ירון: האומיקרון לא אירוע מקרו כלכלי; נזק של 2.5 מיליארד ב-20 יום
נגיד בנק ישראל השתתף בדיון שנערך באמצעות הזום עם וועדת הכספים. בדיון העריך הנגיד את עלויות האומיקרון למשק בסדר גודל של מעל מיליארד ש"ח בעשרה ימים או מעל 2 מיליארד ש"ח בעשרים יום. כיון שצפוי גל קצר הרי שלא מדובר באירוע בסדר גודל מקרו כלכלי. "בתרחיש כזה מומלץ להמשיך במנגנוני פיצוי נקודתיים, שממוקדים בענפים שנפגעים". יחד עם זאת קבע הנגיד כי על הממשלה צריכה להיערך עם תוכנית חרום במידת הצורך.
במהלך הדיון פרט הנגיד את צורת החישוב של עלות יום בידוד לעובד כולל ירידה בהיקפי צריכה בהתאם לנתונים מהוצאת כרטיסי האשראי, ולדברי בנק ישראל העלות היא 273 ש"ח. את העלות הזו הכפילו בבנק ישראל ב-15% חיוביים מתוך 30 אלף בדיקות ביום כפול 10 ימים הרי שמדובר על מעט יותר ממיליארד שקל. מרבית ההערכות מדברות על גל קצר יחסית של מספר שבועות. לשם השוואה עלות הגל השלישי הוערכה בבנק ישראל ב-7-8 מיליארד שקל שזה כבר חצי אחוז תוצר. יש לציין שלאור נתוני הימים האחרונים החישוב הזה נראה קצת אופטימי.
לפי חישובי בנק ישראל הגל הנוכחי מגלם פגיעה של 0.1% עד 0.2% תוצר והתרחיש הבסיסי הוא שמרבית הפעילות חוזרת מיד לאחר הגל כך שכרגע צופה הבנק צמיחה שנתית של 5.5% בתוך שנת 2022.
- 2.מזרחי 10/01/2022 14:46הגב לתגובה זומה אתם רוצים ממנו הוא בסך הכל מתאים את עצמו למערכת שתלוי בה ובצורה לא רעה בכלל אז ריטנים לא יעזרו לכם ותישארו רק מתוסכלים
- 1.גידי 10/01/2022 14:09הגב לתגובה זואפילו יותר גרוע מפלופ
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
