בלעדי

פגעה בקרקע: על קריסת הענק של חברת אלווריון - ולאן נעלמו 130 מיליון דולר?

היא מכרה במאות מיליוני דולרים, אבל הפסידה כסף, ולבסוף קרסה. Bizportal חושף מה קורה כשאין בעל בית, אבל יש עשרות מנהלים
אבי שאולי | (3)

אחרי שבית המשפט המחוזי בת"א מינה את רו"ח יואב כפיר לכונס נכסים קבוע של חברת אלווריון שקרסה, חושף Bizportal טענות של עובדי החברה בעבר ובהווה לרשלנות במקרה הטוב. רו"ח כפיר אמור להגיש לבית המשפט דוח ראשוני בתוך מספר ימים, אך הוא לבטח יזדקק לזמן רב יותר בכדי לחקור את המידע שנחשף כאן.

אין ספק שהנהלת אלווריון: צביקה פרידמן (2006-2009), ערן גורב (2010-2012), חזי לפיד (2012-2013), ואסף קטן (2013) ביצעה שורה של טעויות, השאלה היא האם מדובר ברשלנות או חלילה ביותר מכך. מספר עובדים טוענים שלא יתכן שכל כך מהר נעלמו מקופת החברה 130 מיליון דולר.

מלאי רכש חריג, הוצאות שיווק גדולות ועוד

ללא גרעין שליטה של ממש - הכוח של הנהלת החברה היה רב ודרך פעולתה הייתה נהנתנית למדי כאשר השכבה הניהולית בחברה הייתה גדולה יחסית לגודל החברה עם יותר מ-40 מנהלים. עבור מה? לא ברור כיוון שהחברה הקפידה להציג הפסד כמעט מדי רבעון.

העובדים מעלים מספר טענות: הראשונה נוגעת למכירת ציוד במחירים מגוחכים ללקוחות שונים, הוצאות גבוהות לחשמלאי, מלאי רכש חריג להיקף פעילות החברה ועוד.

"איך ההנהלה לא ידעה על מה שקורה עם הציוד בחברה?"

עובד לשעבר באלווריון: "היה לחברה הכל כדי להצליח. איך חברה עם הכנסות של למעלה מ-200 מיליון דולר מפסידה? איך ההנהלה לא ידעה על מה שקורה עם הציוד בחברה?".

בשנת 2011 כשמצבה של אלווריון בכי רע ואף לוט בערפל הוחלט לרכוש את חברת Wavion תמורת 30 מיליון דולר. ערן גורב, מנכ"ל אלוווריון בזמנו הסביר אז את ההחלטה הגרועה בדיעבד: "Wavion היא בחירה טבעית עבורנו". האמנם? לחברת Wavion היה מוצר ישן בטכנולוגיית ה-Wi-Fi. עם דירקטוריון אנמי הצליחה הנהלת החברה להעביר מהלכים כרצונה.

Wavion מיקנעם הייתה בשליטת אלרון מקבוצת אידיבי של נוחי דנקנר. כל הגופים המקצועיים שבחנו את העסקה התנגדו לה ובכל זאת המנכ"ל ערן גורב התעקש לבצע אותה. העסקה מומנה כולה באשראי והייתה המסמר האחרון בחברת אלווריון.

רכישה כושלת נוספת שביצעה אלווריון היא של חברת 'קלריטון' מפתח תקווה. בשנת 2011מ רכשה אלווריון את חברת הסטארט-אפ העוסקת בפתרונות קליטה לסלולריים בתוך בניינים. קלריטון הוקמה ע"י ד"ר מיכה אנגל, שהיה בעבר מנכ"ל דסק"ש.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

מאות עובדים פוטרו בשנים האחרונות

בשנים האחרונות ביצעה אלווריון מספר מהלכי התייעלות שכללו פיטורי מאות עובדים, אך ללא הואיל כיוון שמדי רבעון נרשמה ירידה בהכנסות. פעילות הליבה של החברה - ציוד תקשורת אלחוטי שמיועד לטכנולוגיית ה-WiMAX איבדה את הבכורה לטכנולוגיות אחרות ובעיקר לטכנולוגיית LTE שכבשה את השוק.

מצבה של אלווריון הלך והידרדר בשנים האחרונות ולאחרונה דירקטוריון החברה עמד לקבל החלטה על הפסקת פעילותה. בקשת הפירוק שהגיש בנק נושה אמריקני הקדימה את החלטת הדירקטוריון שלא התנגד לבקשה. סך כלל חובות החברה, ללא החוב לעובדים, עומד על כ-20 מיליון דולר.

אתמול (ב') קבע השופט איתן אורנשטיין שבנק סיליקון ואלי, שהגיש את הבקשה לפירוק אלווריון, ישא במימון הדחוף לצורך המשך פעילות החברה כ"עסק חי". מצב החברה כה חמור, בפתח של חדלו פירעון ולכן השופט איתן אורנשטיין דחה את בקשת העובדים והנושים למנות מפרק זמני לחברה.

במקביל הודיעה חברת סיגמא וויב בשותפות עם אריה טרבלסי, המיוצגים ע"י עו"ד יניב קליינבלט, כי ברצונה לרכוש את חברת אלווריון מידי כונס הנכסים. השופט איתן אורנשטיין מנע בזבוז זמן יקר והודיע שיתייחס ברצינות רק להצעות מפורטות ומחייבות.

הלקוחות עצרו תשלומים והספקים עצרו מתן שירותים

עו"ד ישראל פפר , המייצג את אלווריון, אמר כי חובות החברה הלכו ותפחו, והשמועות על מצבה של החברה גרמו לעצירת תשלומים מצד לקוחות ולהתניית המשך עבודה מצד ספקים בביצוע תשלומים שלא היו בקופת החברה.

עו"ד שמואל גלינקא , המייצג את בנק סיליקון ואלי (Silicon Valley Bank), הסביר שמטרת הבנק למקסם את התשואה כדי להחזיר כמה שיותר כסף מההלוואה שנותרה - 3.2 מיליון דולר.

עו"ד אופיר רונן , המייצג קבוצה של 40 עובדי החברה שביקשו לפרק את החברה, ציין שיש חוב לעובדים בגובה של לפחות 7 מיליון שקל עבור משכורות של חודש יולי.

עו"ד אילון בריל , נציג כונס הנכסים הרשמי, העריך שאם בזמן אמת החברה הייתה פועלת בזמן להקפאת הליכים, אולי המצב היה טוב יותר, אך לדבריו "לא בוכים על חלב שנשפך".

עו"ד שי בר-ניר הגיש בקשת פירוק בשם נושה אחר של אלווריון, חברת ר.ה אלקטרוניקה, בגין חוב של יותר מ-3 מיליון דולר. לדבריו לא יהיה מנוס בעתיד מפירוקה של החברה ומינוי מפרק שידאג לאינטרסים של הנושים הרגילים - חוב של 18 מיליון דולר.

החברה עברה מת"א לראש העין

יצרנית ציוד התקשורת מתמחה בפיתוח וייצור של מערכות תקשורת לרשתות אלחוטיות המבוססים על תקני WiMAX. בשנת 2007 נסחרה אלווריון בשיאה בשווי של 3.7 מיליארד שקל והיא העסיקה למעלה מ-1,000 עובדים בישראל ובארה"ב היום היא נסחרת בשווי של 16 מיליון שקל ומעסיקה 150 עובדים.

לאחרונה עברה החברה מרחוב הברזל ברמת החי"ל לסיטי פארק אפק בראש העין. מעבר הדירה לא שינה את המומנטום של ירידה בהכנסות והפסד. הדוחות האחרונים שפורסמו הם לרבעון הראשון של השנה אותו סיימה עם הכנסות של 8.5 מיליון דולר ובשורה התחתונה נרשם הפסד של 3.2 מיליון דולר.

הכונס מעריך שמרבית העובדים יפוטרו ורק 15 יישארו לכל היותר

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    איזו הנהלה מושחתת- פשוט רוקנה את כספי החברה (ל"ת)
    אחד 17/07/2013 15:43
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    אבי קול 17/07/2013 15:03
    הגב לתגובה זו
    איפה המיליונים של המכירות?
  • 1.
    חבל שהלכה ככה סתם 17/07/2013 14:47
    הגב לתגובה זו
    בשוק הזה. מישהו עשה טעות, והרבה משפחות משלמות על זה ומעט מ משפחות נהנות מזה. אני מכיר עוד כמה חברות במשק שנסגרו ממש סתם, מישהו קנה אותם, שתה את הכסף ותוך שנתיים סגר אותם. צריך להיות דירקטוריון חזק ולא מושחת, שעושה פיקוח פיננסי וטכנולוגי על החברה, כולל אחריות אישית (כלא) וכך לא יקרו דברים כאלו יותר.
וול סטריט נגזרים (X)וול סטריט נגזרים (X)

התמ״ג עלה 4.3% בניגוד לציפיות

החוזים העתידיים מהססים מול נתוני מאקרו, בזמן שהמסחר הקמעונאי תופס נתח גדל והולך ומחדד תנודתיות סביב טכנולוגיה ותעודות סל


ליאור דנקנר |

וול סטריט מגיעה לעוד יום מסחר במצב רוח זהיר. החוזים העתידיים נעים קלות סביב האפס, כשהשוק מעכל את נתוני המאקרו שמחדדים מחדש את התמחור סביב הריבית בחודשים הקרובים. במרכז עומד נתון התמ״ג לרבעון השלישי שמראה קצב צמיחה שנתי של 4.3%, לצד פרסום מדד אמון הצרכנים לחודש דצמבר.


תמ״ג חזק לא בהכרח מרגיע, ושאלת הריבית רק מתחדדת

התמ״ג הוא המדד הרחב ביותר לפעילות הכלכלית בארה״ב. הוא סופר את הערך הכולל של סחורות ושירותים שנוצרו במשק, ולכן הוא נותן לשוק תמונה אם הכלכלה באמת מתרחבת או פשוט מחזיקה מעמד. כשהמספר יוצא גבוה מהצפוי, זה לא תמיד חדשות מרגיעות לשוק המניות, כי זה מחזק את השאלה כמה מהר הפד׳ יכול להרשות לעצמו להוריד ריבית בלי להצית מחדש לחץ אינפלציוני.

הנתון של 4.3% מגיע מעל ציפיות שהיו סביב 3.3%, והוא גם מאיץ מול קצב של 3.8% ברבעון השני. מאחורי המספר עומדת צריכה פרטית שנשארת יציבה והוצאות עסקיות שמחזיקות קצב, שילוב שמאותת שהמנועים המרכזיים של הכלכלה עדיין עובדים גם כשהריבית גבוהה.

בתוך הפירוט של הרבעון בולטת קפיצה בצריכה הפרטית בקצב שנתי של 3.5% אחרי 2.5% ברבעון השני. חלק משמעותי מהעלייה מגיע מרכישות מוקדמות של רכבים חשמליים לפני תום הטבות מס בסוף ספטמבר, מה שמסביר גם למה נתוני מכירות הרכב באוקטובר ונובמבר נחלשים, בזמן שהצריכה בתחומים אחרים מציגה תמונה מעורבת.

ברקע מתחדדת התמונה של כלכלת קיי. משקי בית עם הכנסה גבוהה ממשיכים להחזיק קצב, בעוד המעמד הבינוני והנמוך מרגיש לחץ ביומיום, כמו שסיקרנו בביזפורטל - כלכלת ה-K בארה״ב מתחדדת: הגדולות ממשיכות קדימה והקטנים נלחצים. הפער הזה מתרגם לשוק הון שנראה חזק במדדים, אבל נשען יותר ויותר על קבוצת מניות מצומצמת ועל ציפיות לריבית נוחה יותר בהמשך.


השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.