בשבועות האחרונים אי אפשר להתעלם מנתונים כלכליים מאלפים מהעולם הרחב, נתונים המלמדים, הלכה למעשה, אודות הצורך של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, לכלכל ולתכלל מחדש את תפיסת קבלת ההחלטות שלהם,  במשק הישראלי כולו, לרבות שוק הדיור המקומי.

בארצות הברית פורסם אודות 7 אחוזי אינפלציה ב-2021, הרמה הגבוהה ביותר מאז 1982. במקביל, האינפלציה בבריטניה הרקיעה ל-5.8 אחוזים, מה שאילץ את הבנק המרכזי של הממלכה המאוחדת לנקוט בצעד יוצא דופן של העלאת הריבית מ-0.1 אחוזים ל-0.25 אחוזים.

בד בבד פורסמו במחוזותינו נתונים אודות אינפלציה שנתית של 2.8 אחוזים, אמנם פחותה לעומת זו של ארצות הברית ובריטניה, אבל עדיין הגבוהה ביותר מזה עשור שנים ויותר.

לכאורה הסיבה העיקרית לתדלוק האינפלציה, הינה מגפת הקורונה ועלות אספקת סחורות, זוהי תוצאה ישירה של קשיים לוגיסטיים, שהביא למחסור במוצרי צריכה לצד לחץ על הצרכנים לצרוך ולרכוש יותר, כשכל אלה מתווספים לתדלוק  העליות האינפלציוניות.

• למה השוק מריע לאינפלציה של 3%?
• מהאינפלציה לצמיחה: מלחמת הסחר חוזרת למרכז הבמה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כמו כן, ולא במקרה, הודיע גם נגיד הבנק הפדרלי בארצות הברית כי יש בכוונתו להעלות גם כן את הריבית, בדיוק כמו עמיתו הבריטי, פעמיים במהלך 2022.

אולם, מעבר להסבר הפשטני של הניסיון "לזקוף" לטובת הקורונה את צד ה cause והעלייה באינפלציה את צד ה- effect , במקרה של כלכלת ישראל קיימות סיבות מטרידות פי כמה וכמה, המקבילות למחדל הברקזיט הבריטי דווקא.

הדמיון בין כלכלת בריטניה לזו של ישראל, הינה בכך שבשתיהן המנותקות מהמגמות הכלכליות הגלובליות, ובבריטניה במיוחד מאז ה"ברקזיט", הוביל לניתוק מלא מהשוק האירופי כבר ב-2019.

ישראל, מבחינתה, אשר נוהגת כ"כלכלת אי בודד", מנותקת לחלוטין בקבלת ההחלטות מכלכלת העולם בכלל והמזרח התיכון בפרט.

זוהי, לטעמי, הסיבה המרכזית לכך שהכלכלה הישראלית נכנסה, במיוחד במהלך 2021, לסחרור מסוים ולא רק לתחילתם של תהליכים אינפלציוניים. בהיעדר החלטות לייצוב במגמה, ישראל עשויה לחדור אל "איזור דמדומים" ולסטטוס של חוסר וודאות בשוק כולו, לרבות שוק הדיור וסקטור הנדל"ן .

• 3,000 עסקים, מאות בסכנה: מה באמת עומד על הפרק בשופינג IL 2025?
• ביט רוצה שתשאירו את הכסף אצלה: פיקדון חדש בריבית של 4% לשנה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• רשות המסים הצליחה - 10 מיליארד שקל ממיסוי רווחים כלואים...

העלייה באינפלציה אצלנו הייתה אמורה להיות בבחינת "כתובת על הקיר" עבור מקבלי ההחלטות.

ב-2021, לצד ההסתגלות והניסיון "לחיות" לצד המגיפה, התרחשה הסתערות ללא תקדים של ציבור הקונים הישראלי על מוצרי הצריכה, החל ממזון וביגוד וכלה במכוניות.

בשנה זו בלטו במיוחד שתי כותרות כלכליות, ממש לא מחמיאות: האחת, מדד הדיור שעלה ב-10.6%, העלייה גבוהה ביותר מזה עשור. השנייה, כשהשבועון "אקונומיסט" הכתיר את תל אביב כעיר היקרה בעולם. גם התחזקות השקל בשיעור של כ-15 אחוזים בממוצע לעומת יתר המטבעות, מלמדת על "הברקזיט הישראלי".

כל אלה, לטעמי, נובעים מניתוק מוחלט של מקבלי ההחלטות בממשלה, ובכלל, מניתוק בחינת מגמות המקרו כלכלה ברחבי העולם המערבי והמדינות המפותחות.

בין תמרורי האזהרה שאותם הייתי מציין עבור אלו אשר אמונים על קבלת ההחלטות:

תמרור האזהרה הראשון, ללמוד מהטעות הפטאלית של בריטניה שב"ברקזיט" ניתקה את עצמה בפועל לא רק מכלכלת אירופה, אלא גם מהכלכלה העולמית. כך גם עלינו לפעול במרץ ולהסתכרן עם הכלכלה והמגמות העולמיות, לצד פיתוח ומינוף כלכלת המזרח התיכון.

תמרור האזהרה השני, מחייב לקחת בחשבון שהמגמות האקסוגניות(חיצוניות) האופייניות לכלכלה במהלך כל ההיסטוריה, עשויות להביא להשפעה הן בטווח הקצר והן בטווח הבינוני של המגמות האינפלציוניות העולמיות, כמו גם על כלכלת ישראל.

תמרור האזהרה השלישי, לשים לב במיוחד ל"מדד הפחד"(ה-fear index) שמשפיע אף הוא מאוד על התנהגות המקרו כלכלה העולמית ותנודות כוח הקנייה והצריכה במדינות השונות.

תמרור האזהרה הרביעי, הפער בין "אלה שיש להם", לבין "אלה שאין להם", הולך ומחריף בעולם כולו, ובישראל במיוחד. מדובר, לטעמי, בפער קריטי שעלול להביא לחוסר יציבות כלכלית וחברתית, וזאת בלשון המעטה.

תמרור האזהרה החמישי, מדבר על הפער ההולך וגדל בין רמת ואיכות החיים והרגלי הצריכה, לבין הנתונים הכלכליים בפועל ותיקון/חוסר התיקון של רמת ההכנסות למשק בית אל מול רמת הוצאות הולכת וגוברת. על מקבלי ההחלטות לקחת זאת בחשבון ולנסות להשריש בגיל מוקדם ככל הניתן "ניהול כלכלת בית" כמוטיב לחיים בריאים יותר.

ותמרור האזהרה השישי, גם על פי דו"ח קרן העושר העולמית(the world wealth fund) עלינו לנסות ולמצב את הכלכלה המקומית, וזאת משום שה "דולצ'ה ויטה" לא תמשך לאורך זמן ללא תיקון מגמה מצידה.

לסיכום, על מקבלי ההחלטות במשק הישראלי לקרוא ולהפנים את תמרורי האזהרה הללו, ועליהם לייצב מחד גיסא את המשק, למתן את המגמות האינפלציוניות ואת תדלוק הצריכה הבלתי מבוקרת ולעיתים בלתי אפשרית, ומאידך גיסא שומה עליהם לייצר "מנועי צמיחה" אפקטיביים, ובהם הגדלה משמעותית יזומה של התעסוקה, לא רק בתחום ההייטק, שהפך להיות "מדינה בתוך מדינה", אלא גם בענפים נוספים, כולל ענף הנדל"ן והתשתיות.

כך ניתן יהיה גם לייצר הרבה יותר התחלות בנייה, לייצר הרבה יותר תעסוקה וצריכה הרבה יותר מושכלת ורציונאלית. ולהביא לכך שבפרוס 2023 הנתון הבולט ביותר יהיה נתוני הצמיחה במשק ולא נתוני העלייה במחירי הדיור והאינפלציה!

בנוסף, על מנווטי כלכלת ישראל לעשות מאמצים, ברמה האסטרטגית, להרחיב כמה שיותר את שיתופי הפעולה הכלכליים, הן ברמה האזורית של שותפים פוטנציאלים במזרח התיכון והן לנצל טוב יותר את המיקום האסטרטגי של מדינת ישראל בתווך בין אירופה לבין שווקי אסיה והמזרח הרחוק. פעולות אלה לא רק ישביחו את כלכלת ישראל, אלא גם יוציאו אותה מתרחיש אפשרי דומה לזה שאליו נקלעה בריטניה שלא בטובתה בשל הברקזיט, כשהיא מוצאת את עצמה מבודדת יחסית כלכלית ומתחבטת על המשך הדרך.