אלון רווה  מנכ"ל חטיבת הזכיינות בשיכון ובינוי
צילום: רמי זרנגר

אוגווינד - עוד התפטרות: אחרי משה קפלינסקי גם המנכ"ל אלון רווה עוזב, אחרי שנה בלבד. לא הסכים לקיצוץ בשכר?

קפלינסקי פרש אחרי 9 חודשים בתפקיד, לאחר שהחליף (ב-20% משרה בלבד) את גבי זליגסון. רווה, לשעבר מנכ"ל שיכון ובינוי אנרגיה, החליף בתפקיד את המייסד אורי יוגב שנשאר בתור סמנכ"ל אבל המניה התרסקה גם בתקופתו ב-90%. מה קורה בחברה? רווה אגב, קיבל חבילת תגמול של 6.3 מיליון שקל בשנה - לעומת 3.5 בשו"ב אנרגיה, אבל זו בכל זאת הייתה טעות מצידו של רווה. הנה ההסבר
נתנאל אריאל | (2)

ההתרסקות הגדולה במניית חברת החלום בתחום אגירת האנרגיה אוגווינד אוגווינד 1.62%   משפיעה על בעלי התפקידים בחברה. מניית החברה שכבר נסחרה לפי שווי של 2.45 מיליארד שקל רק לפני שנתיים נסחרת כעת לפי שווי של 100 מיליון שקל בלבד. המשקיעים אכלו אותה בגדול (גם בתי ההשקעות מור, ובעיקר פסגות).

לפני שבוע וחצי יו"ר דירקטוריון החברה הנוכחי, אלוף וסגן הרמטכ"ל לשעבר משה קפלינסקי, הודיע על פרישתו מהתפקיד שאליו התמנה רק תשעה חודשים קודם לכן, וכעת גם מנכ"ל החברה אלון רווה, שהגיע לפני שנה משיכון ובינוי אנרגיה שוב אנרגיה 0% , מתפטר גם הוא. בהודעת החברה נמסר שרווה הסכים לעמוד לרשות החברה עד למציאת מחליף. האם כל העזיבות הללו הן 'סתם צירוף מקרים'? המשקיעים שואלים את עצמם מה בעצם קורה בחברה.

באוגווינד מנסים לשדר עסקים כרגיל וטוענים כי מדובר בהתפטרות שלא קשורה לנסיבות שמצריכות הסבר למשקיעים - אבל בחברה כמו אוגווינד, ולאחר התרסקות כזו במניה, כל דבר הוא חשוב למשקיעים. כשבעלי תפקידים עוזבים במפתיע זה לא סתם.

רווה לא הסכים לקיצוץ בשכר?

אבל אולי הסיבה האמיתית מתחבאת בתוך המכתב ששלח רווה ליו"ר הדירקטוריון קפלינסקי שבעצמו כאמור עוזב (יש כאן משהו אירוני). לדבריו, הסיבה קשורה לשכר שלו בחברה: "בחודשים האחרונים הלכה והתגבשה בי ההכרה שעל רקע הצורך להקטין עלויות שוטפות ולהתמקד בטכנולוגיה, יהיה זה נכון שאסיים את תפקידי, ולפיכך אבקש להודיע על סיום תפקידי כמנכ"ל החברה". במילים אחרות, רווה כותב שהשכר שלו היה אמור להיות מקוצץ בתקופה הקרובה וכי הוא לא היה מוכן לכך.

רווה קיבל באוגווינד חבילת תגמול מפנקת של 6.3 מיליון שקל בשנה, לכאורה תנאים הרבה יותר טובים מאשר בשו"ב אנרגיה שאותה עזב לטובת אוגווינד, שם הוא קיבל חבילת תגמול שנתית של 3.46 מיליון שקל. אבל ההבדל לא היה בשכר הרגיל (100 אלף שקל צמוד למדד + אחזקת רכב של 8,500 שקל חודש + החזר הוצאות דלק + קרן השתלמות  ו-24 ימי חופש בשנה), אלא בתקוות לעתיד טוב יותר לחברה: מענק של 1.77 מיליון שקל ועוד תשלום מבוסס מניות של 2.74 מיליון שקל בשנה (4.5 מיליון שקל), וזאת לעומת מענק של 700 אלף שקל ועוד 900 אלף שקל תגמול מניות ואחר (1.6 מיליון שקל). אז נכון אמנם שגם מניית שיכון ובינוי אנרגיה ירדה מאז ההנפקה בחודש אוגוסט האחרון, אבל היא ירדה ב-22%, לא התרסקות של 90% שבסופו של דבר נזקפת לחובתם של נושאי התפקידים, ובמקרה הזה - אלון רווה. מהבחינה הזו, עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ, בוודאי כאשר החברה שאותה עוזבים היא חברה עם פעילות, הכנסות, רווחים של עשרות מיליוני שקלים ברבעון - ובקיצור, חברה הרבה יותר אמיתית.

בכל מקרה, רווה טוען במכתב שאחרי מהלכי ההתייעלות (פיטורים) בחברה בשנה האחרונה "אני סבור שאוגווינד היום היא חברה ממוקדת יותר, איכותית יותר, ובעלת תוכניות ויעדים ברורים המותאמים למקורות הנזילים שלה, דבר שמגדיל משמעותית את סיכויי ההצלחה שלה. כמובן, מאחל לכם הצלחה רבה בהשגת היעדים שהגדרנו ובהגשמת החזון להפוך לשחקן בינלאומי משמעותי בתחום אגירת האנרגיה לטווח ארוך". 

ובכל זאת, מניית אוגווינד, שעוד נסחרה בתחילת היום בעליות של 5%, עברה לירידות  של עד 6% בעקבות התפטרות המנכ"ל. אז מה עשתה אוגווינד? בסוף היום ממש היא הוציאה דיווח על הסכם עם חברת החשמל - והמניה ננעלה דווקא בזינוק של 7.5%. הנה תראו כאן:

קיראו עוד ב"שוק ההון"

על איזה הסכם מדובר? על פי החברה, מדובר בהסכם עם חברת החשמל להקמת מערכת התייעלות אנרגטית AIRSMART בתחנת הכוח רוטנברג שבאשקלון, בתמורה ל-7.5 מיליון שקל, כאשר 55% מהסכום יתקבל לאורך הקמת הפרויקט והיתרה עם מסירת המערכת, אשר צפויה עד סוף 2023.

לדברי אוגווינד, המטרה של המערכת היא לייעל את מערך האויר הדחוס בתחנת הכח, כדי להקטין את צריכת האנרגיה בתחנה, להביא לחסכון כספי, ולהקטין פליטת גזי חממה. "להערכת החברה, על בסיס ניתוחים שערכה, התקנת המערכת תביא להפחתה משמעותית בעלויות האנרגיה בגין מערך האויר הדחוס, ותאפשר לחח"י (חברת חשמל לישראל. נ"א) החזר השקעה בתוך תקופה של עד ארבע שנים ממועד הפעלת המערכת". 

כאמור, גם משה קפלינסקי עוזב את אווגווינד. אבל צריך לומר את האמת - הוא לא באמת היה בחברה. הוא הסכים לתת לאוגווינד בעיקר את השם שלו, שכן הוא היה יו"ר החברה ב-20% משרה בלבד, לא משהו שמאפשר עבודה אמיתית לטובת החברה. הוא קיבל שכר שנתי של 300 אלף שקל (לפני מע"מ) על אותם 20% משרה פלוס תשלום אופציות של 76 אלף שקל. קפלינסקי רצה את התשלום במזומן - כי כשהוא מונה ליו"ר הדירקטוריון הוא כבר ראה את מניית החברה מתרסקת והבין שהשכר שלו צריך להיות אמיתי, ביד, ולא באופציות על העץ. האופציות שלו באמת גם לא שוות כעת שום דבר שכן מחיר המימוש שלהן עומד על 13 שקל למניה, אבל מחיר המניה בשוק רק 5.4 שקל.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    עושה רושם שאלון התפוטר (ל"ת)
    אבי 18/02/2023 10:33
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    מוקי צימוקי 17/02/2023 06:33
    הגב לתגובה זו
    מנכ"ל על עם נסיון עצום וכישורים פורצי דרך מתאים לניהול חברות ענק ויבורך בדרכו החדשה.
בורסה, משקיעים (AI)בורסה, משקיעים (AI)

להשקיע בבורסה במקום לקנות דירה - הצעירים משנים גישה

על הקשר בין בורסה למחירי הדירות, על הצעירים שעושים מכה בבורסה וחזרה למפולת של 2008-2009

מנדי הניג |

הגאות בבורסות בשנים האחרונות, במיוחד בוול סטריט, יצרו רווחים גבוהים למשקיעים, לרבות המוני משקיעים צעירים. זו תופעה עולמית, וזה גם בארץ - מאות אלפי ישראלים משקיעים ישירות במניות בבורסות, חלק גדול מהם צעירים. הם אגב, כמעט ולא משקיעים בארץ, בעיקר בוול סטריט. הצעירים האלו מכירים רק שוק עולה, הרווחים שלהם עצומים - דמיינו צעיר שנכנס לשוק לפני 5 שנים. סיכוי טוב שהוא הכפיל את כספו - זה מה שקרה בנאסד"ק וב-S&P. 

בפועל, רבים עשו הרבה יותר מהכפלת הכסף. אם הם הלכו על המניות הדומיננטיות ועל שבבים זה רווח של פי 3-4, אבל גם אם נסתפק בממוצע, זה רווח מרשים שיוצר  מגמה חדשה של הזרמת כספים לבורסה. ההזרמה השוטפת מגיעה גם מהסיפורים בשטח - כשאנשים רואים כמה הם יכלו להרוויח על אנבידיה, על מניות השבבים, על נטפליקס, על מניות הקוונטים ועוד מאות דוגמאות, הם מתפתים. אנחנו רוצים להרוויח, אנחנו גרידיים. הסיפורים האלו מגרים אותנו להזרים כספים. אף אחד לא זוכר את הכישלונות בדרך, זוכרים את המניות שעשות מאות אחוזים וזה מייצר הזרמה שוטפת גדולה לשווקים שבעצמה מייצרת עליות שערים.   

אותו צעיר שרואה שיש רווחים עצומים מגדיל באופן שוטף את ההשקעה במניות. זה מבחינתו הגיל שבו הוא צריך להשקיע כמה שיותר בבורסה, וזה נכון מבחינה תיאורטית.  

השאלה אם התיק שלו מפוזר או אם יש מרכיב אג"ח משמעותי, פחות רלבנטית לצעירים שחוסכים לזמן ארוך - אבל רוב הצעירים לא מבין את המשמעות של חיסכון לטווח ארוך. הם שקועים עד צוואר במניות, ולא מפנימים שהשוק גם יכול לרדת חזק, אחרת חלקם היו אולי מגוונים את התיק. נזכיר כי זה בסדר גמור ואפילו נכון להשקיע במניות בשיעור מאוד גבוה, אבל כל עוד יודעים שבדרך יהיו ירידות. הטווח הארוך מאפשר למשקיעים צעירים להגיע לתיקון באם תהיה מפולת, ולכן מבחינה תיאורטית הם צריכים להיות במרכיב גדול של מניות.

כמה מבין המשקיעים הצעירים מבין את זה? כמה מהם לא ישנה את תיק ההשקעות כשתגיע קריסה ויגיד  "מה זה משנה אני חוסך ל-30 שנים?".  כנראה שהרוב יממש. טבע האדם הוא גרידיות בעליות ופחד גדול בירידות. 

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.