תקציר עמ"ה 1177/03

רזניק גיא נ' פקיד שומה תל-אביב 1

העובדות:

----------

רזניק גיא [להלן - "המערער"] היה בשנות המס שבערעור, קרי בשנים 2001-2000, מנהל ובעל שליטה בחברת דיירקט ליין [להלן - "החברה"], העוסקת בתחום הדיוור הישיר.

בשנת 2000, המערער דיווח לרשות המסים בישראל [להלן - "רשות המסים"] על הכנסה משכר עבודה בסך כ-159 אש"ח ועל הפסד ממסחר בניירות ערך, בסך כ-630 אש"ח. בשנת 2001, הוא דיווח לרשות המסים על הכנסה ממשכורת, בסך כ-518 אש"ח ועל הפסד ממסחר בניירות ערך, בסך כ-56 אש"ח.

הודעה על פתיחת העסק בתחום ניירות ערך הומצאה מטעם המערער לפקיד השומה בחודש יולי, בשנת 2001. בעת ההודעה על פתיחת העסק, המערער ידע על גודל ההפסדים, שנבעו לו מן המסחר בניירות ערך.

מחזור העסקאות מניירות ערך בידי המערער, בשנת 2000, היה כ-12 מיליון ש"ח; ובשנת 2001, המחזור האמור התקרב לכ-600 אש"ח.

המערער טוען שהוא כלכלן, וככזה חלה עליו תוספת ה' להוראות ניהול ספרים [להלן - "ההוראות"], שחלה על בעל מקצוע חופשי. המערער ניהל את פנקסי החשבונות [להלן - "הפנקסים"] שלו על בסיס צבירה.

המערער ביצע כ-300 פעולות בתקופה האמורה. אם הוא היה משיא את רווחיו מפעולותיו, פקיד השומה היה מחייבו על הכנסה זו כהכנסה מעסק.

לטענת המערער, הכנסתו אינה הכנסת עבודה, אלא הכנסה מעסק, בגלל היותו בעל שליטה, ולכן הוא זכאי הוא לקיזוז.

המשיב טען מנגד, שחלה עליו תוספת י"א להוראות, שחלה על נותני השירותים. על פי סעיף 6 לחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985 [להלן - "חוק התיאומים"], הפסדים מניירות ערך ניתן לקזז רק מרווחים מניירות ערך.

נוסף על כך, משום שהמערער לא ניהל פנקסים, הסנקציה שבסעיף 33(ג) לפקודה חלה במקרה זה, ולפיכך, למערער לא יוכרו ההפסדים בשנים אלה.

לחלופין, פעילות המערער אינו מגיע כדי עסק, ולפיכך, על פי סעיף 28(א) לפקודה לא יוּתר לו לקזז את ההפסדים הללו מהכנסות משכר עבודה, אלא רק הפסדים מעסק, או ממשלח יד.

הדיון

בתחילה, בית המשפט דן בשאלה: האם הטענה מצד המערער, שתוספת ה' להוראות חלה עליו, והוא לא העלה אותה, יכולה להתברר בשלב הערעור? השופט ענה שכן, הואיל ולפקיד השומה היה זמן ומקום לעסוק בה.

בתחילה, יש להכריע איזו תוספת להוראות חלה על המערער. הנכון הוא, שאם מדובר בתוספת, שמחייבת את הנישום לנהל את פנקסיו על בסיס מצטבר, אזי על פי סעיף 2 לחוק התיאומים עסקינן ביחיד, שחייב לנהל את פנקסיו על פי שיטת הצבירה, וכך הוא יחויב גם לפעול על פי הוראות סעיף 6 לחוק התיאומים.

היה והוא חייב להפעיל את הוראות סעיף 6 לעיל, אזי קיזוז הפסדים מניירות ערך מוגבל לקיזוז רק מן הרווחים העתידיים מניירות ערך.

תוספת ה' להוראות, שחלה על בעלי מקצועות חופשיים, אינה חלה על המערער. מספר השעות והקורסים, שהוא למד בתחום (כ-50 שעות), לא יהפכוהו לכלכלן, שתוספת ה' חלה עליו.

לאור היקף העסקאות הגדול של המערער - יותר מ-12 מיליון ש"ח בתקופה, ניתן להגדיר את ניירות הערך כ"נכס", כהגדרתו בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] (לאחר מכן ניתן להגדירו כ"מלאי", כהגדרתו בסעיף 85 לפקודה).

גם בהילכת ערכים (ע"א 10554/02) נטען, שניירות ערך יכולים להיות מלאי.

הואיל ועסקו של המערער הוא בניירות ערך, והואיל ולמערער יש מלאי, הרי לאור הילכת ערכים תוספת ה' להוראות אינה חלה על המערער.

על המערער יחולו הוראות תוספת י"א (שמהווה תוספת סל לבעלי מקצועות חופשיים מסוימים), ואגב כך יחולו עליו הוראות סעיף 6 לחוק התיאומים.

ההפסדים כאמור, יקוזזו רק מרווחי ניירות הערך (וראה גם את פסק הדין בעניין עמ"ה (ב"ש) 514/05, פור חברה לניהול תיקי השקעות).

נדחו גם טיעוני בא כוח המערער, שלמערער לא היה מלאי; מלאי נחשב מלאי - גם אם הוא אינו מוחזק לטווח ארוך.

לפיכך, היות שעל המערער חלות הוראות סעיף 6 לחוק התיאומים, והובהר שיש אפשרות לקיזוז הפסדים, אין מקום לדיון ביישוב הוראות סעיף 33 לפקודה.

הערעור נדחה.

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

לפני: כב' השופט מגן אלטוביה

ניתן ב-25.10.2007

המידע באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ