כמה ביצים אתם אוהבים לשים בסל המניות שלכם?
טוב, אז למנהלי תיקים יש אינטרס ברור, הם הרי חיים מעמלות המסחר שלכם (וגם מדמי הניהול כמובן) וכמובן שקשה יהיה להאשים את המנהל תיקים שלכם אם בסוף השנה התיק הפסיד כסף, הוא הרי פיזר אותו.
אך האם הגיוון הוא גם טוב בשבילכם?
הגישה הנפוצה בניהול סיכונים גורסת שיש להחזיק בין 8 ל-20 מניות בתיק המניות שלכם בכדי לפזר את הסיכון ולא לסבול מהפסדים רציניים.
אך האם זה מספיק? לא בטוח.
הרי להשקיע את כול הכסף במניות זה לא מספיק מפוזר, צריך גם לשקיעה באג"חים בשביל להוריד סיכון. מסתבר שגם זה לא מספיק כי את המניות צריך לפזר על פני סקטורים שונים בשביל לא להיות חשוף מידי לפגיעה בסקטור מסוים לפי תיאוריה אחרת.
הלהיט האחרון "בשוק התיאוריות" גורס שגם זה לא מספיק שכן יש צורך בפיזור גיאוגרפי "הרי זה לא חכם להשקיע את כול הכסף במדינה אחת" , ובמיוחד קטנה כמו שלנו, צריך לשים קצת כסף בסין וקצת כסף בהודו ואולי באיזה שוק לטיני חדש. אז כפי שאתם מבינים זה לא נגמר וכך ניתן להמשיך בלי סוף. לאחרונה אף קראתי מחקר מאוד רציני הגורס שאפילו תיק מניות המורכב מ-100 מניות זה לא מספיק מפוזר.
הבעיה הכי גדולה של התיאוריה הזו היא שהיא מבוססת על סטטיסטיקה, וכמו הרבה תיאוריות אחרות לא תמיד יש קשר בינן לבין השקעות במניות. התיאוריה מתייחסת רק לסיכויים סטטיסטים בסביבה מושלמת ומתעלמת לגמרי מההיגיון העומד מאחורי ההשקעה במניות והוא שמדובר על השקעה בחברות עסקיות ולא על ז'יטונים בקזינו. כמו כול העסקים בעולם גם לחברות הנסחרות בבורסה יש רווחים, מוצרים, מנהלים, אסטרטגיות ניהוליות ודוחות כספיים שניתן לנתח אותם ולהעריך את הרווחיות של החברות בעתיד ולברור את החברות הטובות ביותר ולהשקיע בהן. הרי זה מה שמבדיל בין שוק ההון לקזינו.
מול תיאוריות הפיזור הכ"כ נפוצות עומד לובי קטן אך משמעותי, של משקעים אגדיים כגון וורן באפט, פיליפ פישר ואפילו ג'ון מיינרד קיינס( כן הכלכלן) שעשו את כול הונם מלעשות בדיוק ההפך, למצוא מניות בודדות ממש טובות ולהשקיע בהם. לפי וורן באפט אחד האנשים העשירים בעולם, עדיף להשקיע במניה אחת ממש טובה שאתם מכירים אותה, ניתחתם אותה ומאמינים שהיא ההשקעה הטובה ביותר מאושר להשקיע בהרבה מניות שאתם לא מבינים בהם.
אז הטיפ הימי שלי הוא לחפש את המניות הכי טובתו בין אם בניתוח טכני ובין אם בניתוח פנדמנטלי ולהשקיע בהם. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא ממליץ ללכת ולהשקיע את כול החסכונות שלכם במניה אחת, אלא לחפש את המניות הכי טובות, סליחה מצוינות שאתם יכולים ולהשקיע בהם. מצאתם אחת, תשקיעו בה ( לא חייב את כול הכסף) מצאתם 10 תשקיעו בכולם ( אבל רק במצוינות, בינוניות זה לא מספיק) אבל אל פשוט אל! תתחילו להשקיע במניות או בשווקים שאתם לא מכירים או לא מבינים בהם רק לשם הפיזור. אסטרטגיה זו לרוב, תביא רק להפסדים.
אז במילים פשוטות לסיכום: לפי דעתי, עדיף להשקיע בביצה אחת מצוינות שאתם מבינים בה, מאשר ב-20 ביצים שאתם לא מבינים בהם.
הכותב הינו בעל רישיון series 7.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
