כמה ביצים אתם אוהבים לשים בסל המניות שלכם?

ישנה תיאוריה מאוד נפוצה שלא תמצאו מנהל תיקים שלא ימליץ עליה כאסטרטגיה עיקרית בכול תיק השקעות, והיא לגוון. כן אני בטוח שזה נשמע הגיוני הרי כולנו מכירים את הביטוי "שאסור לשים את כול הביצים בסל אחד"

טוב, אז למנהלי תיקים יש אינטרס ברור, הם הרי חיים מעמלות המסחר שלכם (וגם מדמי הניהול כמובן) וכמובן שקשה יהיה להאשים את המנהל תיקים שלכם אם בסוף השנה התיק הפסיד כסף, הוא הרי פיזר אותו.

אך האם הגיוון הוא גם טוב בשבילכם?

הגישה הנפוצה בניהול סיכונים גורסת שיש להחזיק בין 8 ל-20 מניות בתיק המניות שלכם בכדי לפזר את הסיכון ולא לסבול מהפסדים רציניים.

אך האם זה מספיק? לא בטוח.

הרי להשקיע את כול הכסף במניות זה לא מספיק מפוזר, צריך גם לשקיעה באג"חים בשביל להוריד סיכון. מסתבר שגם זה לא מספיק כי את המניות צריך לפזר על פני סקטורים שונים בשביל לא להיות חשוף מידי לפגיעה בסקטור מסוים לפי תיאוריה אחרת.

הלהיט האחרון "בשוק התיאוריות" גורס שגם זה לא מספיק שכן יש צורך בפיזור גיאוגרפי "הרי זה לא חכם להשקיע את כול הכסף במדינה אחת" , ובמיוחד קטנה כמו שלנו, צריך לשים קצת כסף בסין וקצת כסף בהודו ואולי באיזה שוק לטיני חדש. אז כפי שאתם מבינים זה לא נגמר וכך ניתן להמשיך בלי סוף. לאחרונה אף קראתי מחקר מאוד רציני הגורס שאפילו תיק מניות המורכב מ-100 מניות זה לא מספיק מפוזר.

הבעיה הכי גדולה של התיאוריה הזו היא שהיא מבוססת על סטטיסטיקה, וכמו הרבה תיאוריות אחרות לא תמיד יש קשר בינן לבין השקעות במניות. התיאוריה מתייחסת רק לסיכויים סטטיסטים בסביבה מושלמת ומתעלמת לגמרי מההיגיון העומד מאחורי ההשקעה במניות והוא שמדובר על השקעה בחברות עסקיות ולא על ז'יטונים בקזינו. כמו כול העסקים בעולם גם לחברות הנסחרות בבורסה יש רווחים, מוצרים, מנהלים, אסטרטגיות ניהוליות ודוחות כספיים שניתן לנתח אותם ולהעריך את הרווחיות של החברות בעתיד ולברור את החברות הטובות ביותר ולהשקיע בהן. הרי זה מה שמבדיל בין שוק ההון לקזינו.

מול תיאוריות הפיזור הכ"כ נפוצות עומד לובי קטן אך משמעותי, של משקעים אגדיים כגון וורן באפט, פיליפ פישר ואפילו ג'ון מיינרד קיינס( כן הכלכלן) שעשו את כול הונם מלעשות בדיוק ההפך, למצוא מניות בודדות ממש טובות ולהשקיע בהם. לפי וורן באפט אחד האנשים העשירים בעולם, עדיף להשקיע במניה אחת ממש טובה שאתם מכירים אותה, ניתחתם אותה ומאמינים שהיא ההשקעה הטובה ביותר מאושר להשקיע בהרבה מניות שאתם לא מבינים בהם.

אז הטיפ הימי שלי הוא לחפש את המניות הכי טובתו בין אם בניתוח טכני ובין אם בניתוח פנדמנטלי ולהשקיע בהם. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא ממליץ ללכת ולהשקיע את כול החסכונות שלכם במניה אחת, אלא לחפש את המניות הכי טובות, סליחה מצוינות שאתם יכולים ולהשקיע בהם. מצאתם אחת, תשקיעו בה ( לא חייב את כול הכסף) מצאתם 10 תשקיעו בכולם ( אבל רק במצוינות, בינוניות זה לא מספיק) אבל אל פשוט אל! תתחילו להשקיע במניות או בשווקים שאתם לא מכירים או לא מבינים בהם רק לשם הפיזור. אסטרטגיה זו לרוב, תביא רק להפסדים.

אז במילים פשוטות לסיכום: לפי דעתי, עדיף להשקיע בביצה אחת מצוינות שאתם מבינים בה, מאשר ב-20 ביצים שאתם לא מבינים בהם.

הכותב הינו בעל רישיון series 7.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ההסתדרות
צילום: דוברות ההסתדרות

הישג לגמלאי שירות המדינה: יצורפו לקרנות הרווחה

ההסתדרות ומשרד האוצר חתמו על הסכם לפיו החל משנת 2026, המדינה תתקצב פעילויות רווחה, תרבות ופנאי גם לגמלאים המבוטחים בפנסיה צוברת, בתנאים זהים לגמלאי הפנסיה התקציבית


הדס ברטל |

ההסתדרות ומשרד האוצר חתמו היום (ה') על הסכם קיבוצי מיוחד ופורץ דרך, המחיל את שירותי קרנות הרווחה גם על גמלאי שירות המדינה המבוטחים בפנסיה צוברת.

עד היום, נהנו רק גמלאים בפנסיה תקציבית נהנו משירותי הקרן הכוללים סבסוד פעילויות תרבות, נופש, בריאות ופנאי. ההסכם החדש קובע כי החל משנת  2026, המדינה תעביר תקציב ייעודי עבור כל גמלאי בפנסיה צוברת העומד בתנאי הזכאות, ובכך תשווה את מעמדם למעמד הגמלאים הוותיקים. פנסיה תקציבית היא שיטת הפנסיה המסורתית של עובדי המדינה עד תחילת שנות ה-2000, שבה המדינה (המעסיק) מתחייבת תשלום קצבה קבועה, בהתאם לשכר ולותק, מתקציב המדינה. מאז 2003 עובדי מדינה חדשים כבר אינם נכנסים לפנסיה תקציבית אלא לפנסיה צוברת.

עיקרי ההסכם:

שוויון מלא: קרנות הרווחה יעניקו מעתה את אותם השירותים בדיוק לכלל הגמלאים, הן במסלול התקציבי והן במסלול הצובר. 

תקצוב המדינה: המדינה תקצה סכום שנתי (הצמוד למדד) עבור כל גמלאי בפנסיה צוברת, בדומה למודל הקיים בפנסיה התקציבית. 

תחולה רחבה: ההסכם חל על גמלאי הדירוגים המיוצגים על ידי ההסתדרות בשירות המדינה. 


אלי גליקמן מנכל צים
צילום: שלומי יוסף

חברות ספנות זרות מתעניינות בצים - אבל הסיכוי לעסקה נמוך מאוד

המנכ"ל, אלי גליקמן מנסה לרכוש את השליטה בחברה יחד עם רמי אונגר אבל הדירקטוריון מנסה לקבל הצעות גם מגופים אחרים

מנדי הניג |
נושאים בכתבה צים אלי גליקמן

צים ZIM Integrated Shipping Services -1.52%  , חברת הספנות הוותיקה של ישראל על המדף.  המנכ"ל, אלי גליקמן מנסה לרכוש את השליטה בחברה יחד עם רמי אונגר שפועל בתחום הרכב, נדל"ן וספנות. אבל הדירקטוריון גם בשל לחץ מבעלי מניות מצהיר כי הוא מנסה לקבל הצעות מגופים אחרים. התקבלו הצעות - כך הודיעה צים בשבוע שעבר, גם מגופים אסטרטגיים.   

ענקיות ספנות בינלאומיות הביעו עניין ברכישת החברה, אבל ההערכה היא שהסיכוי שהמהלך יתממש נמוך מאוד. הסיבה פשוטה - צים נחשבת לנכס לאומי וביטחוני מהמעלה הראשונה, והמדינה צפויה להפעיל את כל הכלים שברשותה כדי למנוע מכירה לגורמים זרים. היא יכולה להטיל ווטו על המכירה. 

היסטורית, צים הוקמה מתוך צורך אסטרטגי,  להבטיח לישראל עצמאות ימית וסחר בטוח. עד היום, היא נתפסת כעורק חיים לאומי, במיוחד בשעת חירום. מלחמות, מגפות, משברים, כשחברות זרות הפסיקו לפעול, צים נשארה היחידה שהמשיכה להביא לישראל מזון, ציוד חיוני ותחמושת.

כמו אל על, גם צים נהנית ממעמד מיוחד לטוב ולרע, שמאפשר למדינה להטיל וטו על מהלכים אסטרטגיים באמצעות מניית זהב או רגולציה מחמירה. באל על, למשל, הוכנס בעל שליטה - משפחת רוזנברג, תחת תנאים מחייבים שהגדירו את אל על כחברת הדגל הלאומית בתעופה. בצים הסיפור יהיה דומה. מדובר בחברה הלאומית בתחום הספנות, והשליטה בה לא תעבור לידיים שעלולות שלא לשרת את האינטרסים של ישראל בשעת הצורך. צריך לזכור ש-98% מהסחר עם העולם נעשה דרך הים. 

לפי הידוע, חברות ענק הביעו עניין בצים, לרבות הפג לויד הגרמנית, ומארסק הדנית.  בהפג לויד מחזיקים גורמים מקטאר וסעודיה.