גיא ברנשטיין מנכל מגיק
צילום: מג'יק

שכר העתק של גיא ברנשטיין ואיך זה שהוא בפועל בעל השליטה בפורמולה?

גיא ברנשטיין קיבל ב-2024 שכר של 578 אלף דולר, אבל כולל הבונוס והמניות שקיבל בשנה - התגמול האפקטיבי שלו הסתכם ב-37 מיליון שקל וברנשטיין עצמו כבר שווה 175 מיליון דולר, אבל זה לא הסוף - ברנשטיין הפך בפועל לבעל השליטה בחברה, וכל שנה שהוא נשאר בחברה מעמיקה את האחיזה שלו בה

רוי שיינמן | (3)

גיא ברנשטיין מכהן כמנכ"ל פורמולה פורמולה מערכות -2.28%   מערכות מאז 2008, כלומר כמעט שני עשורים רצופים שבהם הוא עומד בראש קבוצת ההחזקות בתחום התוכנה וה-IT. בתקופה הזו הוא לא רק ביסס את מעמדו כאחד המנהלים הבולטים במשק הישראלי, אלא גם הפך לשכיר העשיר ביותר בישראל.


בשנת 2024 בלבד הסתכמו עלויות השכר של ברנשטיין לסכום של כ-578 אלף דולר, שהם כ-2 מיליון שקל, סכום גבוה בפני עצמו. אך זה רק קצה הקרחון. מעבר לכך, קיבל ברנשטיין תגמול מבוסס מניות בשווי של כ-6.4 מיליון דולר (כ-22.4 מיליון שקל), ובונוס בגובה של 3.6 מיליון דולר (כ-12.6 מיליון שקל). התגמול הכולל, או התגמול האפקטיבי, מגיע לסכום מרשים של כ-37 מיליון שקל בשנה אחת בלבד.


חבילת התגמול מתווספת למניות ואופציות נוספות שצבר ברנשטיין לאורך השנים, וממשיכות להגדיל את כוחו הכלכלי של ברנשטיין בתוך הקבוצה. למעשה, מדובר במנגנון שמעמיק את האחיזה שלו בחברה לאורך זמן, כל שנה שהוא נשאר, הוא גם צובר יותר שליטה בפועל.


ברנשטיין הוא דה פקטו בעל השליטה

למרות כל זאת, ברנשטיין איננו בעל המניות הגדול ביותר בפורמולה, רחוק מזה. הוא מחזיק בכ-1.78 מיליון מניות, המהוות 11.73% מהון המניות של החברה. שווי ההחזקה הזו מוערך בכ-174.6 מיליון דולר, למעלה מ-600 מיליון שקל. נתון עצום בפני עצמו, אך עדיין, נמוך מזה של קבוצת Asseco הפולנית, שמחזיקה בכ-25.82% מהמניות.


ובכל זאת, אין באמת ספק מי שולט בפורמולה. למרות שמבחינה פורמלית ברנשטיין הוא "רק" אחד מהבעלים, הלכה למעשה הוא הדמות המרכזית שמובילה את החברה. את כוחו הוא שואב לא רק מהאחזקה האישית שלו, אלא מהאמון המוחלט שהוא מקבל ממחזיקים מוסדיים ישראלים מרכזיים, הראל, מנורה, הפניקס, ילין לפידות וכלל, שמחזיקים יחד כ-34% מהחברה. יחד עם ברנשטיין, מדובר בשליטה דה פקטו על כ-46% מהמניות.


ההיסטוריה הניהולית של ברנשטיין בפורמולה ובקבוצה

כאמור, ברנשטיין עומד בראש פורמולה מאז ינואר 2008, אך הקשר שלו לקבוצה התחיל עוד קודם לכן. בין נובמבר 2006 לדצמבר 2008 שימש כחבר דירקטוריון בפורמולה, ולפני כן היה דמות בכירה בקבוצת Emblaze (אמבלייז), לשעבר בעלת השליטה בפורמולה. באמבלייז כיהן כמנכ"ל במשך כארבע שנים, וכסמנכ"ל כספים עוד קודם לכן.


כיום מחזיק ברנשטיין במספר תפקידים מרכזיים נוספים בקבוצת פורמולה: יו"ר הדירקטוריון של מטריקס וסאפיינס, שתיים מחברות התוכנה הגדולות והמשמעותיות בישראל, וגם מנכ"ל ודירקטור של מג'יק סופטוור. את מג'יק הוא מכיר היטב, שכן עוד בשנות ה-90 שימש בה כסמנכ"ל כספים ותפעול.

קיראו עוד ב"שוק ההון"


עוד קודם לכן, בשנים 1994-1997, שימש ברנשטיין כמנהל בכיר במשרד רואי החשבון קוסט פורר גבאי את קסירר (EY ישראל). נוסף על תפקידיו בחברות המרכזיות של פורמולה, הוא מכהן גם כדירקטור בחברות בנות כמו מיכפל מיקרו מחשבים, TSG IT Advanced Systems ו-InSync Staffing.


מיזוג מטריקס-מג'יק - מיזוג אסטרטגי או מהלך שמשרת את ברנשטיין?

לאחרונה דווח על כוונה למזג את שתי חברות הבת, מטריקס ומג'יק, למהלך שנראה על פניו כהגיוני וסינרגטי. שתי החברות עוסקות בתחום דומה, ובראש שתיהן עומד אותו אדם, ברנשטיין.


אבל מעבר לאיחוד עסקים, יש מי שטוענים שזהו עוד מהלך שנועד לשמר את השליטה של ברנשטיין, תוך שמירה על המבנה הקיים, שבו פורמולה היא חברת אחזקה ששולטת בחברות תפעוליות, אך עצמה אינה תורמת ערך ממשי מעבר לשכבת הנהלה יקרה במיוחד.


המקרה של פורמולה ממחיש היטב את הבעיה המבנית של חברות החזקה: המטה של פורמולה לבדו עולה למשקיעים מעל 100 מיליון שקל בשנה, סכום עצום, שיכול היה להיחסך אם החברות התפעוליות היו מתפקדות באופן עצמאי. במקרה של פורמולה, מדובר בעשרות רבות של מיליונים שמממנים הנהלה כפולה, אשר תפקידה המרכזי הוא לא לנהל את העסקים עצמן, אלא לייצר שכבת שליטה, ובשורה התחתונה, גם תגמול עודף.


המשקיעים, מצידם, סובלים מכך פעמיים. ראשית, הם מממנים את שכר ההנהלה. שנית, הם סובלים מ"דיסקאונט החזקות", כלומר, השוק מעריך את פורמולה בפחות מערך הנכסים שהיא מחזיקה בפועל. כיום שווי השוק של פורמולה עומד על כ-5.1 מיליארד שקל, בעוד ששוויה של האחזקה הישירה בחברות כמו מטריקס, מג'יק וסאפיינס מוערך בכ-7 מיליארד שקל. הפער הזה, כ-1.9 מיליארד שקל, משקף את המחיר שמשקיעים משלמים על עצם קיומה של שכבת ההחזקה.


אז מדוע לא לפרק את פורמולה, ולהעביר את השליטה והבעלות ישירות לבעלי המניות? אם הייתה פורמולה מחלקת את נכסיה כדיבידנד או מפצלת את אחזקותיה לחברות התפעוליות, המשקיעים היו יכולים ליהנות מאפסייד מיידי. אמנם יש מי שיטען שהמינוף של פורמולה מאפשר חשיפה ממוקדת לתחום ה-IT והשירותים העסקיים, אך בפועל, פורמולה אינה ממונפת במיוחד, ולכן גם היתרון הזה מוטל בספק.


גיא ברנשטיין מצליח לשלב תפקיד ניהולי בכיר עם שליטה בפועל בחברה ציבורית, כל זאת למרות שהוא רחוק מלהיות בעל המניות המרכזי בה. על הדרך, הוא מושך תגמולים בסכומים יוצאי דופן עבור המשק הישראלי, מחזיק בעשרות מיליוני שקלים בשנה, ובונה הון של מאות מיליונים.

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    שמואל 15/05/2025 13:24
    הגב לתגובה זו
    האם ברשות מערכת ביזפורטל קיימת תמונה מעודכנת של ברנשטיין האיש נראה אותו דבר צעיר בן שלושים מזה שלושים שנה !!!
  • 2.
    נכון אבל תראו מאיפה לקח ברנשטיין את פורמולה ולאן הביא אותה.... מחזיק כבר מ 20089 (ל"ת)
    משה מגן 15/05/2025 13:10
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אפשר להסתפק ב10 מ שח לשנה !!!!!!! (ל"ת)
    אין מנהל שמצדיק שכר כזה גבוה 15/05/2025 12:33
    הגב לתגובה זו
בורסת תל אביב
צילום: תמר מצפי
סקירה

הבורסה נעלה באדום: 75 מניות מת״א 90 סגרו שלילי כשהמדד איבד 1.8%

יום המסחר הראשון לשבוע המסחר והאחרון לשנה העברית נסגר באדום; בין הגורמים שהעיבו על הסנטימנט - שיחות על הסכם לשחרור חטופים שקרסו, צונאמי מדיני של הכרה במדינה פלסטינית לצד ״הכרה״ ישראלית בבידוד הכלכלי שצפוי לה - אבל ייתכן שהסיבה לירידות היא פרקטית מעיקרה: המשקיעים רוצים לכסות פוזיציות לפני חופשת חגים בת שלושה ימים

מערכת ביזפורטל |

ת״א 35 סגר בירידה של 1.5% לשער 3,030.36, ת״א 90 איבד 1.83% לשער של 3,256.39.

גם בשאר הסקטורים המגמה בייתה שלילית - מדד הבנקים איבד 2%, בעוד בת״א ביטוח הירידות היו חדות קצת יותר והמדד נסגר על ירידה של 2.88%. ת״א נדל״ן ירד 1.6%, ת״א נפט וגז ירד 0.66%.


אנחנו נכנסים לעונת החגים, בה שבועות המסחר יהיו קצרים ולא רציפים. שבוע המסחר יתקיים היום (ראשון) ובחמישי בלבד, לרגל חופשת ראש השנה. ברקע, המדדים נסגרו בטריטוריה שלילית, כאשר ה"חופשה" הארוכה מלחיצה חלק מהסוחרים שלא יוכלו להגיב להתפתחויות הגיאופוליטיות עד ליום חמישי.


הבורסה אולי יורדת, אבל ראש הממשלה אופטימי. נתניהו אומר היום בפתח ישיבת הממשלה: ״יש אפשרות של שלום עם שכנותינו מצפון. מקיימים מגעים עם סוריה ולבנון״. נתניהו הוסיף: ״נצטרך להיאבק גם באו"ם וגם בכל הזירות אחרות בנושא התעמולה השקרית נגדנו והקריאות להקמת מדינה פלסטינית - הקהילה בין-לאומית תשמע מאיתנו בעניין הזה בימים הקרובים״. הדברים נאמרים כאשר בריטניה, אוסטרליה וקנדה הכריזו על הכרתן במדינה פלסטינית באופן רשמי. צרפת צפויה להכריז זאת במהלך נאומו של נשיא צרפת מחר באו"ם. אל המהלך יצטרפו היום/מחר גם: פורטוגל, בלגיה, מלטה, אנדורה, לוקסמבורג וסאן מרינו.


כשאתם קונים או מוכרים מניה, קרן נאמנות או אג"ח, תמיד מופיעה שורת עמלה. היא מחויבת אוטומטית, נכנסת אל הדו"ח החודשי, והרבה פעמים נבלעת בין אינספור סעיפים קטנים. אבל בינינו, מי באמת עוצר ומבין על מה בדיוק נגבית כל עמלה, מה ההבדל בין עמלת קנייה, דמי ניהול, דמי משמרת או עמלות עקיפות, ואיך בכלל אפשר להשוות בין הבנקים לחברי הבורסה האחרים? המבנה שאנחנו מכירים נבנה שכבה על שכבה לאורך שנים, והפך למשהו שרק יועצים או רואי חשבון יכולים לפענח. עבור רוב המשקיעים, במיוחד הקטנים, זה כמו מסך עשן: אתה יודע שאתה משלם, אבל לא באמת יודע על מה. אחרי עבודה של חודשים הצוות המשותף לאוצר, בנק ישראל ורשות ניירות ערך מציג מתווה לעדכון מודל העמלות בניהול חשבונות ניירות ערך, כדי לנסות ולשפר את השקיפות, ולתת למשקיעים יכולת להשוות בין נותני השירותים וככה להגביר את התחרות בשוק ההון - עמלת ההפצה בקרנות נאמנות צפויה לרדת; צוות עבודה ממליץ על הגבלת העמלה ל-0.2% לעומת 0.35% כיום


האם הריבית תרד בשבוע הבא? מרבית הכלכלנים סבורים שלא. הפד׳ ״שחרר את החגורה״ אבל אצלינו זה יקח עוד זמן: מתחזקות ההערכות הכלכלנים שהריבית בישראל לא תרד בהחלטה הקרובה ב-29 לחודש - בפועלים מצביעים על אינפלציית ליבה גבוהה; במזרחי טפחות מעריכים שהריבית תישאר על כנה; בלידר ובפסגות מזהירים שהציפיות הנמוכות לאינפלציה הן לא מציאותיות מול המלחמה והגרעון הריבית בישראל לא הולכת לרדת בקרוב - הערכות הכלכלנים


כאל כרטיס אשראי
צילום: צילום מסך אתר החברה

למה דיסקונט מתעקש למכור את כאל בזול?

כאל נמכרת לפי שווי של 3.75 מיליארד שקל בלבד, המשקף מכפיל רווח חד ספרתי, בשעה שתחום הפיננסים בשוק ההון רושם גאות והתרחבות מכפילים; למה דיסקונט נפטר מ״מדפסת כסף״ במחיר מציאה?

תמיר חכמוף |
נושאים בכתבה כאל ניתוח

חברת כרטיסי האשראי כאל בדרך לעבור רשמית לידי קבוצת חורש והראל הראל השקעות -4%   לפי שווי של 3.75 מיליארד שקל (עד 4 מיליארד שקל בכפוף לאבני דרך), והכותרות התמקדו בצדדים המרוויחים, חורש והראל מהצד הקונה, ואל על אל על -0.8%   מהצד שזוכה באופציית פנטום של כ192 מיליון שקל (מי המרוויחה המפתיעה מעסקת כאל?). אך מתחת לפני השטח עולה שאלה לא פחות מהותית: האם דיסקונט מכר את חברת כרטיסי האשראי במחיר נמוך מדי, דווקא בעיצומה של גאות בסקטור הפיננסי?

במבט על המספרים, כאל מציגה כיום רווח נקי של כ-100 מיליון שקל ברבעון אחרי שהגדילה את השורה התחתונה בכ-20% מהרבעון המקביל. כלומר, מדובר בקצב שנתי של כ-400 מיליון שקל שעוד עשוי להמשיך ולצמוח. על בסיס שווי העסקה, המשקף מכפיל רווח עתידי של 8-9 בלבד, מדובר בתמחור שנראה שמרני מאוד ביחס למצבה של החברה. זאת במיוחד על רקע העובדה שכאל הובילה בשנים האחרונות את הענף מבחינת רווחיות, ועקפה את המתחרות ישראכרט ישראכרט -2.53%    ומקס. במילים אחרות, נראה שחורש והראל קיבלו חברה רווחית וצומחת במחיר שלא משקף בהכרח את הפוטנציאל שלה.

כדי להבין עד כמה התמחור זול, מספיק להביט על המתרחש בבורסה. מניות הבנקים עלו בשנה האחרונה ביותר מ-70%, ומניות הביטוח זינקו ביותר מ-170% באותה התקופה, שלא לדבר על מניות בתי ההשקעות שגם חוות עדנה, והתחום הפיננסי כולו נמצא בשיא של כל הזמנים עם תמחור גבוה, כאשר המכפילים של החברות הפכו לשמרניים לנדיבים. אפילו ישראכרט, שרשמה הפסדים ברבעונים האחרונים, נסחרת במכפיל 15.8 על הרווחים של שנת 2024. בתוך סביבה כזו, עסקה לפי מכפיל חד ספרתי נראית זולה, כמעט מנותקת מהסנטימנט השוקי. בעוד הבנקים והמבוטחים נסחרים במכפילים גבוהים בהרבה, אחת החברות הרווחיות בענף האשראי נמכרה במחיר שמשדר יותר פסימיות מאופטימיות.

אחת הנקודות הבולטות בסיפור היא העובדה שדיסקונט דיסקונט -0.85%  לא בחר בהצעה הגבוהה ביותר. מוטי בן משה הציע לרכוש את כאל לפי שווי של 4.18 מיליארד שקל, גבוה בכ-400 מיליון שקל מהשווי שבו נסגרה העסקה עם חורש והראל. למרות זאת, הדירקטוריון העדיף ללכת עם קבוצת חורש הראל, כנראה בשל שיקולים של יציבות, יכולת תפעולית או עמידה בדרישות רגולטוריות. עצם קיומה של הצעה גבוהה יותר רק מדגיש את העובדה שדיסקונט יכל למכור במחיר גבוה יותר, אך בחר שלא, כך שבעלי המניות עשויים להרגיש החמצה של ערך ממשי בעסקה שהלך לאיבוד.

לדיסקונט יש כמובן את השיקולים שלו. הבנק ביקש לממש החזקה לא ליבתית, לקבל נזילות מיידית ולהפחית חשיפה רגולטורית. מנגד, מבחינת הקונים זו הזדמנות כניסה לשליטה בכאל במחיר שנראה מתחת לערך הכלכלי המלא, עם אפשרות ליהנות מהמשך הצמיחה בתחום האשראי הצרכני והמסחרי בישראל.