיר: העדיפות הראשונה היא כלכלת גרמניה ולשמור על האינפלציה נמוכה בגרמניה, ואם מדינות אחרות לא יכולות לעמוד בהפרשי הריביות הנמוכים (שאם יפתחו ייתנו לגרמנים יתרון משמעותי מבחינת סחר החוץ) הם ייאלצו לנקוט בצעדי צנע ולבצע הפחתת ערך מתבקשת. כאשר סורוס חזר לניו יורק הוא הרים טלפון לסוחר מטבעות בשם רוברט ג׳ונסון שהיה ב״תהליך מעבר״ לקוואנטום (קרן הגידור של סורוס שדרקנמילר ניהל את הסניף הניו יורקי שלה). בשחזור השיחה ע״פ ג׳ונסון, סורוס שאל מה דעתו על הליש"ט? וג׳ונסון השיב שמדובר במטבע נזיל ביותר אפשר להיכנס ולצאת מפוזיציות בקלות. סורוס: מה עמדתך בקשר  להפסד אפשרי בשורט על הליש"ט לעומת המארק הגרמני? ג׳ונסון: אתה תפסיד כחצי אחוז במקרה הרע. ואז נכנס לשיחה דרקנמילר ששאל מה הרווח האפשרי? ג׳ונסון: תוכל להרוויח 15%-20% אם הוא יפרוץ את טווח רצועת ה-6% (כלומר היחס ביניהם יירד מתחת לשער 2.773) דרקנמילר: מה הסבירות שזה יקרה להערכתך? ג׳ונסון: 90% בחלון הזמן של שלושת החודשים הקרובים. בשלב הזה לטענת ג׳ונסון דרקנמילר וסורוס הסתכלו אחד על השני ואז שאל סורוס: כמה מהכסף של הקרן שלך השקעת בטרייד הזה? ג׳ונסון: מינפתי לפי יחס של 1:3 והוסיף כי ינסה למנף ביחס של 1:5 את הכסף שברשותו. ג'ונסון הוסיף כי לבנק המרכזי של אנגליה נותרו רזרבות מט״ח בשווי של כ-22 מיליארד ליש"ט בלבד ולשאלה נוספת של סורוס אמר אלו יספיקו למספר חודשים לכל היותר.   לאור דבריו של שלזינגר היו מעט שחקנים פרטיים שהיו מוכנים לקנות ליש"ט, הקונים האחרים היו הבנק המרכזי של אנגליה ובנקים מרכזיים אחרים שרצו לתמוך בליש"ט. דרקנמילר הציע להשקיע בפוזיציה 22 מיליארד ליש"ט, סדר גודל של 44 מיליארד דולר.   באותו הזמן בעקבות דבריו של שלזינגר החל מגדל הקלפים באירופה ליפול - המרקה הפינית נפלה ב15% ואילצה את הבנק המרכזי של פינלנד שלא היתה חלק ממנגנון ה-ERM להפסיק את הקיבוע לסל המטבעות האירופי, לאחר מכן נעשה ניסיון דומה מול הקורונה השבדית שם הבנק המרכזי העלה את הריבית בתוך לילה ל-75%! ולאחר מכן התבצעה התקפה על הלירטה האיטלקית כאשר ביום שישי ה-11 לספטמבר 1992 הלירה האיטלקית פרצה את הרף התחתון ברצועת ה6% של מנגנון ה-ERM בה היתה חברה (בניגוד לשבדיה ופינלנד). לאור זאת בסוף אותו שבוע דנו נציגי ממשלת איטליה בהורדת ערך המטבע בהתאמה למנגנון. המקרה באיטליה היה משמעותי מאחר שחברותה במנגנון אפשרה לה לקבל הזרמת כספים בשווי כולל של 15.4 מיליארד דולר (ההזרמה היתה במארק גרמני) לפני חציית הרף התחתון, אך מנגד כמות השורט למכירת הלירה האיטלקית שלחה את הלירטה לתהום. בסיטואציה שנוצרה הבנק המרכזי הגרמני הפתיע והודיע על הורדת ריבית ב-0.25%,  וזה לא היה האירוע היחיד באותו סופ"ש. בעיתונים כלכליים התפרסמו השוואות בין איטליה לבריטניה בהם שובחה ההתנהלות הכלכלית של בריטניה אל מול הברדק הפוליטי והכלכלי בבריטניה. התפרסם שהבנק המרכזי של אנגליה לווה מט״ח בשווי של 14 מיליארד דולר, לפי סל המטבעות של מנגנון ה-ERM. ביום שני ה-14 בספטמבר התרחשה בשוק המט"ח תופעה מוזרה כאשר הליש"ט עלה בכאחוז (עלה מ-2.788 ל-2.813) בלבד למרות התערבות מסיבית של הבנק של אנגליה במסחר, מה שגרם לסורוס ודרקנמילר להבין שיש עוד כמה שחקנים גדולים שמוכרים ליש"ט לצורך שורט או סגירת פוזיציות. באותו הערב בזמן שמתקיימת ישיבה של בכירי הבנק האנגלי המרכזי התפרסמה הדלפה מראיון של נגיד הבנק הגרמני המרכזי בו הוא הביע את אמונתו בצורך לבצע שינוי ב-ERM כך שהמנגנון ייתן יותר משקל למארק הגרמני ושזה עדיף לדעתו על פני תמיכות מקומיות כמו שהתבצע במקרה של הלירטה האיטלקית.   ״אתה יכול להיות הרבה יותר אגרסיבי כאשר אתה עושה רווחים יפים״ סטן דרקנמילר שמע על ההדלפה הגיב במהירות לאחר שכבר עיבד את המידע זמן רב וחיכה לשעת כושר, המשמעות של דברי שר האוצר הגרמני שלזינגר הייתה ברורה   לגרמניה אין כוונה להזרים סכומים אדירים של כסף לתמוך בליש"ט כמו במקרה האיטלקי.  בהתחשב במיתון באנגליה וביתרות המט״ח של הבנק המרכזי של אנגליה הסבירות של יציאה של הליש"ט מהרצועה עלתה משמעותית. דרקנמילר הודיע לסורוס שהוא הולך להגדיל את הפוזיציה באופן מדוד, סורוס טען שאם זה המצב הוא כמו שהם חושבים אז צריך ללכת על הגרון. במשך יום שלישי ה-15 בספטמבר, סורוס ודרקנמילר הצטרפו באופן אקטיבי לחדר המסחר והרימו טלפונים לכל מי שאפשר על מנת למכור להם ליש"ט. לרוב אלו היו בנקים אנגלים, כאשר קצה הרצועה (ה-ERM) היה - מתחת 2.778 הבנק המרכזי האנגלי היה חייב לקנות את הליש"ט, או ליתר דיוק לבצע את פעולות הקנייה של הבנקים האנגלים.  העוקץ האמיתי של התוכנית של דרקנמילר וסורוס הגיע אחרי סוף יום המסחר באנגליה כשערך הליש"ט הגיע לקצה התחתון של הרצועה. בשביל להימנע מהפסדים הבנקים האנגלים והאמריקנים (מדובר ב-11 בבוקר שעון ארה״ב) התחילו לנסות לדלל את האחזקות שלהם בפאונדים שרכשו מסוחרים כמו סורוס ועוד. למחרת בבוקר בפתיחת המסחר הבנק המרכזי של אנגליה נאלץ לרכוש כ-300 מיליון ליש"ט כנגד מט״ח מהבנקים, אבל זה ממש לא השפיע על השער וכך גם ניסיון נוסף בשווי מאות מליוני ליש"ט נוספים. בשעה 11 בבוקר שעון לונדון הודיע הבנק המרכזי של אנגליה על העלאת ריבית באחוז לנסות להשפיע על המטבע אך גם זה לא העלה את ערכו של הליש"ט והתפשטה השמועה בשווקים שיתרות המט״ח של הבנק המרכזי של אנגליה מדולדלות ולא יספיקו לתמוך בשער. לנציגים הרשמיים של אנגליה לא הייתה אפשרות לפתוח במו״מ על עדכון מנגנון ה -ERM מאחר שעדכון כזה דרש את הסכמת שאר המדינות ולא היה להם את הזמן אל מול ההיצעים ההולכים וגוברים במטבע. יש לציין כי לא ניתן לעצור את המסחר במט"ח. לאור המצב ולאחר שלא נותרו רזרבות מספיקות בבנק המרכזי האנגלי כבר באותו הערב בשעה 19:30 בערב שעון גריניץ' (14:30 שעון ניו יורק) נאלץ בלית ברירה להודיע שר האוצר של בריטניה כי הם עוזבים את מנגנון ה-ERM. הליש"ט צנח למחרת במסחר מול המרק בלמעלה מ-10%. בתחקיר שאחרי התברר שהבנק המרכזי של בריטניה השקיע כ-27 מיליארד הליש"ט בבלימת הידרדרות המטבע מתוכם 3.8 מיליארד אבדו לבלי שוב. גופים רבים שביצעו פוזיציות שורט על הליש"ט רשמו רווחים עצומים בינם ברוס קובנר ופאול ג׳ונס. בנוסף דסקים של מטבעות בבנקים הגדולים בארה״ב שניצלו את הפרשי השעות ביום שבין שלישי לרביעי גרפו רווחים, מעל כולם התעלו סורוס ודרקנמילר עם רווח של מעל למיליארד דולר.   אבל כאן הסיפור לא הסתיים זיהוי כשל מבני דומה אפשר למיודענו למעלה (ג׳ונסון, סורוס ודרקנמילר) להרוויח כמיליארד דולר בהימור כנגד הקרונה השבדית בנובמבר באותה שנה ... נשאיר את זה לפעם אחרת.   קצת על המשתתפים: גורג׳ סורוס ממנהלי קרנות הגידור המובילים בעולם. יהודי הונגרי שהיגר לבריטניה, התחיל מתחתית הסולם של עולם המסחר בניירות ערך וטיפס למעלה. נורמן למונט פוליטיקאי בריטי ממפלגת השמרנים, שר האוצר בשנים 1990-1993 המשבר המתואר למעלה חיסל את הקריירה הפוליטית שלו הלמוט שלזינגר נשיא הבנק המרכזי בגרמניה בשנים 1991-1993 עבד בבנק המרכזי כמעט מיד לאחר סיום הדוקטורט בכלכלה באוניברסיטת מינכן ב-1951   10 הדברות של וורן באפט - ככה תשקיעו נכון המשקיע הנבון - כללי ההשקעה של בנג'ימן גראהם כותב המאמר: איתי בן דן, מתמטיקאי, מומחה בשווקים הפיננסיים, עוסק בפיתוח של אלגוריתמים מתקדמים למסחר בבורסות שונות ופיתוח של כלים מתקדמים להשקעה (ותודה לאבי שריר על העזרה)