המהומות באיראן והבורסה בישראל - כל התרחישים

המצב באיראן לכאורה נראה קרוב לנקודת האל-חזור, אבל האמת שאי אפשר לדעת. למרות ההרוגים במחאות, למרות ההפגנות הענקיות אין אופוזיציה, אין ארגון וגוף שיכול לקחת את השלטון. כן, הפגנות יכולות להפיל משטרים, וההפגנות באיראן בהחלט מאיימות על המשטר, אבל נראה שלמרות שהשבוע הקרוב הוכתר כ"שבוע קריטי" יש דרך ארוכה עד למצב של ערעור יסודות השלטון.   

קרוב ל-60 שעות שאיראן נמצאת בנתק מוחלט מרשת האינטרנט וגם מהטלפניה, מהלך יזום של המשטר שמנסה להסתיר את ממדי הדיכוי, אבל המהלך הזה דווקא משיג את ההיפך הגמור. כל סרטון שמצליח לזלוג החוצה דרך רשתות לווייניות כמו סטארלינק מנותח בדאגה גדולה יותר, כשהמקרים המתועדים נתפסים כעדות חותכת למעשי טבח המוניים שמבוצעים בחסות האפלה.

למרות ה"חשכה", עדויות מצמררות מצליחות לזלוג החוצה. וחיד בהשתי, ממנהיגי האופוזיציה בגלות, מדווח על למעלה מ-2,000 הרוגים בקרב המפגינים ביומיים האחרונים בלבד. סרטונים שהגיעו ממרכז זיהוי הגופות בקהריזאק ומערים כמו משהד וראשת חושפים מראים מצמררים של בתי חולים שעמוסים בגופות ומשפחות שמנסות לזהות את יקירהן. מנגד מסרטונים מזירות החיכוך אפשר לשמוע את כוחות הביטחון משתמשים בירי חי ללא הבחנה ולפעמים עם טרגוט של אנשים בקהל. בינתיים תשע חברות תעופה בינלאומיות, בהן לופטהנזה וטורקיש איירליינס, כבר השעו את טיסותיהן לטהרן, סימן לזה שהקהילה הבינלאומית מעריכה שהפיצוץ הגדול עוד לפנינו.

מאזן האימה - אם תתקיפו אותנו נתקוף את ישראל 

אל מול קריאות ה"מוות לאמריקה" שנשמעו הבוקר בפרלמנט האיראני, המשטר מנסה לייצר הרתעה מול המערב דרך הכוונת האש לעבר ירושלים. יו"ר הפרלמנט, מוחמד-באקר קאליבאף, הצהיר היום כי כל תקיפה אמריקאית שנועדה לסייע למפגינים תיענה בתקיפה איראנית ישירה על ישראל ועל בסיסי ארה"ב באזור. 

• איראן עוקפת סנקציות: מכירת נשק מתקדם בקריפטו
• איראן בוערת: גל מחאות כלכלי שוטף את המדינה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

גם כאן לא לוקחים סיכונים; צה"ל העלה כוננות והרמטכ"ל קיים סדרת הערכות מצב במהלך סוף השבוע. עם זאת, בדרג המדיני שומרים על פרופיל נמוך יחסית. 

אם תהיתם למה ישראל לא יוצאת למתקפת בזק אז התשובה נעוצה בפרדוקס התעמולתי: אם ישראל תתקוף עכשיו זה עלול להשיג את המטרה המנוגדת לחלוטין מזאת של המפגינים.

פעולה צבאית גלויה של "האויב הציוני" תעניק למשטר האייתוללות חבל הצלה תעמולתי, תאפשר לו "לאחד את השורות" ולמתג את המחאה העממית לא כזעקה לחירות אלא כקנוניה זרה כמו שהם כבר מציגים זאת רק שכעת תהיה להם הוכחה חותכת לכך שהם צדקו. בישראל בוחרים, בוצדק, שלא להפוך ל"פנים" של המחאה כדי לא לפגוע בלגיטימיות של המפגינים, עם זאת בארצות הברית הטון שונה בתכלית. 

• מדברים עם ג׳מיני? בקרוב תתחילו לראות פרסומות
• וושינגטון מנסה לאחד את המערב נגד השליטה הסינית במינרלים קריטיים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• החברה שמדווחת על הפסד של 17.5 מיליארד דולר ומזנקת 7%

הנשיא טראמפ, שכבר תודרך על מגוון אפשרויות תקיפה רחבות, הבהיר כי לא יעמוד מנגד מול הטבח. טראמפ צייץ אתמול ברשת החברתית שלו: "איראן נושאת עיניים לחופש, אולי כפי שלא היה מעולם. ארצות הברית עומדת מוכנה לסייע!!!"

הסנאטור לינדזי גרהאם חיזק את הדברים במסר ישיר למפגינים: "הסיוט שלכם עומד להסתיים; אל תאבדו תקווה - העזרה בדרך".

אבל יש לזה כבר ביטוי מעבר לציוצים ברשתות חברתיות. על פי דיווח ב-WSJ, גורמים רשמיים בממשל קיימו דיונים מקדימים ומפורטים בנוגע לאופן ביצוע תקיפה על איראן. התוכניות שנבחנו כוללות תקיפה אווירית רחבת היקף על מגוון מטרות צבאיות איראניות. מטרת התקיפה, במידה ותצא לפועל, היא ליישם את אזהרותיו של טראמפ כי ארה"ב לא תעבור בשתיקה על הרג המפגינים.

ארה"ב אינה פועלת רק בגזרה האיראנית. במהלך סוף השבוע תקפו כוחות ארה"ב יותר מ-35 מטרות של דאעש בסוריה, במבצע רחב היקף שכלל יותר מ-20 כלי טיס. פעילות זו מקרינה עוצמה אמריקאית באזור ומבהירה כי חופש הפעולה האווירי של ארה"ב במזרח התיכון נותר מלא, גם בזמן שהיא מרכזת את המבט לעבר טהראן.

המילים של הנשיא טראמפ כבר לא נתפסות עוד כרטוריקה בלבד. טראמפ כבר הוכיח בשטח כי הוא "אומר ועושה", כאשר הדוגמה הבולטת ביותר היא הפעולה הצבאית האחרונה בוונצואלה, שהבהירה לעולם כי הממשל הנוכחי אינו מהסס להשתמש בכוח צבאי כדי להגן על אינטרסים דמוקרטיים ולהפיל משטרים עריצים. לאור זאת, האיומים המפורשים הנשמעים כעת מוושינגטון, מגובים בדיונים אופרטיביים בתוך הפנטגון, צריכים להילקח בכל הרצינות.

יום הדין של האייתוללות: התרחישים שעל הפרק

1. טראמפ עושה סוף לח'אמנאי

בזמן שהעשן מיתמר מעל ערי איראן, יש מי שכבר משרטט את מפת התרחישים ליום שאחרי. התרחיש הראשון, וכנראה ההגיוני ביותר, זה מתקפה אמריקאית. במידה וטראמפ יחליט לממש את תוכניות הפנטגון ולתקוף את מוקדי הכוח של משמרות המהפכה, הגיוני שנראה פה פאניקה, אבל אם ללמוד מ"נסיון העבר" הטרי שלנו זה ייגמר מהר ואפילו מהר יותר מהפעם הקודמת. אז אולי בהתחלה נראה זינוק בפרמיית הסיכון במה שיחליש את השקל באופן זמני, אבל ככל ותתברר תוצאות התקיפה והשחיקה של האויב האיראני נראה את סימן ה-V נוצר בורסה.

2. המפגינים כובשים את "בית רהברי"

המשטר נכשל בבלימת המחמאות שמתפשטות כמו אש לכל פינה בממלכה הפרסית ובסוף מגיעות גם אל לשכת הנשיאות, בין אם ח'אמנאי הצליח לברוח לדירה של אסד במוסקבה ובין אם לא, הפסלים של הדיקטטור מנותצים ונופלים והעם מכריז על ניצחון היסטורי. ביום שבו המשטר האיראני מתפרק, ישראל משתחררת מהמשקולת הכבדה ביותר שעיכבה את צמיחתה בעשורים האחרונים. הסרת האיום הקיומי וייבוש מקורות המימון של ארגוני הטרור בגבולות צפויים להוביל לקריסה בפרמיית הסיכון של ישראל ולהפניית תקצוב לטובת תשתיות ורווחה.

האם "היום שאחרי" יהיה אוהד?

גם אם נצפה בנפילת המשטר, חשוב להדגיש שגם אם שלטון האייתוללות יקרוס מחר, עדיין לא ודאי שהמשטר שיקום על חורבותיו יהיה אוהד ישראל באופן אוטומטי. אמנם חלקים נרחבים מהעם האיראני, במיוחד הצעירים שבהם, מביעים אהדה גלויה לישראל ולמערב, אבל  החברה האיראנית נותרה מורכבת ומפוצלת. יש לזכור כי גם בקרב מתנגדי המשטר קיימים זרמים לאומניים שאינם ממהרים לאמץ את ישראל וארה"ב כבעלות ברית. בנוסף, הניסיון ההיסטורי עם השלטון המלוכני של השאה שהיה בעל ברית קרוב אבל גם כזה שעורר התנגדות פנימית עזה שהובילה למהפכה ב-1979 מזכיר לנו שיציבות פוליטית באיראן היא מצרך נדיר. אנחנו עשויים לגלות שקריסת "ציר הרשע" היא רק תחילתו של מסע ארוך ומורכב לייצוב האזור, וכי גם ביום שאחרי, ישראל תצטרך לשמור על עירנות גבוהה ועל צבא חזק, גם אם האיומים יחליפו פנים ושמות.

3. תרחיש הדיכוי: הרבה דם ניקז אך המשטר שרד

משמרות המהפכה מצליחים להשתלט מחדש על מוקדי המהומות ולדכא את המחאה ביד ברזל המערב עומד מהצד ו"עוקב בדאגה" אבל לא מתערב אקטיבית לטובת המפגינים. אגב, לא בהכרח שהמערב או ארה"ב לא רצה לעזור, פשוט עד שטראמפ קידם את הכוחות לפריסת תקיפה חלף זמן יקר ובינתיים המשטר הצליח להשליט סדר ברחובות ובכך אבד ה"טיימינג". הוחמצה הזדמנות נדירה. תרחיש של דיכוי ההפגנות עלול להוביל אותנו למשטר שאין לו הרבה מה להפסיד. מומחים מעריכים שמשטר איראני שישרוד זעזוע כזה יהיה חשדן, אלים וקיצוני פי כמה. במצב כזה, טהראן עשויה להפנות את כל התסכול הפנימי החוצה, להדק את הקשר עם הציר הרוסי-סיני ולהאיץ את פרויקט הגרעין כ"ביטוח חיים" אחרון. המשמעות עבורנו היא שהאיום הביטחוני לא רק שלא הוסר, אלא הוא הפך לנפיץ ובלתי צפוי יותר, מה שיאלץ את מערכת הביטחון להישאר בכוננות שיא לאורך זמן רב.