מי אמר תספורת ושכח לבדוק מח"מ?
אגרות החוב הנסחרות בתל אביב הפכו בשנים האחרונות למכשיר שלמדנו "לאהוב-לשנוא". אהבנו אותן כיוון שהן אפשרו לחברות אפיק חדש לגיוס משאבים וסיפקו לנו ריביות אטרקטיבית. אנחנו שונאים אותן בגלל היקף החברות שפנו להסדר חוב (ותדירות הצגת הנושא בתקשורת).
"תספורת" הפכה למילה שגורה בכל הסדר חוב - כל שנותר הוא להחליט על היקפה. הציבור מבין שגם חברות שאגרות החוב שלהן זוכות לדירוג אשראי גבוה, עלולות להגיע ביום מן הימים להסדר חוב, ולכן חושב פעמיים אם בכלל להשקיע בהן מלכתחילה.
האם זה הסיכון היחיד?
לצערנו, לא! סיכון נוסף שנעלם לעיתים רבות מעיני ציבור המשקיעים נובע מעליית ריבית במשק. כאשר כלכלות העולם יחזרו לצמוח, כלכלת ישראל תחזור, כנראה, לקצבי צמיחה משמעותיים, ובעקבות כך סביר שנראה את ריבית בנק ישראל חוזרת לעלות. סיטואציה זו עלולה ליצור הפסדי הון למחזיקי האג"ח, כתוצאה מעליית תשואות מהירה באגרות חוב שברשותם. כדאי לזכור כי סביבת הריבית הנוכחית נמוכה ברמה ההיסטורית, לכן גדלים הסיכויים להתממשות סיכון זה בעתיד.
איזה אנינדיקטור יש לבחון בהקשר של שינויים עתידיים בריבית?
האינדיקטור המהווה עבורנו מדד מקורב לרגישות מחיר איגרת החוב לשינויים בריבית במשק, הינו המח"מ (משך חיים ממוצע של אגרת חוב). במילים אחרות ומסובכות יותר (הגדרה פורמאלית): הממוצע המשוקלל של הזמן עד לפירעון האיגרת, תוך התייחסות לריביות המשולמות לאורך חייה ופרעונות הקרן.
- אושר הסדר חוב מקל ללוחם במילואים שלחם בעזה
- ספיר קורפ קורסת: כל ההנהלה התפטרה, המסחר באג"ח הושעה ו-490 מיליון שקלים בסכנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לדוגמא, בואו נניח שהתשואה לפדיון על איגרת חוב ממשלתית בעלת מח"מ של שנה, הינה סביב ה-0.55% (כפי שמוצג בתרשים המצורף).
בנקודת זמן זו אנו מחליטים להשקיע באיגרת המדוברת (בעלת מח"מ של שנה (ו"ליהנות" מתשואה "מדהימה" של 0.55%). מספר שבועות לאחר רכישת האיגרת, נגידת בנק ישראל מזהה ב"פתאומיות" כי המשק הישראלי צומח באופן מרשים והאינפלציה מרימה ראש (סיטואציה שאנו רחוקים ממנה כיום). עקב כך, היא מחליטה להעלות באופן מיידי את הריבית במשק ב-3%. כמובן, מדובר בדוגמא קיצונית, אך בחרנו בה כי היא יכולה להמחיש בבירור את הסיכון שבעליית ריבית עבור מחזיקי אג"ח בצורה הטובה ביותר.
במצב העולם החדש, במידה ונרצה למכור את איגרת החוב, לא נוכל למצוא קונה המסכים לרכוש איגרת המעניקה תשואה לפדיון של 0.55% בלבד, בזמן שאיגרות חוב אחרות מציעות תשואה גבוהה יותר. זאת משום שסביבת הריבית השתנתה (עלתה), ולכן הדרך היחידה למכור אותה תהיה על ידי הורדת מחירה, וכתוצאה מכך התשואה לפדיון של האיגרת תעלה.
באיזה שיעור ירד מחיר איגרת החוב במצב קיצוני זה? פה נכנס כלל האצבע שבו נעשה שימוש במח"מ:
כלומר נצטרך למכור את איגרת החוב בהפסד הון של 3% בקירוב. חשוב להדגיש, כי במידה ונמשיך להחזיק את איגרת החוב עד פדיון, התשואה תישאר ותעמוד (עבורנו) על 0.55% בקרוב.
- נאייקס רוכשת את Lynkwell האמריקאית בכ-26 מיליון דולר
- אפולו פאוור יורדת לאחר הנפקה של כ-50 מיליון שקל ודילול של עד 22%
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- אלפרד אקירוב: "אני עובד מהבוקר עד הלילה. זו לא עבודה קשה,...
כעת בואו נניח שהחלטנו לקנות איגרת חוב ממשלתית עם מח"מ של 7 שנים (במקום האיגרת הקודמת), בעלת תשואה לפדיון הנעה סביב 3.5%. במצב כזה הגדלנו את הסיכון לשינויים עתידיים בריבית, ולכן אנו דורשים תשואה לפדיון גבוהה יותר (כפי שמוצג בתרשים המצורף).
באיזה שיעור ירד מחיר איגרת החוב במידה והריבית במשק תעלה ב-3%? נשתמש שוב בכלל האצבע שלנו:
כלומר, נצטרך למכור את איגרת החוב בהפסד הון של 21% בקירוב.

מה יודע צבי לוי שאנחנו לא? ארית מנצלת אופוריה במניה כדי להנפיק מהציבור
המוסדיים יקנו, אבל האם הם היו קונים אם זה היה הכסף האישי שלהם? ארית בתקופה נהדרת ואחרי שהיתה על סף פשיטת רגל והמדינה הצילה אותה, היא מרוויחה מהמדינה מאות מיליונים ברווחיות של חברת אנבידיה - גאות בשוק הביטחוני היא סיבה נהדרת לצבי לוי למכור-להנפיק לפי 5 מיליארד שקל, אבל האם הרווחים האלו יימשכו? ממש לא בטוח
אם המוכר רוצה למכור במחיר מסוים, אז ברור שהמחיר מתאים לו, המחיר טוב מבחינתו. אם הקונה רוצה לקנות במחיר הזה - אז יש עסקה. האם יכול להיות שהמחיר טוב לשני הצדדים. כן, אם שניהם "מקריבים" בדרך ומתכנסים לעסקה. בהנפקות זה לא קורה, כי לרוב יש א-סימטריה של מידע. המוכר יודע יותר מהקונה, וגם כי הקונים הם לא באמת שמים את הכסף שלהם, אלא "כסף של אחרים".
במצב המתואר, האם זו עסקה במחיר ראוי-נכון? האם כשגופים מוסדיים יקפצו עכשיו על ההנפקה של ארית-רשף זו עסקה ראויה? אי אפשר לדעת מה יהיה והמניה בהחלט יכולה להמשיך לעלות, אבל אפשר לדעת דבר אחד ברור - ארית שהיתה חברה של 100-150 מיליון שקל, קפצה לשווי של 5 מיליארד שקל בזכות המלחמה. ההצטיידות היתה גדולה, המחירים היו בשמיים - משרד הביטחון קנה כנראה בלי לחשוב יותר מדי - המספר בדוח של ארית שמוכיח - משרד הביטחון מפזר כספים
זה לא יכול להימשך. נכון שיש שינוי תפיסתי עולמי ונכון שההצטיידות הצבאית עלתה, אבל זה גם יביא תחרות ויוביל לשחיקה ברווחיות. כמו כמעט כל דבר שעולה מהר, יש גם ירידות, טלטלות וגלים בדרך. ארית לא מפתחת שבבי AI שהיא יכולה להרוויח עליהם 75% , היא לא אינבידיה, היא חברה של לואו טק שעושה עבודה טובה, מייצרת מערכות וכלים טובים מאוד, אבל יש גאות בעסקיה, בשל ניצול הזדמנות של ההנהלה והבעלים. אגב, כשהחברה קרסה והגיעה לפשיטת רגל, המדינה הצילה אותה מספר פעמים. עכשיו כשצריך אותה, היא - ואין לנו טענות על כך, זו המטרה של עסק - ממקסמת רווחים ומוכרת במחירים גבוהים.
הטענות שלנו הן כלפי המוסדיים שאם יעשו שיעורי בית יפנימו שהתוצאות של ארית ימשיכו להיות טובות עוד שנה, אולי שנתיים, אבל מה אחר כך? לקנות חברה במכפיל רווח של 8 זה לא תמיד נכון, השאלה אם זה יימשך לאורך זמן. וכל זה כשהטכנולוגיה משתנה - התותחים החדשים שייכנסו לצבא מתוצרת אלביט לא יעבדו כנראה רק עם סוגי המרעומים של ארית.
- ארית מציגה מרווחים של אנבידיה; איפה מסתתרת החולשה בדוחות?
- ארית במזכר הבנות עם חברה אירופית לשיווק וייצור מרעומים למדינות נאט"ו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
וכמובן שדגל האזהרה הגדול הוא המכירה - ארית מנפיקה את רשף שהיא כאמור כל הפעילות של ארית, היא בעצם מוכרת את עצמה. אם המצב כל כך טוב, והצמיחה ברורה והרווחים הגדולים ימשיכו, אז למה להנפיק? מה יודע המוכר, צבי לוי, הבעלים ויו"ר החברה שהקונים לא יודעים? ולמה הוא כנראה יצליח לסדר אותם?
יאיר נחמד מנכל נאייקס. קרדיט: דוד זיסרנאייקס רוכשת את Lynkwell האמריקאית בכ-26 מיליון דולר
לינקוול היא אחת מספקיות תשתיות הטעינה הגדולות בארה"ב, מנהלת אלפי עמדות טעינה לרכבים חשמליים באמצעות פלטפורמת AI ברחבי ארה"ב וקנדה; הרכישה מחזקת את יכולותיה של נאייקס בעולם טעינת הרכבים החשמליים, בזכות פלטפורמה אחת שמחברת בין תוכנה מתקדמת לבין פתרונות תשלום חכמים
נאייקס, חברת הפינטק הדואלית Nayax 0.27% , המפתחת פלטפורמת מסחר, תשלומים ונאמנות לקוחות גלובלית שנועדה לסייע לבתי עסק להרחיב את עסקיהם - מודיעה היום על רכישת Lynkwell, אחת מספקיות תשתיות הטעינה הגדולות בארה"ב פלטפורמת
טעינת רכבים חשמליים מבוססת בינה מלאכותית - זאת בהמשך להודעת החברה מחודש יוני על שת"פ עם לינקוול.
המהלך הוא בהתאם לאסטרטגיה של נאייקס לספק פתרון מקיף המאחד יכולות תשלום עם תוכנות ניהול תפעוליות מתקדמות בכל תחומי פעילותה. בתחום טעינת הרכבים החשמליים,
נאייקס צמחה בשנים האחרונות דרך שיתופי פעולה שהטמיעו את טכנולוגיית התשלומים שלה במגוון רחב של עמדות טעינה.
רכישת לינקוול מרחיבה את האסטרטגיה הזו באמצעות פלטפורמת תוכנה ניהולית חזקה וייעודית, מבוססת בינה מלאכותית, שכבר נבחנה ואושרה ע"י מאות גופים,
תוכניות מימון וגופי רכש מדינתיים וממשלתיים.
בנוסף, הרכישה תאפשר לשותפיה של נאייקס גישה מלאה למערך הפתרונות של לינקוול המסייע בהקמה, הפעלה וניהול של תשתיות טעינה במגוון סביבות: מסחריות, מתחמי מגורים, מקומות עבודה, ציי רכב וארגונים ממשלתיים. לצד
פעילותה הענפה בתחום הטעינה הציבורית, לינקוול משמשת גם כפלטפורמה מועדפת עבור מאות ציי רכב, בהם שניים מהגדולים ביותר בצפון אמריקה - ובכך מחזקת את יכולת הלקוחות להפיק תועלת תפעולית ופיננסית מקסימלית מההשקעה בתשתיות.
- נאייקס: ההכנסות והרווח מתחת לציפיות - אבל התחזית מעודדת
- נאייקס מציגה צמיחה בשורה העליונה והתחתונה - מה המכפיל שלה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העסקה אושרה פה אחד ע"י הדירקטוריונים של שתי החברות. שווי הרכישה משקף סכום אפקטיבי של כ-26 מיליון דולר במזומן במועד הסגירה עבור מלוא הבעלות בחברה, ובנוסף כולל מנגנון Earnout המבוסס על רווחיות לינקוול בשנה שלאחר הסגירה.
