בית משפט השלום בת"א קיבל חלקית את תביעתו של אזרח ממוצא אתיופי, שהותקף על ידי שוטרים באקדח טייזר לאחר שנקלע במקרה לאזור בו התקיימה באותה עת קטטה המונית. נקבע, כי יסודות עוולת התקיפה התקיימו בנסיבות המקרה, אולם מאחר שטענות התובע לרשלנות של מח"ש בחקירה נדחו, חויב בהוצאות בסך 3/4 מהפיצוי שנפסק. כפועל יוצא, יפוצה התובע ב-10 אלפים שקל בלבד.

התובע, בן לעדה האתיופית, נקלע באפריל 2012 לאזור בו התרחשה באותה עת קטטה אלימה ורבת משתתפים בעיר חיפה. אין חולק כי לתובע לא היה כל קשר לקטטה בעטיה הוזמנה המשטרה למקום, אלא היה עובר אורח מזדמן אשר בילה במועדון סמוך, וביקש לנסות להפריד בין הניצים שהיו מעורבים באותה הקטטה. התובע לא נעצר ולא נחשד בגין אילו מן האירועים בגינם הוזעקה המשטרה למקום.

בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בת"א טען התובע כי הותקף על ידי השוטרים שנכחו במקום באמצעות אקדח טייזר וגז פלפל, וזאת ממניעים גזעניים בשל היותו בן העדה האתיופית. עוד טען, כי מטעם זה גם לא נחקרה התלונה שהגיש למח"ש ביחס לאירוע התקיפה, במהירות ובשקידה הראויה. תיק החקירה בגין תלונת התובע נסגר על ידי מח"ש בשל העדר תשתית עובדתית ראייתית מספיקה להגשת כתב אישום כנגד מי מבין השוטרים המעורבים באירוע. גם הערר שהגיש התובע למחלקת העררים בפרקליטות המדינה על ההחלטה לסגור את התיק נדחה.

עילת התביעה בכל הנוגע לחקירת התלונה במח"ש, מסתכמת בטענה כי בירור וחקירת תלונת התובע במח"ש נעשתה באיחור, אופיינה בגרירת רגליים ובתיאום עדויות שנעשה בין השוטרים המעורבים במסגרת תחקיר האירוע וזאת בסמיכות למועד חקירתם במח"ש. מסיבות אלו, ומאחר שהחקירה התנהלה בצורה רשלנית, טען התובע כי לא הגיעה מח"ש לתוצאות חד משמעיות שניתן וצריך היה להגיע אליהן אילו החקירה הייתה מתבצעת כראוי ובשל כך נסגרה התלונה מחמת חוסר ראיות.

שופטת אידית קליימן-בלק קבעה כי התקיימו יסודות עוולת התקיפה ביחס לתובע בכל הנוגע לשימוש באקדח הטייזר, וזאת אף אם זהות השוטר הספציפי מבין כלל השוטרים שהיו מעורבים באירועי המעצר לא ידועה ולא התבררה לאשורה, תהא הסיבה לכך אשר תהא. כפועל יוצא, אחראית המשטרה באחריות שילוחית בגין התנהגות שוטריה שנעשו במסגרת תפקידם.

לדעת השופטת, מהמסכת הראייתית שהוצגה מתבקשת מסקנה לפיה אחת מהלחיצות של אקדח הטייזר מצאה דרכה ופגעה בגופו של התובע ולמרות שהשוטר שעשה שימוש באקדח הטייזר הכחיש זאת, לא מן הנמנע כי הפגיעה בתובע נעשתה בשוגג, מה שעלול לקרות במהלך טיפול במעצר אשר חיש מהר הפך לאירוע סוער והמוני עם פוטנציאל להתפרצות של אלימות.

באשר לשימוש בגז הפלפל, זה לא הוכחש על ידי הנתבעים ואף השוטרים עצמם העידו כי הם עצמם נפגעו מגז הפלפל שהיה באוויר. משכך, לא הוכח כי הייתה כוונה ספציפית לפגוע בתובע דווקא ולכן ביחס לרכיב זה לא התקיימה עוולת התקיפה ביחס לתובע.

בהמשך בחנה השופטת את טענת התובע לרשלנות בחקירת האירוע על ידי מח"ש. בעניין זה התרשמה השופטת לאחר עיון מדוקדק בראיות כי לצורך בירור תלונת התובע נעשו פעולות חקירה רבות ונעשה מאמץ כן ואמיתי באיסוף מלוא הראיות על מנת לרדת לחקר האמת. לדבריה, החקירה בוצעה בשקידה ראויה, בפרק זמן סביר, לוותה בהנחיה של הפרקליטות ולא כללה "גרירת רגליים" או ניסיון לטיוח במהלכה. לפיכך, נדחתה הטענה לרשלנות בבחינת תלונתו של התובע.

ביהמ"ש: החקירה נעשתה בשקידה ובמסירות הראויה

עוד הוסיפה השופטת בנקודה זו כי מח"ש מיוזמתה שלחה את התיעוד הרפואי ותמונה מחזהו של התובע למכון הפתולוגי על מנת לאשר או לשלול קיומו של קשר אפשרי בין פגיעת אקדח הטייזר/שוקר לבין הממצאים על חזהו של התובע. עניין זה, לשיטת השופטת, מעיד כי נעשה ניסיון כן ואמיתי להגיע לחקר האמת ולהתחקות אחר אירועי אותו הלילה, אף אם תוצאת החקירה לא "תחמיא" למשטרה. לדבריה, אמנם, מבחינת מבחן התוצאה החקירה לא הניבה פרי ראייתי מספק לצורך העמדה לדין פלילי או משמעתי של מי מהגורמים המעורבים, אולם עובדה זו אינה מלמדת דבר וחצי דבר על איכותה ומקצועיותה של החקירה: "מבחן התוצאה אינו הפריזמה שבאמצעותה נבחנת שאלת ההתרשלות בביצוע החקירה", כתבה השופטת. "לפיכך ,אף אם נניח לצורך הדיון כי במהלך איסוף הראיות התעוררו והתגלו סתירות בעדויות או שינויי גרסה כאלו ואחרים, ועל כך דומני כי אין חולק, עדיין  אין זה מלמד כי החקירה נוהלה באופן רשלני, כפי שמבקש התובע מבית המשפט לקבוע".

עוד התייחסה השופטת לטענת התובע בדבר אפליה וגזענות אסורה כנגד בני העדה האתיופית. לדבריה, טענה זו עלתה ועברה כחוט השני לאורכו של כל המשפט, בין אם בצורה מפורשת ובין אם במשתמעת, והתובע אף צירף בעניין זה במסגרת ראיותיו דוח מבקר המדינה והחלטת ממשלה בנוגע לסוגיות אלו. לדעת השופטת, זוהי אינה המסגרת המתאימה לדון בסוגיות אלו, שכן עסקינן בתובע ובאירוע פרטני תוך בחינה פרטיקולרית של אופן הטיפול בתלונתו, להבדיל מדיון בטענות כוללניות על היחס שבין משטרת ישראל בכלל ומח"ש בפרט, מול בני העדה האתיופית, טענות שייתכן ומקומן יפה למאבק ציבורי למען שוויון חברתי המתאים למסגרות אחרות, ואולם לא במסגרת תביעת נזיקין זו.

לסיכום נקודה זו, קבעה השופטת כי החקירה נעשתה בשקידה ובמסירות הראויה מתוך מאמץ כן ואמיתי להגיע לחקר האמת ולמצות הדין מול מי מהשוטרים האחראים לפגיעה בתובע, אולם חרף מאמץ זה נותרו פערים גדולים בחומר החקירה באופן שאינו מאפשר העמדה לדין פלילי או משמעתי בסף הראייתי הדרוש לכך, בהתאם למסקנה אליה הגיעו הגורמים המשפטיים של מח"ש.

בהמשך דחתה השופטת גם את טענת התובע בנוגע לקבלת החלטה שגויה על ידי פרקליטות מח"ש עת הורתה על סגירת התיק, לאחר שלא התרשמה כי נפל פסול כלשהו בתהליך קבלת ההחלטה. לדבריה, החלטה זו התקבלה על ידי מספר גורמים משפטיים מטעם מח"ש לאחר שנבחנה בדקדוק לגופה, ואף עברה את המסננת של מחלקת העררים של מח"ש.

מלבד האמור, ומבלי לקבוע מסמרות בסוגיה, העמידה השופטת בספק את קיומה של חובת זהירות על יחסי שכנות בין מגיש תלונה לרשות החוקרת. צוין, כי הפסיקה לא קבעה אמנם הסדר שלילי בנוגע לחובת זהירות בין הרשות החוקרת לבין מגיש התלונה, אולם היא שמה דגש על אכיפת החוק כתכלית העיקרית של רשויות החקירה והתביעה בהליך הפלילי לטובת כלל הציבור ולאו דווקא ביחס למתלונן פלוני אשר מבקש, ובצדק מבחינתו, לבוא חשבון ולמצות את הדין עם שוטר אלמוני.

מכל מקום, סברה השופטת כי באשר לנזקי התובע בגין עוולת התקיפה, סכום של 40,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משקף נכונה את מלוא נזקיו - הן בשל הכאב וסבל הפיזי שנגרם לו כתוצאה מהחשמול פלג גופו העליון באמצעות הטייזר והן בשל רגשות שליליים המלווים אירוע תקיפה מסוג זה לרבות עלבון צורב ומפח הנפש שחווה באירועי אותו לילה.

יחד עם זאת, סברה השופטת כי לא ניתן להתעלם מן העובדה כי התובענה נוהלה עד תומה, על כל ההשלכות הנובעות מכך בנוגע למשאבים והוצאות משפט שנגרמו לנתבעים אך ורק בשל עמידתו של התובע על בירור טענתו בנוגע לעוולת הרשלנות בנוגע לחקירת מח"ש, הגם שהנתבעות "הושיטו ידן לשלום" היו מוכנות לסיים הפרשה בפיצוי כספי, בין אם במסגרת הליך גישור ובין אם במסגרת הליכי קדם משפט. עוד הוסיפה השופטת כי בשל מספר העדים שנחקרו בתובענה, התפרש המשפט כולו על פני שלוש ישיבות וארך שעות רבות, כפי שיעידו קלסרי הראיות והמוצגים שהוגשו מטעם הצדדים המונים מאות עמודים, וכן פרוטוקול הדיון המונה כ- 300 עמודים. נוכח האמור, חייבה השופטת את התובע בהוצאות המשפט שנגרמו לנתבעים בסך 30,000 שקל. כפועל יוצא, יפוצה התובע בסך של 10 אלף שקל בתוספת 20% שכר טרחה עו"ד מגובה הפיצוי המקורי שנפסק (40 אלף שקל). התובע יוצג בהליך על ידי עו"ד אביתר קנולר. הנתבעות יוצגו על ידי פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי.

כתבות משפטיות נוספות ניתן למצוא באתר תקדין