הכותרות נוטות להכות במערכת הבריאות בישראל על כך שההשקעה בה נמוכה מדי ביחס למדינו המערב. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה בשבוע שעבר נתונים שהראו כי ההוצאה הלאומית על בריאות בשנת 2024 עמדה על כ‑7.3% מהתוצר, כאשר ההוצאה לנפש הגיעה לכ‑3,900 דולר לפי שווי כוח הקנייה. מדובר ברמה נמוכה בהשוואה לרוב מדינות רבות ב‑OECD, אך ראו זה פלא: ישראל בכל זאת מובילה בשירות הרפואי שהיא מעניקה לאזרחים ובפער, משאר המדינות שאנחנו נוטים להשוות את עצמנו אליהן. 

שיעור הכיסוי הביטוחי הוא מהגבוהים בעולם, כאשר כל תושב מקבל סל שירותים אחיד הכולל גם טיפולים שגרתיים, ניתוחים ועד לתרופות מצילות חיים. נוסף על כך, מערכות המידע הרפואיות של קופות החולים נחשבות למתקדמות במיוחד, כך שהיסטוריית הטיפול הרפואי נגישה לרופאים בזמן אמת. מדובר ביתרון שמאפשר קיצור תהליכים, הפחתת טעויות ושיפור איכות הטיפול.

המצב הזה גורם לכך שישראל מציגה נתונים טובים ביחס למדינות מפותחות בלא מעט תחומים, כמו רפואה מונעת ושיעורי תמותה נמוכים ממחלות מסוימות. ישראל מדגימה מודל שבו יעילות ניהולית מצמצמת את השפעת מגבלות התקציב. מערכת הקהילה מפותחת, והשילוב בין רפואה מתקדמת ושירותים דיגיטליים מאפשרים שמירה על רמת טיפול טובה, גם אם לא בכל הפרמטרים ישראל מובילה. כנראה ניהול ממוקד, תמריצים תפעוליים ופריסת שירותים רחבה הם חלק מהגורמים המאפשרים לה להמשיך להציג ביצועים טובים בתחומים מסוימים.

תוחלת החיים של האוכלוסייה בישראל הגיעה לכ-83.8 שנים, מה ששם אותנו במקום 4 בדירוג ה-OECD בתוחלת החיים. נגישות וטיפול: בספר Health in a Glance 2023 של ארגון ה-OECD מצוין כי ישראל מפגינה ביצועים טובים במדדים של איכות וטיפול בהשוואה למדינות בהכנסה גבוהה. הדוח מצוטט כי "המערכת מתפעלת ביצועים טובים יותר מהממוצע ב-OECD ברוב המדדים הנוגעים לזמן המתנה, איכות וטיפול רפואי". בשל ההוצאה הנמוכה יחסית לעומת ביצועים לא רעים, ניתן לומר כי קיימת אפקטיביות במערכת: כלומר, "מה שמתקבל ביחס למה שמושקע" הוא גבוה באופן יחסי. היעילות הזו מתאפשרת הודות למבנה מערכת הבריאות והשירות שניתן לציבור דרך קופות החולים. רפואה בקהילה דרך הקופות פועלת בהיקף רחב, כך שעומס משמעותי מוסת מבתי החולים ונותר במרפאות המשמשות מקור מרכזי לטיפול שוטף. זה מסביר כנראה כיצד ישראל מצליחה להישאר באזור ביצועים איכותיים בחלק ממדדי השירות והאיכות, כולל רפואה מונעת, טיפול במחלות כרוניות ושמירה על קשר טיפולי הדוק בין רופא למטופל. הרפואה בקהילה. לפי הדו״ח של Observatory, כ-41%  מההוצאה על בריאות בישראל מוקצית לטיפול בקהילה ומניעה. במילים אחרות, קיימת תשתית ארגונית יעילה שמאפשרת להפיק תועלת גבוהה יחסית מכל שקל שהממשלה משקיעה במערכת הבריאות. 

הנתונים שעולים ממכון המחקר של ה-OECD וממאגר הנתונים של ארגון הבריאות העולמי מציגים נותנים תוקף לאיכות הטיפול בישראל. שיעור התמותה של תינוקות מתחת לגיל שנה נמוך מהממוצע במדינות המפותחות, אם כי מדובר בנתון שמשקף לא רק טיפול רפואי בזמן אמת אלא גם ניטור הריון, רפואה מונעת ונגישות לשירותים בקהילה. במקביל, במדד הנוגע למקרי מוות שניתנים למניעה באמצעות טיפול רפואי יעיל, ישראל מדורגת בין המדינות החזקות, כנראה בשל שילוב בין מערכת קהילה רחבה לבין התערבות רפואית מהירה במצבים דחופים. בד בבד, ההישגים הללו ממקמים את ישראל באזור ביצועים גבוה יחסית למדינות בעלות הוצאה גבוהה יותר על בריאות, כמו יפן ופינלנד. במילים אחרות, מדובר בנתונים שממחישים כיצד המערכת מצליחה לספק תוצאות טובות בתחומים רגישים במיוחד, כולל במדינות שבהן המשאבים גדולים בהרבה.

כל הטוב הזה לא נסתר מעיניו של הציבור הישראלי. סקרי שביעות רצון ושירותים מראים כי ציבור המטופלים בישראל מעריך כי הוא מקבל שירות למשל סקר מבית מכון ברוקדייל מצא מדדים גבוהים מבחינת נאמנות הציבור בקופות החולים. דבר המקבל אישוש מארגון הבריאות העולמי שכתב כי “מערכת הבריאות בישראל מציגה ביצועים טובים יותר מהממוצע ב-OECD ברוב המדדים הנוגעים לאיכות ולנגישות” כלומר, היחס בין השקעה לתוצאה הוא גבוה.

כמובן שלא הכול ורוד, ויש דברים שהשקעה ממשלתית גבוהה יותר יכולה לתקן בקלות. זמני המתנה לניתוחים נפוצים עדיין ארוכים בחלק מהאזורים, בעיקר בפריפריה, ויחס הרופאים והאחיות לנפש נמוך מהממוצע במדינות מפותחות. בשנת 2022 שיעור הרופאים בנושא פעילות עמד על כ-3.5 רופאים לכל אלף תושבים. במילים אחרות, לצד חוזקות מבניות, המערכת נדרשת להתמודד עם עומסים ועם מחסור בכוח אדם. נקודת חולשה נוספת וידועה לשמצה היא כמות מיטות האשפוז בישראל. מרכז טאוב פרסם ב-2022 כי בישראל שיעור מיטות אשפוז כלליות עמד על כ-1.77 מיטות לכל אלף תושבים.  לעומת ממוצע של כ-3.4 מיטות לכל אלף תושבים במדינות ה-OECD.