מה מניע את הצרכן הישראלי? בנק ישראל חושף: תחושות, לא מספרים

על פניו, אינטואיציה כלכלית בסיסית מצביעה על כך שציפיות לעליית מחירים צפויות לעודד צריכה בהווה: אם הציבור צופה שהמחירים יתייקרו, הגיוני שיבחר להקדים רכישות. אבל, במחקרים כלכליים קודמים כולל כאלו שנערכו בארה״ב ובאירופה ההתנהגות הצרכנית הזאת לא הוכחה. כעת, במסגרת ניתוח מקיף שהתבסס על סקר אמון הצרכנים של הלמ"ס, מצאו הכלכלנים אלדד ריקלין וד״ר סיגל ריבון מחטיבת המחקר של בנק ישראל כי בארץ הקשר הזה דווקא כן מתקיים אבל הוא פחות מבוסס נתונים ויותר על תחושת בטן: זה לא שרמת האינפלציה הצפויה היא שקובעת ומנתבת את הצריכה הפרטית, אלא עצם התחושה שהמחירים ישתנו ולא יישארו יציבים היא שמעודדת את הישראלים למלא את הקניונים.

כדי להבין כיצד ציפיות הציבור משפיעות על החלטות הצריכה שלו, השתמשו החוקרים בנתוני סקר אמון הצרכנים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מקור מידע ייחודי שמספק הצצה ישירה לעמדות הכלכליות של משקי הבית בישראל. הסקר, שנערך מדי חודש מאז 2012, כולל שאלות על ציפיות לאינפלציה, הערכת המצב הכלכלי הכללי והאישי, וכן על נכונות לבצע רכישות גדולות. הנתונים אפשרו לחוקרים לנתח את הקשר בין תפיסת האינפלציה לבין כוונות הצריכה, תוך שליטה על משתנים דמוגרפיים כמו גיל, מגדר והשכלה.

הממצא המרכזי במחקר קובע: שכאשר משקי הבית צופים שתהיה יציבות במחירים (כלומר שהאינפלציה תהיה אפסית) הם נוטים לדחות רכישות גדולות כמו רהיטים או מכשירי חשמל, בהשוואה למצבים בהם הם צופים עליית מחירים בהם הצרכנים ינסו לשריין את המחיר העדכני לפני שיעלה. רוב הציבור לא בקיא בנתוני האינפלציה והוא פועל לפי מדד המחירים בקניון כשהוא שם לב שנעל שרצה לרכוש לפני חודשיים עלתה במחיר הוא ירוץ לרכוש, אם הוא יראה שהקומקום דומה למחירו בשנה שעברה, הוא ימתין. עד כמה שההתנהגות הזאת נשמעת הגיונית וטבעית כעת היא קיבלה אישוש אמפירי במחקר של החטיבה.

הממצא הזה מפתיע, בגלל שהוא מצביע על כך שהציבור הישראלי מגיב בעיקר לעצם השינוי הצפוי במחירים, ולא בהכרח לגובה האינפלציה הצפויה. אולי אפשר לתלות את זה בבורות וחוסר היכרות עם המדדים הפיננסים שאומדים את איתנות המשק ואולי דווקא הציבור מכיר את המדדים אבל לא מאמין להם. אם קיבלנו תוצאות כאלו חד משמעיות ממדגם רחב של משיבים סביר יותר שהציבור מרגיש יותר בנוח עם האינטואיציה הצרכנית שלו מאשר זאת שמגיעה בפורמט של מדד המחירים לצרכן.

• הטייקון שמעלה לכם את הריבית בבנק, מייקר לכם את הקולה וקובע על מה תדברו מחר בעבודה
• סטנלי פישר - מילדות באפריקה ועד פסגת הכלכלה העולמית

ממוצע הציפיות לאינפלציה של משקי הבית מול ההנחות כי זהו זמן טוב לבצע רכישות

מהמחקר עולה כי קיים הפרש של כ-30% בין שיעור המשיבים שראו את התקופה כמתאימה לרכישות כאשר צפו עליית מחירים לעומת אלו שצפו יציבות. בלשון מספרית: סיכוי של 0.42 לעומת 0.29 להשיב שזהו זמן טוב לצרוך, לפי ציפיות המחירים. ומה לגבי הגובה המדויק של האינפלציה שצפויה? כאן אנחנו מגלים תובנה מפתיעה: גובה האינפלציה שמצפים לו (אם בכלל) כמעט ואינו משפיע. הציבור מגיב בעיקר לשאלה האם תהיה אינפלציה או לא. ככה פשוט. הישראלי הממוצע לא מתחבט עם עצמו האם האינפלציה תהיה בשיעור של 3% או 10% הוא שואל את עצמו ב'כן ולא' - יש או אין אינפלציה? יש - נקדים רכישות, אין - נמתין.

המחקר מציין כי מעבר לציפיות האינפלציה, גורמים נוספים משפיעים על נטיית הציבור לצריכה. רמת המחירים הנוכחית, כלומר האינפלציה בפועל, משפיעה באופן ניכר: כאשר האינפלציה גבוהה, הציבור נמנע לעיתים מרכישות גדולות, כנראה מחשש לפגיעה בכוח הקנייה שלו. באופן דומה, עלייה בריבית של בנק ישראל מובילה לכך שהציבור תופס את התקופה כפחות מתאימה להוצאות משמעותיות, מאחר שהריבית הגבוהה מייקרת את ההלוואות ומצמצמת את התקציב הזמין של משקי הבית.

• מאסר בפועל למפעילי טריידפרו: הטעו לקוחות והורשעו במרמה
• רפאל חושפת את הדור הבא של מערכות ההגנה הישראליות
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

התפלגות התשובות על ציר הזמן לשאלה: "בכמה אחוזים לדעתך ישתנו המחירים?"

מנגד, כאשר הציבור חש אופטימיות לגבי עתיד הכלכלה הישראלית, הוא נוטה להגביר את ההוצאות. ציפיות לצמיחה כלכלית או לשיפור במצב הכלכלי מעודדות את הציבור להוציא יותר, גם כאשר קיימות ציפיות לאינפלציה גבוהה. ממצאים אלה מדגישים את הקשר המורכב בין תפיסות סובייקטיביות של הציבור לבין ההחלטות הכלכליות שהוא מקבל בפועל.

הבדלים בין סוגי ההוצאות

המחקר בדק גם את השפעת ציפיות האינפלציה על סוגים שונים של הוצאות, כולל רכישות משמעותיות יותר כמו דירות, רכבים או שיפוצים. כאן התמונה מורכבת יותר: בעוד שהקשר בין ציפיות לאינפלציה לבין רכישות של מוצרים בני קיימא (כמו מכשירי חשמל) הוא חזק וברור, ההשפעה על רכישות גדולות יותר, כמו נדל"ן או רכבים, פחות מובהקת. ייתכן שהסיבה לכך היא שרכישות אלו מושפעות ממגוון גורמים נוספים, כמו זמינות משכנתאות, מחירי הדיור או שיקולים אישיים ארוכי טווח, שמפחיתים את משקלן של ציפיות האינפלציה בהחלטות.

למה ציפיות הציבור חשובות? בדרך כלל, קובעי מדיניות כלכלית מתמקדים בציפיות של חזאים מקצועיים, שוק ההון או חברות עסקיות, שנתפסות כמדויקות ועקביות יותר. לעומת זאת, ציפיות הציבור הרחב נחשבות "רועשות" כלומר הן פחות מדויקות ועשויות להשתנות במהירות ובהתאם לסנטימנט הציבורי. עם זאת, המחקר מראה כי גם אם ציפיות הציבור אפילו אם הן לא כל כך מדויקות, הן משפיעות באופן ממשי על ההתנהגות הכלכלית, ולכן יש להן חשיבות רבה עבור קובעי המדיניות המוניטרית.

הסיכוי להשיב שזהו זמן טוב לרכישה על פי הציפיות להתנהגות המחירים

בנק ישראל מדגיש כי הבנת ציפיות הציבור יכולה לסייע בניהול מדיניות מוניטרית יעילה יותר. לדוגמה, אם הציבור צופה אינפלציה גבוהה, הוא עשוי להגביר את הצריכה, מה שיכול להאיץ את הפעילות הכלכלית אך גם להגביר לחצים אינפלציוניים. לעומת זאת, ציפייה ליציבות מחירים עלולה להוביל להאטה בצריכה, מה שעשוי לפגוע בצמיחה הכלכלית.

הממצאים מצביעים על כך שציפיות האינפלציה של הציבור אינן רק תוצר של המציאות הכלכלית, אלא גם גורם שמשפיע עליה. לדוגמה, אם בנק ישראל מעוניין לעודד צריכה כדי לתמוך בצמיחה כלכלית, הוא עשוי לשאוף לשמר ציפיות לאינפלציה מתונה, שתעודד את הציבור להוציא כספים בהווה. לעומת זאת, במצב של אינפלציה גבוהה, הבנק עשוי לנקוט צעדים להפחתת הציפיות לאינפלציה, כמו העלאת ריבית, כדי למתן את הלחצים האינפלציוניים. הנתונים האלה יכולים לספק תובנות חשובות על המגמות בשוק ולסייע לקובעי המדיניות להתאים את הצעדים שלהם למציאות המשתנה.