העליון אישר הליך מכירת נצבא לקב' ברגרזון
בית המשפט העליון, ברוב של 2 מתוך 3 שופטים, ביטל בסוף השבוע את החלטתה של שופטת בימ"ש המחוזי בת"א, הילה גרסטל, בעניין מכירת מניות נצבא. השופטים מרים נאור ואליקים רובינשטיין פסקו, בניגוד לדעת נשיא בימ"ש העליון בדימוס, השופט אהרן ברק, כי יש לקבל את הערעור שהגישו נצבא והחברה הבת שלה משגב, וכי ההסכם שהושג בשעתו למכירת מניות נצבא לקבוצת ברגרזון היה הסכם כשר, שאינו מקפח את בעלי המניות בנצבא.
להחלטת בית המשפט העליון אין משמעות מעשית לביצוע אותה עסקה, שכן בינתיים נמכרה נצבא לחברת "איירפורט סיטי" ובעלי המניות כבר קיבלו את כספם מהחברה הרוכשת.
לדברי עו"ד אורי ברימר, שייצג ביחד עם עו"ד ניר כהן את נצבא בערעור, "מדובר בהחלטה שעושה צדק היסטורי עם דירקטוריון החברה ומנהליה ושיש לה משמעות משפטית וערכית חשובה. לבעלי המניות בחברה הובהר סוף סוף, מפי הערכאה השיפוטית העליונה, כי דירקטוריון החברה פעל בדרך ישרה ובניקיון כפיים, באופן שכל תכליתו היתה להיטיב עימם ולהשיג עבורם תמורה הוגנת וראויה, הטובה ביותר שניתן היה להשיג באותה עת. בנוסף הובהר, כי כל הפעולות בוצעו בסמכות ועל פי דין. פסה"ד של בימ"ש המחוזי רבץ כעננה מעל ראשי הדירקטורים ועתה, גם אם באיחור, היא הוסרה."
תהליך מכירת מניות נצבא החל לפני מספר שנים. בעבר, חויב כל מי שביקש להיות חבר באגד לרכוש במקביל למניית החברות ב"אגד" גם מניות בנצבא ("נכסי צאן ברזל אגד"), חברה שהוקמה על ידי חברי וגמלאי אגד במטרה להקים תשתיות לתפעול התחבורה הציבורית בישראל. כדי לשמר את אופיה המיוחד של החברה ואת ייחודם של בעלי המניות בה, הוטלו בתקנון החברה מגבלות על הסחר במניות נצבא ונקבע, כי ניתן לפדות את המניות רק בפרישה מ"אגד" ולהעביר מניות רק לחברת בת או לחבר אחר של אגד ובאישור מועצת המנהלים של החברה.
במהלך השנים פרשו בעלי מניות רבים מ"אגד" ורצו להעביר את מניותיהם לחברים אחרים, או "לפדות" את השקעתם ע"י מכירה לחברת הבת, אולם בפועל נותרו רבים מהם "תקועים" עם המניות, ללא יכולת לממשן, כיוון שלחברת הבת לא היו משאבים לפדיון המניות.
דירקטוריון החברה החליט לשנות את התקנון ולנסות להביא משקיע חיצוני אשר ירכוש את המניות. החלטה זו אושרה באסיפה הכללית של בעלי מניות נצבא ופורסם מכרז בהתאם. מבין ההצעות שהוגשו, אישר דירקטוריון נצבא, כי הצעתה של קבוצת ברגרזון לרכישת המניות היא הטובה ביותר. גם אסיפת בעלי המניות אישרה את ההצעה ברוב מוחץ (כ-96%).
מספר קטן של בעלי מניות אשר התנגדו להליך המכירה, פנו לבית המשפט המחוזי והשופטת הילה גרסטל ביטלה את העסקה, על אף שאושרה בידי רוב בעלי המניות ועל אף שהוכח כי לא היתה בפני הדירקטוריון הצעה טובה יותר. הנהלת נצבא ערערה לבית המשפט העליון על פסק דין זה. בפסק הדין שנתן בימ"ש העליון קבעה השופטת מרים נאור, כי "עד לכריתת ההסכם (הצעת הרכש של קבוצת ברגרזון) היו הגבלות כבדות על עבירות המניה....התקנון החדש מאפשר לכל בעל מניה לבחור: ירצה, ימכור מניותיו לרוכשת, אשר התחייבה לרכוש מניותיו במחיר מוגדר מראש....לא ירצה, זכאי הוא לוותר בכל עת על המסלול המוצע ולמכור מניותיו לכל דיכפין... לבעלי המניות הוענקה "אופציה". הסכם זה מיטיב עם בעלי המניות לעומת המצב הקודם ואינו מקפח אותם."
בשאלה האם מחיר הרכישה שהוצע היה הוגן, מתחה השופטת נאור ביקורת קשה על החלטת בימ"ש המחוזי. נאור קבעה כי על הוגנות המחיר להימדד לעומת הנתונים העובדתיים בשטח, לאור מצבם של בעלי המניות אלמלא ההסכם, ולא לעומת "שיעור מקובל" בשוק, שבעלי המניות ככל הנראה לא הצליחו באותה עת להשיג. שאלה זו, שלא נדונה בבימ"ש המחוזי מסירה, כך קובעת השופטת נאור, את סימן השאלה שהציג בימ"ש מחוזי אם המחיר לרכישת המניות היה הוגן."
השופטת נאור מדגישה כי פסק דינה מתייחס לכשרות עסקת ברגרזון במועד עשייתה בלבד ואינו פוסל עסקאות אחרות, שנעשו כדין אחריה. בכך כיוונה למידע שהובא בפניה בדבר קיומה של עסקה חדשה עם גורם אחר.
השופט אליקים רובינשטיין דחה אף הוא את קביעות בימ"ש המחוזי וקבע, כי "הצורך בפתרון מעשי וסביר לנסיבות שאליהן נקלעה נצבא הורה לדעתי....לבחור בדרך שאינה מושלמת אלא שיכלה להניב פירות מסוימים, תחת לא כלום.... בהיעדר כל פתרון אחר – שוב לעת ההיא – גם מעט עדיף על לא כלום, בוודאי לבעלי מניות קשישים, בחלקם קשישים מאד, וראוי לאפשר להם ליהנות מפרי עמלם בעודם בחייהם."
