יולי שהיה: תשואה של 2.87% לפוליסות משתתפות ברווחים
בחודש יולי 2005 התבצע השלב השני של שערוך הנכסים הלא סחירים, שנרכשו לפני אוגוסט 2003, לפי שוויים ההוגן. השערוך בוצע רק לנכסים הלא סחירים המושקעים בפוליסות המשתתפות ברווחים.
שערוך הנכסים הלא סחירים (נכסי חוב) הניב תשואה ממוצעת של כ-3.6% ותרם כ-1.1% לתשואה הכוללת בתיק משתתף ברווחים, אחוז הנכסים הלא סחירים עומד על כ-32% מסך נכסי ההשקעה. שיעור זה דומה לשיעור ההחזקה של הנכסים הלא סחירים בקופות גמל (כ-33% בקופות הגמל) ולותק הממוצע של נכסים אלו, ומכאן שהתשואה שהושגה על נכסים אלו והתרומה לתשואה הכוללת דומה. עם זאת התרומה לתשואה הכוללת בכל חברה היא שונה ונגזרת כאמור משני המרכיבים שאוזכרו לעיל- שיעור הנכסים הלא סחירים בסך ההשקעות בתיק ומהותק של נכסים אלו.
בחודש יולי הושגה תשואה נומינלית ברוטו בשיעור של 2.87%, בחודש המקביל אשתקד התשואה היתה שלילית בשיעור 0.66%-. התשואה המצטברת הממוצעת מתחילת השנה הסתכמה ב-8.49%, לעומת התקופה המקבילה אשתקד בה נרשמה תשואה של 4.67%.
סך נכסי ההשקעה בחודש יולי עמדו על כ-65 מיליארד שקל. נכסי ההשקעה הניבו מתחילת השנה רווח השקעתי מצטבר של כ-4.5 מיליארד שקל, לעומת התקופה המקבילה אשתקד בה נצבר רווח השקעתי של כ-1.6 מיליארד שקל. חודש יולי 2005 הניב רווח השקעתי של כ-1.6 מיליארד שקל, בעוד שבחודש יולי אשתקד היה הפסד השקעתי של 0.3- מיליארד שקל.
ממשרד האוצר נמסר גם, כי דמי הניהול בחודש יולי 2005 עמדו על כ-264 מיליון שקל (בחודש יולי אשתקד הוחזרו למבוטחים דמי ניהול בסך 28 מיליון שקל, בגין הפסדי ההשקעה). מתחילת השנה נגבו מהמבוטחים בגין דמי ניהול כ- 801 מיליון שקל (אשתקד, בתקופה המקבילה, נגבו 378 מליון שקל דמי ניהול).
מבחינת חברות הביטוח השונות עולה, כי מנורה השיגה מתחילת השנה את התשואה המצטברת הגבוהה ביותר בשיעור של 9.76%.
התשואות המצטברות של כלל, אריה, מגדל, המגן ואליהו מתחילת השנה הן הנמוכות ביותר, וקרובות אחת לשניה, תשואות אלו נעות סביב ה-7.9%. ניתן לראות התשואה הגבוהה שהשיגה אליהו החודש הביאה לכך שתשואתה המצטברת תגדל ולא תהיה הנמוכה ביותר.
זאת ועוד. אליהו השיגה את התשואה הגבוהה ביותר בחודש יולי, בשיעור של 3.68% ובהתאם לכך גבתה את שיעור דמי הניהול הגבוהים ביותר, בשיעור של 0.58%. מגדל השיגה את התשואה הנמוכה ביותר בחודש יולי בשיעור של 2.6% ובהתאם גבתה דמי ניהול בשיעור של 0.42%.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
