רכב של לורדס טאון
צילום: אתר החברה

תחום המחר? בעלי לורדסטאון מכר מניות כדי להשקיע בחוות עופות למאכל

ריץ' שמידט וארבעה בכירים נוספים מימשו ב-8 מ' ד' לאורך 3 ימים בפברואר, טרם פרסום התוצאות הגרועות ל-2020. מאז חברת הטנדרים החשמליים חתכה את יעד הייצור בחצי והביעה חשש להמשך הפעילות. הסיפור נחשף במקביל לפתיחת המפעל למשקיעים
איתי פת-יה |

את ריץ' שמידט, בעלי חברת הטנדרים החשמליים LORDSTOWN MOTORS CORP (סימול: RIDA) שנקלעה לקשיים, לא תמצאו מגדיל בעת הזאת החזקות במניה. הבעת אמון? את זה אפשר להשאיר למשקיעים מקרב הציבור אם בא להם להיות אופטימיים כרגע. הוא עצמו אופטימי לגבי מיזם אחר שלו, חווה לגידול תרנגולי הודו למאכל, ובמטרה להשקיע בו הוא מכר מניות לורדסטאון, כך לפי הדיווח בוול סטריט ז'ורנל שאושר על ידי נציג של לורדסטאון. רכב חשמלי? עולם המחר? ESG? שמידט לוטש עיניים לאחד העסקים הכי מסורתיים שאפשר להעלות על הדעת.

שמידט, לצד ארבעה בכירים נוספים, מכרו לאורך שלושה ימים בפברואר מניות לורדסטאון בהיקף 8 מיליון דולר. זאת, לפני שחשפו במרץ את התוצאות הגרועות של החברה ב-2020. בפולו-אפ לסיפור שפורסם בינתיים לורדסטאון מסרו כי "כל אחת מהעסקאות הללו נעשתה מסיבות שאינן קשורות בביצועי החברה".

בכל אופן, מאז העסקאות ההן וכן הדיווח על תוצאות 2020, רק נוספו עוד חדשות שליליות – בדוחות הרבעון הראשון ציינה כי עקב בעיות בהון החוזר היא צפויה לחתוך את ייצור המשאיות המתוכנן בחצי. זמן לא רב לאחר מכן, האנקדוטה הזאת היה מהותי דיו (ומצב הדברים לא השתנה אם כן) כדי להפוך לדיווח נפרד על כך שלחברה יש "ספק משמעותי" באשר ליכולתה להמשיך לפעול בשנה הבאה בגלל אותן בעיות במימון הייצור.

את הרבעון הראשון של 2021 סגרה עדיין ללא הכנסות ועם הכפלה של פי 9 בההפסד התפעולי, מ-12 מיליון דולר בתקופה המקבילה אשתקד ל-106 מיליון דולר בתקופה הדוח. ההפסד בשורה התחתונה עמד על 72 סנט למניה, עמוק מציפיות השוק שהיה ברמה של 25 סנט למניה. הוצאות המחקר והפיתוח גדלו לסך של 91 מיליון דולר והשפיעו לרעה על התוצאות. כך, ההון החוזר עמד בסוף התקופה על 546 מיליון דולר.

בששת החודשים האחרונים נחתך שווי החברה בחצי לכ-1.8 מיליארד דולר. האירוניה היא שבמטרה לעודד את המשקיעים, ממש במקביל לפרסום על שמידט והחווה בטנסי, בלורדסטאון פתחו את מפעל הייצור באוהיו (זה שקנתה מג'נרל מוטורס רגע לפני סגירתו) בפני המשקיעים במהלך שיוחצ"ן בתקשורת האמריקאית. "אנחנו רוצים שתראו את זה בעצמכם ושתחוו את זה", אמרה אנגלה סטראנד, ממלאת מקום המנכ"ל וחברת דירקטוריון, שהוסיפה "אנחנו מחויבים ליעד שלנו להיות הראשון שיוציאו לשוק טנדר חשמלי לגמרי ובגודל מלא".

בלורדסטאון עמלים על 4 דגמי 4X4 חשמליים שונים ויעד הייצור הנוכחי של החברה הוא אלף משאיות בסך הכל עד סוף השנה, כשההשקה מתוכננת לספטמבר. הבעלים שמידט אמר באחרונים כי יש הזמנות "מוצקות" לדגמים שייוצרו השנה וב-2022 – מה שאילץ את החברה לדווח על הבהרה לדבריו. "על אף שהסכמי המכר מספקים לנו אינדיקציה משמעותית לביקושים, הם לא מייצגים הזמנות מחייבות – אלא הם הסכמים שבאופן כללי מציינים תקופת אספקה מתוכננת לאורך שלוש עד חמש שנים, שעשויה להיות מבוטלת על ידי מי מהצדדים בהתראה של 30 יום".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
B2 (X)B2 (X)

10 הצבאות העשירים בעולם ואיפה ממוקם צה"ל?

מדינות העולם מגדילות את ההוצאות הביטחוניות לאור ריבוי המלחמות והמתחים, אז מיהם הצבאות העשירים בעולם - יש הפתעות 

הדס ברטל |

הוצאות הביטחון הן חלק משמעותי מתקציבים של מדינות וזה יילך ויגדל. מדינות נאט"ו יכפילו את תקציבי הביטחון שלהם ב-3-4 שנים, כשבמקביל קיימים חששות מהתלקחויות ועימותים גדלים. אנחנו אחרי סיום מלחמה ממושכת עם הישגים משמעותיים בכל הזירות. צה"ל הוכיח את עצמו במלחמה כשהוא גם הצבא הראשון שהתמודד בהצלחה עם איומי טילים, כטב"מים ורחפנים בהיקף גדול וממספר זירות. אין ספק שהכוח, מעמד והחוזקה של צה"ל מבין צבאות העולם עלה משמעותית, אבל כשבוחנים את החוזק לפי היקף ההשקעה הכספית, ישראל לא בטופ.   

הוצאות הביטחון בישראל מוערכות בכ-45 מיליארד דולר. ישנם דירוגים הממקמים את צה"ל במקום ה-12 ויש אפילו הממקמים אותו במקום 17. כנראה שמבחינת יכולות אנחנו בעשירייה המובילה

המחקרים והבדיקות על היקפי תקציבי הביטחון בעולם מציגים עלייה של 9% בהוצאות הביטחון בשנה שעברה לכ-2.72 טריליון דולר, כשהשנה זה צפוי להגיע ל-3 טריליון דולר. העלייה בתקציבי הביטחון היא התלולה ביותר מאז סוף המלחמה הקרה, ומיוחסת למתח הגובר באירופה, במזרח אסיה, במזרח התיכון ובמקומות נוספים בעולם. הנה עשרת הצבאות העשירים ביותר. 

1 #  ארצות הברית

תקציב ביטחון: 997 מיליארד דולר (2024)
אחוז מהתמ"ג: 3.4%
כוח אדם משוער: כ-2.1 מיליון כולל מילואים (1.33 מיליון פעילים)

ארצות הברית ממשיכה להוביל את העולם וחלק מזה הוא בזכות הצבא החזק שלה. היא משקיעה יותר מכל מדינה אחרת, היא מפתחת יותר מכל מדינה אחרת והיא מתכננת עכשיו "כיפת זהב" - סוג של "כיפת ברזל". שלנו, רק הרבה יותר גדולה-רחבה ועם הרבה יותר כלים. 

אסיסי נשיא מצרים
צילום: מצרים

בדרך למלחמה? המתיחות בין מצרים לאתיופיה בשיא חדש

מצרים רואה בסכר שבונה אתיופיה איום קיומי, כאשר הנילוס מספק לה 90% מתצרוכת המים שלה ומהווה עורק חיים לחקלאות ולכלכלה המצרית
אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אתיופיה מצרים
המתיחות בין מצרים לאתיופיה מגיעה לשיא חדש, כאשר מצרים שולחת כוחות צבא לסומליה במה שנראה כמהלך להרתעת אתיופיה. המאבק ארוך השנים בין שתי המדינות על השליטה בנהר הנילוס מתעצם, כאשר בניית סכר הרנסנס האתיופי מאיימת על מקור המים החיוני של מצרים. במוקד הסכסוך עומד כאמור סכר הרנסנס, פרויקט ענק שאתיופיה החלה לבנות ב-2011 על הנילוס. הסכר, שעלותו מוערכת ב-4.2 מיליארד דולר, נועד לייצר חשמל ולתמוך בפיתוח הכלכלי של אתיופיה. אולם, מצרים רואה בו איום קיומי, שכן הנילוס מספק לה 90% מתצרוכת המים שלה ומהווה עורק חיים לחקלאות ולכלכלה המצרית. בנוסף לכך, הנילוס מהווה סמל תרבותי ולאומי עמוק במורשת המצרית והאתגר מתעצם נוכח הגידול הדמוגרפי המהיר של מצרים, עם תוספת של כשני מיליון תושבים מדי שנה, מה שמגביר את הלחץ על משאבי המים המוגבלים של המדינה.
המתיחות החריפה לאחרונה עם הסכם שחתמה אתיופיה עם סומלילנד לפיו היא החכירה לאדיס אבבה רצועת חוף באורך 20 ק"מ באזור מפרץ עדן - למשך 50 שנה, מה שמעניק לה גישה אסטרטגית למפרץ עדן. מצרים, בתגובה, שלחה כוחות מיוחדים וציוד צבאי לסומליה, במסגרת הסכם שיתוף פעולה חדש. מהלך זה נתפס כניסיון להרתיע את אתיופיה ולחזק את עמדתה של מצרים באזור. למרות האיומים מצד מצרים בעבר, כולל רמיזות על אפשרות להפציץ את הסכר, נראה כי פתרון צבאי ישיר אינו סביר. המרחק הגיאוגרפי והמגבלות הצבאיות מקשים על מצרים לפעול ישירות נגד הסכר. במקום זאת, מצרים מנסה לגייס תמיכה בינלאומית ולהפעיל לחץ דיפלומטי על אתיופיה. ניסיונות קודמים להגיע להסכם שיאפשר לשתי המדינות ליהנות ממי הנילוס לא צלחו. עם זאת, ההשלכות האפשריות של עימות צבאי והחשיבות האזורית של שתי המדינות מגבירות את הלחץ הבינלאומי למציאת פשרה. בינתיים, המתיחות ממשיכה לעלות, כאשר שתי המדינות מנסות לחזק את עמדותיהן האסטרטגיות באזור.