נגיד הבנק האירופי, מריו דראגי, הכריז על תוכנית לרכישת איגרות חוב ממשלתיות ללא הגבלת סכום וללא הגבלת זמן. בתגובה ירדו בסוף השבוע התשואות על איגרות החוב הספרדיות ל-10 שנים לרמה של פחות מ-5.6%, מספר שבועות בלבד לאחר שביקרו בשיא של 7.6%. ירידת התשואות החדה משקפת את הבעת האמון הרבה לה זוכה התוכנית.

תוכנית הרכישות של דראגי מצטרפת לתוכנית התמריצים הסינית ולציפיות השוק להשקת QE3 בידי נגיד הבנק האמריקני - בן ברננקי. נחישות הממשלות ונגידי הבנקים שלחו את מדדי המניות המובילים בעולם למהלך עליות מרשים כאשר בסוף השבוע נשברו שיאים של חמש שנים במדד ה-S&P 500.

לעומת זאת, מדדי המניות של הבורסה בת"א מפגרים הרחק מאחור. הסיבות לכך רבות, ביניהן ניתן למנות את חשש המשקיעים מהחמרה במצב הביטחוני (תקיפה באירן?), העלאת המס על רווחים מהבורסה, ההתערבות הרגולטורית בשוק התקשורת, הביטוח והאנרגיה אשר מערערים את ביטחון המשקיעים ומעלים את אי הוודאות בנוגע לתנאים בהן פועלות החברות, וכמובן קריסתן המתקרבת של כמה מהפירמידות העסקיות הגדולות במשק.

למרות ביצועי החסר של הבורסה המקומית ביחס לאלו אשר מעבר לים, לאורך שנים רבות נשמרה קורלציה גבוהה בין ביצועי הבורסה בת"א לאלו של המדינות המפותחות. הראלי האחרון במדדי המניות המובילים בעולם עשוי לסמן את הדרך לפריצתם של שיאים חדשים. במידה וכך יקרה, אווירת הנכאים השוררת בבורסה המקומית מזה כשנה וחצי עשויה להתחלף במהרה באווירה חיובית יותר אשר תתמוך בעליית מחירים במדדי המניות המובילים בת"א. יציאת משקיעים מהשוק המקומי, איבוד העניין של הציבור בבורסה וירידת מחזורי המסחר בשילוב מחירן הזול של המניות, יביאו לכך שכאשר תתחדשנה העליות, הקונים ייפגשו עם מיעוט מוכרים - לכן עוצמת העליות תגדל.

באפיק האג"ח הקונצרני המצב דומה ואף ניתן להגיד ברמת וודאות גבוהה יותר. המשקיעים באפיק זה כיום ייהנו מתשואות מרשימות בעתיד. המשך יציאת כספים מהאפיק ופדיונות בקרנות האג"ח הקונצרניות במהלך חודש אוגוסט מייצרים לחץ על מחירי איגרות החוב.

משקיעים מתוחכמים רוכשים כיום איגרות חוב מקרנות הנאמנות הנאלצות למכור אותן במחירי סוף עונה, וכך משביחים את תיק ההשקעות שלהם. כאשר יתחדש העניין הציבורי בבורסה והכסף יזרום בחזרה לקרנות האג"ח הקונצרניות וקרנות האג"ח הכלליות יגלו מנהלי הקרנות כי המוכרים נעלמו מהשטח, והם יאלצו לרכוש את אותם נכסים שהם מוכרים כיום בזול במחירים גבוהים יותר.

התנהלות המוסדיים

ולעניין אחר, ריבוי התספורות והסדרי החוב בתקופה האחרונה מעלים ביקורת לגבי התנהלותם של הגופים המוסדיים אשר "נתנו כסף ללא אבחנה לאותן חברות וגרמו להפסדים בכספי הפנסיה של העמיתים." אינני מתכוון לסנגר על אותם גופים אך ברצוני להעיר מספר הערות.

בהעמדת אשראי לחברות ישנו סיכון אשר לעיתים מתממש. גם הבנקים אשר נהנים מיתרון ומידע רב יותר לגבי התנהלות החברות, מפרישים 0.5%-1% בממוצע בשנה בגין הפסדי אשראי. ההבדל העיקרי הוא שבבנקים הדבר נעשה בשקט ולא מעל דפי העיתון ואתרי האינטרנט.

הגופים המוסדיים המנהלים את החיסכון ארוך הטווח של הציבור, פועלים בשוק תחרותי בו הם נאלצים לקחת סיכונים על מנת לגבור על מתחריהם בתחרות המשתוללת על השגת תשואות. התחרות על כספי הלקוחות והתשלומים הגבוהים לסוכנים גורמים למנהלי ההשקעות לקחת סיכונים גדולים יותר.

כפי שכתבתי כאן קודם, כסף רב זורם לקרנות הנאמנות, אך גם לכספי החיסכון ארוך הטווח בתקופות של אופוריה ואופטימיות יתר, דווקא כאשר מחירי הנכסים יקרים, מנהלי ההשקעות נאלצים לרכוש את אותם נכסים בתשואות נמוכות מדי, תשואות אשר אינן מפצות כראוי על הסיכון.

קשה למצוא פתרון לאותן בעיות. התחרות הגדולה והמאבק על הפקדות העמיתים מביאים לכך שהחלטות השקעה מתקבלות לעיתים על סמך שיקולים קצרי טווח תוך לקיחת סיכונים גדולים, במקום להעדיף את שיקולי הטווח הארוך. היכולת של החוסכים לנהל את כספי החיסכון שלהם ברמת הסיכון המתאימה ולטווח הזמן הרצוי להם הינה חלקית בלבד, היא אפשרית ע"י ניהול קופת גמל או קרן השתלמות אישית (IRA). בשאר המוצרים הפנסיונים אין כרגע כזאת אפשרות, לכן על החוסכים לבחור מנהלים אשר הוכיחו את עצמם לאורך זמן.

רביב רזניק, מנהל השקעות בכיר בטאלנט בית השקעות