השבוע סיימתי שרות מילואים. יחידה קטנה, הכרות ארוכה. התנהגות שהיא שילוב של בובליליזם מודרני וציונות עתיקה. אף אחד , מאיתנו לא יכול לתת הסבר רציונאלי למה הוא העביר לילות בחוץ ואכל שבוע מנות קרב. אף אחד, חוץ מהמח"ט (המילואימניק) לא יעיז אצלנו להגיד "ציונות".

היינו שם בקיץ 2006, ואם יצטרכו אותנו, כולנו נגיע שוב. האם גם המובטלים?.

בחודש האחרון 10% מהיחידה הם כבר מובטלים שבדרך: שני הייטקיסטים, כלכלן ועובד יצור במפעל. עוד שלושה חיים תחת לחץ. זו קבוצה שדי מייצגת את אוכלוסיית היחידה. מיליונרים אין אצלנו, גם לא כאלה ש"הסתדרו". נדמה לי שהם בכלל נדירים במילואים. ככה זה כשאני נחשב ל"מבין בכלכלה" . באים לשאול, ולהתייעץ מ"מה קורה עם הבורסה – הפסדתי 100, לצאת?" וכלה ב"לקחת את הפיצויים? לא?... אבל ממה נחיה...אין לנו שום חסכונות"

טעיתי. החוקים הכלכליים הרגילים אולי באמת לא חלים עלינו. ישראל מציבה בפני (חלק) מאזרחיה דרישות שאף מדינה לא מציבה. הגיע הזמן שנבין שזה מחייב גם הצבת כללים אחרים למדינה.

יכול להיות שבמונחים כלכליים נטו, הדרך הכי נכונה להתגבר על המשבר זה להפריט חברות, לקצץ בשירותי הממשלה ולפעול בכל הדרכים שבמונחי תל"ג וצמיחה יתנו את התוצאות הכי יפות, ממש כמו בארה"ב ואירופה. חברות כושלות: שייסגרו. מיזמים שלא מצליחים לגייס: שיעלמו. ספקים שאין להם בטחונות – שיעלמו. אבל האם המדינה תוכל לקרוא לאנשים שעבדו בחברות הכושלות האלו , ולהגיד להם "עכשיו לעזה, או שוב ללבנון" והם יבואו? האם החוזה בינינו לבין המדינה הוא לא הדדי?

אורחות חיים סוציאליסטיות מפריעות ללא ספק לאופטימיזציה של מנגנון כלכלי שהתפוקות שלו הן מקסימום החזר על ההשקעה. אבל הידיעה שהחברה שאתה חי בה גם שומרת עליך ולא רק לוקחת ממך היא לפחות מהכוח שישלח את המילואימניק של 2009 לקרב.

"עזה 2008-9" לא תתרום לכלכלה הישראלית. אם היא לא תתמשך יותר מדי ולא תהפוך ל"לבנון 3" אז היא גם לא תזיק יותר מדי. הבורסה תרד – ותעלה, כמה רעשנים יעשו כסף מ"שורטים" ו"פוטים", הרמטכ"ל הנוכחי לא יקנה ולא ימכור שום דבר. כלכלית, לעופרת יצוקה תהיה השפעה על המשק בדיוק כמו למפעלי הסביבונים מעופרת יצוקה, כולם נסגרו, כל סביבונינו מפלסטיק סיני יצוק ולא שמנו לב.

זו הזדמנות כן לשים לב למשמעות החברתית של מדיניות כלכלית. לשנות את השיח של ישראל לא רק עם החמאס אלא גם עם עצמה. יכול להיות שהקפיטליזם הטהור יקים לנו מכונות מופלאות, אבל לא יישאר אף אחד שינהג בהן.