פיצוי לעובד אשר פוטר סמוך לאחר שובו משירות מילואים

בית הדין האזורי לעבודה פסק פיצוי מופחת לעובד אשר פוטר ימים ספורים לאחר שובו משירות מילואים, ללא היתר מועדת התעסוקה, אך בלי קשר לשירות המילואים.
עו"ד לילך דניאל |

ע"ב 3362/04, 3501 פליקס שמואל חזון נ. שופרסל בע"מ ואח', ניתן ביום 7.6.2005.

עובדות

פליקס עבד בשופרסל בע"מ (להלן - החברה) מיום 18.7.1990. ביום 12.11.2003 יצא פליקס לשירות מילואים, עד ליום 20.11.2003. ביום 23.11.2003 שב פליקס לעבודתו וביום 25.11.2003 קיבל הודעה על פיטוריו המידיים. כיוון שפיטוריו נכנסו לתוקף סמוך לאחר שובו משירות מילואים, הגיש פליקס תביעה לפי חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949 (להלן - החוק), לוועדת התעסוקה (להלן גם - הוועדה).

הוועדה קבעה כי החברה הפרה את הוראות סעיף 41א(ב) לחוק, משפיטרה את פליקס ארבעה ימים לאחר שסיים את שירות המילואים שלו, בלי שניתן לה היתר. יחד עם זאת, הועדה קבעה כי החברה לא פעלה בחוסר תום לב ופסקה פיצוי הנמוך מזה הקבוע בחוק, בגובה השכר החודשי האחרון שקיבל פליקס בתוספת שכר של 17 ימי עבודה, שהם היתרה מ-21 ימים שממועד שובו של פליקס ממילואים ואשר בגינם לא שולם לו שכרו. על כך הערעורים של פליקס והחברה.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה פסק

ההסדר החוקי העולה מהוראות סעיף 41א לחוק (להלן - הסעיף), הוא כי פיטורים בתקופת שירות מילואים בטלים, אלא אם ניתן להם היתר הוועדה. הדגש שביסוד הסעיף הוא למנוע ממעביד לפגוע בעובד, היינו לפטרו מעבודתו, עקב חובתו של העובד לשרת במילואים. פיטורים בשל שירות מילואים בטלים מעיקרם. דרוש היתר הוועדה לפיטורים בתקופת שירות מילואים. ההיתר יינתן אם יוכיח המעביד לוועדה שהפיטורים אינם בשל שירות המילואים.

במקרה זה, בין מועד סיום המילואים לבין מועד כניסת הפיטורים לתוקף טרם חלפו 21 ימים. מכאן, שקביעת הוועדה לפיה פיטורי המערער נעשו בניגוד לחוק, בדין יסודה.

במקרה זה, הוועדה קיבלה את תביעתו של פליקס בקובעה כי פיטוריו היו ללא היתר ובניגוד לחוק, אך הוועדה גם קבעה, כי החברה עמדה בנטל, והוכיחה, כי הפיטורים היו בשל טעם אחר, שאינו קשור לשירות המילואים של פליקס. פליקס אף אישר בעדותו שפיטוריו לא באו בשל שירותו במילואים. אם כך, בדין קבעה הוועדה שלא היה קשר בין פיטוריו לבין שירות המילואים ששירת.

הוועדה החליטה, מטעמים מיוחדים, להפחית את הפיצוי. בקובעה כאמור, שקלה הוועדה את נסיבות פיטוריו של פליקס (על רקע חשדות כי היה מעורב בגניבה), את קביעתה כי אין קשר בין שירות המילואים לבין הפיטורים, ואת העובדה שפליקס הועסק אצל המשיבה כ-13 שנה. מאידך גיסא, סירבה הוועדה ליתן לחברה היתר רטרואקטיבי לפיטורים. הוועדה נימקה קביעתה בכך שלא זו בלבד שפליקס פוטר בתקופה שבה הפיטורים אסורים, אלא שהיתר כאמור כלל לא נתבקש. הוועדה נתנה דעתה לשיקולים הרלוונטיים ופעלה באופן סביר. על כן, אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה.

סוף דבר - הערעורים נדחו. אין צו להוצאות.

הערת המערכת

חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה)(תיקון מס' 14), התשס"ד-2004, שפורסם ביום11.7.2004, קובע הארכה של התקופה שבה נאסר לפטר עובד מתום שירות המילואים, מ-21 ימים ל-30 ימים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).