דופלקס דירה בניין מדרגות נדל"ן
צילום: Istock

דרשו פיצוי על הפקעת חלק מדירתם - זו הסיבה שהשופט דחה התביעה

רוכשי דירה תבעו את עורך הדין שייצג אותם בעסקה ושמאי שכתב עבורם חוות דעת. בטענה שהתרשלו בתפקידם. לטענתם, הם לא גילו להם שיש תוכנית שאמורה להפקיע חלק מהדירה, באופן שלדבריהם מקטין את שטחה באופן משמעותי
עוזי גרסטמן |

השופט אבישי רובס, סגן נשיאת בית משפט השלום בחיפה, דחה באחרונה תביעה שהגישו רוכשים של דירה נגד עורך הדין שייצג אותם בעסקה ונגד שמאי. לטענת התובעים, הנתבעים התרשלו בתפקידם כשלא גילו להם שיש תוכנית שאמורה להפקיע חלק מהדירה שהם רוצים לרכוש, באופן שלדבריהם מקטין את שטחה באופן משמעותי. השופט קבע כי לא מדובר בהפקעה אלא בזיקת הנאה, שאמורה לאפשר מעבר במקרה של פינוי בינוי, וכי המימוש של זיקת ההנאה כפוף להסכמה של הדיירים.

התובעים רכשו את הדירה בינואר 2020 תמורת 1.115 מיליון שקל. מדובר בדירה דו מפלסית, בבניין שיש לו שני אגפים, קדמי ועורפי. הם דרשו לחייב את הנתבעים, עורך הדין שלהם בעסקה ושמאי שכתב עבורם חוות דעת לפני העסקה, לפצות אותם בסכום של 1,128,660 שקל. 

בכתב התביעה ציינו התובעים כי לאחר שחתמו על ההסכם ושילמו את מלוא התמורה תמורת הדירה, גילו שחלק גדול ממנה והחצר שצמודה לה, הופקעו על ידי העירייה. האחרונה עשתה זאת לצורך הקמת "דרך וחניות ציבוריות", באופן שמבטל כמעט לחלוטין את הערך של הדירה. 

הם גם טענו כי הנתבעים התרשלו בעסקת רכישת הדירה. לטענתם, עורך הדין לא יידע אותם שיש הפקעה של הדירה, ואילו השמאי כשל בהערכת שווי הדירה לצורכי המשכנתא, בכך שלא ציין בחוות הדעת שגיבש את טיב ההפקעות, וטעה ביחס למיקום שלהן ולשווי הפגיעה שלהן בערך של דירה.

עורך הדין טען בתגובה כי הייצוג של התובעים לא כלל ולא היה אמור לכלול היבטים מתחום התכנון והבנייה, שאינם בתחום עיסוקו המקצועי, וכי המליץ להם להיעזר לצורך כך באיש מקצוע. הוא גם הוסיף והסביר שממילא לא נגרם לתובעים נזק, שכן ההפקעות המתוכננות לא משפיעות על ערך הדירה. לדבריו, מטרת ההפקעות היא ליצור דרך גישה אחורית לרחוב שבו נמצאת הדירה, והן ייכנסו לתוקף רק במצב בו ייהרס הבניין לשם בנייה מחדש, במסגרת פרויקט של התחדשות עירונית, ולשם כך נדרשת הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות בבניין.

כמו כן, השמאי טען כי השומה שלו נערכה כדין. לדבריו, הוא ציין את ההפקעות שנרשמו בנסח רישום המקרקעין, אך סבר כי הן לא משפיעות על הערך של הדירה.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט רובס מינה שמאי כמומחה מטעם בית המשפט. השמאי המומחה אישר כי בהתאם לתוכנית שחלה על הנכס, הופקעה זכות השימוש בחלק מעורף החלקה. הוא הדגיש כי לפי התוכנית, לעירייה תהיה סמכות להפקיע את זכות השימוש בשטחי החלקה הרלוונטים ולרשום אותם כזיקת הנאה לטובת הציבור.

עם זאת, הוא הבהיר כי הקניית זיקת הנאה לטובת הציבור תתאפשר רק לאחר חתימה על הסכם לביצוע פרויקט של התחדשות עירונית בין העירייה לבעלי הקרקע, ורק לאחר פינוי המבנה על ידי דייריו - ותוך מתן פיצוי. לכן, ולאור כל הנסיבות הנ"ל אין פגיעה כלשהי בנכס האמור. 

קיראו עוד ב"משפט"

השופט קיבל את עמדתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט. הוא קבע כי התוכנית שחלה על הדירה הפקיעה זיקת הנאה בחלקה של התובעים. עם זאת, לדבריו, ההפקעה הזו כפופה להוראות נוספות בתוכנית, שלפיהן אם בשטח המיועד לזיקת הנאה יש מבנה, תותר כניסה רק לאחר הפינוי שלו על ידי דייריו. בנוסף, מדובר בתוכנית משביחה שתיתן לדיירים בבניין זכויות בנייה, כדי לעודד אותם לחתום על הסכם לביצוע התחדשות עירונית. 

הוא הוסיף בפסק הדין שפרסם גם כי פינוי המבנה מהדיירים ייעשה בעתיד רק באמצעות הסכם שייחתם עמם. הסכם שכזה יכלול, כאמור, בוודאות פיצוי הולם על ההפקעה. לכן, לדעת השופט רובס, לא היתה כל פגיעה בזכויות של התובעים והן גם לא ייפגעו בעתיד. 

לסיכום, קבע השופט כי מכיוון שלא נגרם לתובעים שום נזק, אין סיבה לקבוע שהיתה רשלנות כלשהי במקרה הנ"ל - ולכן התובעים לא זכאים לפיצוי כלשהו. התובעים חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 50 אלף שקל. 

פקודת הקרקעות מסמיכה את שר האוצר לרכוש בעלות או כל זכות אחרת במקרקעין, בכפוף להתייעצות עם הוועדה המייעצת להפקעות, ואם הוא סבור כי הדבר דרוש לצורך ציבורי. רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) אחראית לביצוע הפעולות, לפי פקודת הקרקעות, כזרוע המבצעת של שר האוצר בתחום זה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מסמך חתימה
צילום: pixabay

נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה

השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל קבע כי צוואתה המאוחרת של קשישה, שחילקה את רכושה בין ילדיה, אינה תקפה, אף שהיא משקפת את רצונה האמיתי. לדבריו, "ריכוך הכלל של ביטול צוואה מחמת חוסר כשרות יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה"

עוזי גרסטמן |

בערוב ימיה של אשה בת 84, אם לשלושה, מצאה את עצמה המשפחה שלה מפולגת סביב השאלה מי יירש את הבית שבו היא חיה ומי יירש את הבית שבנה אחד מבניה על אדמתה. מאבק הירושה המשפחתי הזה, שנמשך שנים, הגיע לשיאו בפסק דין ארוך ומפורט של השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, שקבע כי אף שצוואתה האחרונה של המנוחה תואמת את רצונה, היא אינה תקפה מבחינה משפטית משום שנעשתה כשהיא כבר לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.

החלטתו של השופט כרמי מציבה דילמה עקרונית ועמוקה: האם צריך להעדיף את רצונו של אדם, כפי שניתן לזהותו לאורך השנים, גם אם במועד חתימתו על הצוואה הוא לא היה כשיר משפטית, או שעל בית המשפט לדבוק בדרישת הכשרות גם במחיר של ביטול רצון מפורש וברור? הכרעתו של השופט היתה נחרצת: אין מקום לריכוך הכלל, שכן הדבר "יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה".

המנוחה נולדה בארגנטינה, עלתה לישראל עם משפחתה ונישאה, ולימים נולדו לה שלושה ילדים - שניים מנישואיה הראשונים ובן נוסף, צעיר מהם, שנולד בארץ. לאחר מות בעלה היא נותרה לגור לבדה, ובסוף שנות ה-90 העניקה לבנה הצעיר, התובע, את הזכות לבנות את ביתו בצמוד לביתה על אותו מגרש. התובע השקיע בבנייה מכספו, גר במקום עם משפחתו מאז, והיחסים בין האחים הידרדרו והלכו.

מיד אחרי מינוי האפוטרופוס נחתמה צוואה חדשה

עוד ב-1999 ערכה האם צוואה ראשונה ("הצוואה המוקדמת"), שבה חילקה את רכושה בין ילדיה: את ביתה שלה הורישה לשני ילדיה הבוגרים, ואילו את הבית שבנה התובע היא הותירה לו. בהמשך היא ערכה גרסאות נוספות של צוואות, שכולן עסקו בשאלה כיצד יחולק המגרש והבתים, אך עם השנים הידרדר מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של האם, וב-2017 ביקשו ילדיה הבוגרים למנות לה אפוטרופוסים. בית המשפט באותו הליך דחה את הבקשה, לאחר ששמע את המנוחה עצמה והתרשם כי היא מבינה היטב את הנעשה. באותו שלב מונתה רק בקרה מסוימת על חשבונה, והתובע - בנה הצעיר - מונה כמיופה כוח. אלא שמיד לאחר מכן, ב-2 בספטמבר 2017, חתמה האם על צוואה נוטריונית חדשה ("הצוואה המאוחרת"), שבה חילקה את ביתה בין שלושת ילדיה באופן שווה, ואת הבית שבנה התובע היא הותירה לו לבדו.

בפסק הדין נכללה כרונולוגיה מפורטת של ארבע צוואות שונות שערכה המנוחה לאורך השנים: צוואה מ-1999, צוואה נוספת מ-2003 שבה היא חילקה באופן מפורט את המגרש והבתים, צוואה מ-2012 שבה היא הביעה לראשונה רצון לחלק את ביתה שווה בשווה בין שלושת ילדיה, ולבסוף הצוואה המאוחרת מ-2017. לאחר פטירתה הוגשו לרשם הירושות שתי בקשות מתחרות - ילדיה הבוגרים ביקשו לקיים את הצוואה המוקדמת, בעוד שהבן הצעיר עתר לקיים את הצוואה המאוחרת. כל צד טען כי הצוואה האחרת אינה תקפה - זה בשל חוסר כשרות, וזה בשל השפעה בלתי הוגנת.

פסק דין
צילום: freepik

מכתב שתיאר את קבלה לעם ככת - הוצאת דיבה

בית משפט השלום בפתח תקווה קבע כי מכתב שנשלח על ידי אהרון אפלבאום למשרד החינוך ולבכירים נוספים, ובו הוצגה עמותת בני ברוך - קבלה לעם כ"כת המביאה לחיי תלות ושעבוד", מהווה לשון הרע חמורה. אפלבאום חויב לשלם פיצוי בסך 168 אלף שקל ולפרסם התנצלות בעיתון. בפסק הדין ביקר בית המשפט את התנהלות הנתבע וקבע כי דבריו היו שקריים, נכתבו בזדון ומתוך רצון מוצהר לפגוע בעמותה

עוזי גרסטמן |

הפרשה הבאה החלה בדצמבר 2012, כשאהרון אפלבאום, תושב הצפון ואב לבן שהיה חבר בעמותת בני ברוך, שלח מכתב חריף למנכ"לית משרד החינוך דאז דליה שטאובר, לשר החינוך דאז גדעון סער ולגורמים נוספים במשרד. במכתבו הוא טען כי עמותת קבלה לעם היא "כת לכל דבר", הפועלת בשיטות של שליטה, ניתוק, מניפולציה וגיוס כספים. "בדומה לכתות אחרות," כתב אפלבאום, "‘הקבלה לעם’ מביאה את מאמיניה לחיים של תלות ושעבוד... הקרע בין ‘אנחנו’ ו‘הם’ מביא לניתוק של החברים בכת מבני משפחותיהם". לדבריו, מדובר בארגון "המסתתר מאחורי מסכה חייכנית של ערבות הדדית ואהבה", שבפועל "שולח זרועות ארוכות אל מערכת החינוך בדומה לסיינטולוגיה". המכתב נשלח, לדבריו, כ"פנייה אזרחית אחראית" לרשויות, אך כפי שציין בית המשפט, נוסחו החריף, ההאשמות הקשות ואופן הפצתו לגורמים רבים חרגו בהרבה מהגבולות של תלונה לגיטימית.

עמותת בני ברוך, המפעילה מערכי לימוד והפצת חכמת הקבלה בארץ ובעולם, טענה בתביעתה כי מדובר ב"עלילה חמורה ושקרית" שנועדה לפגוע בשמה הטוב, ושנכתבה מתוך מניע אישי הקשור לסכסוך של אפלבאום עם בנו, שחבר בתנועה. "הנתבע בחר להשמיץ את העמותה בזדון, תוך ידיעה שדבריו שקריים", טענה התובעת.

בית המשפט קיבל את גרסתה במלואה. השופט אריאל ברגנר כתב כי אפלבאום אמנם הודה ששלח את המכתב, אך ניסה להצדיקו בטענה שמדובר היה בפנייה לרשות מוסמכת וב"הבעת דעה לגיטימית" על גוף ציבורי. אלא שהשופט דחה אחת לאחת את כל טענות ההגנה האלה. השופט הדגיש כי מדובר בפרסום מובהק של לשון הרע. לדבריו, "המונחים שבהם השתמש הנתבע - ‘כת’, ‘חיים של תלות ושעבוד’, ‘מותר לשקר’, ‘חדירה למערכת החינוך’, ‘בדומה לסיינטולוגיה’ - מציגים את התובעת באור שלילי שיש בו כדי לבזותה ולהפוך אותה למטרה לשנאה ולבוז". הוא קבע כי בעיני האדם הסביר, הכינוי "כת" נושא משמעות שלילית ביותר, ולעתים אף פלילית.

המרכז לנפגעי כתות קיבל תרומה מהתובע

בהמשך פסק הדין ציין השופט כי השאלה האם בני ברוך היא כת או לא נהפכה לאחד מצירי הדיון המרכזיים. אלא שאפלבאום, שבתחילה טען כי בידיו הוכחות לכך, זנח בהמשך את הטענה ולא הצליח להציג אף ראיה ממשית. "למושג כת אין כל הגדרה בחוק", ציין ברגנר, "ולא הובאה כל חוות דעת מקצועית שתראה כי מתקיימים בעמותה אותם מאפיינים כיתתיים שעליהם דיבר הנתבע". השופט סקר בהרחבה את עדויות המומחים שהובאו מטעם שני הצדדים. מטעם הנתבע העידו מנהלת המרכז לנפגעי כתות, רחל ליכטנשטיין, והפסיכולוג נחמן אלון, שטענו כי לעמותה יש מאפיינים של כת. ואולם בית המשפט מצא כי עדותם מוטה וחסרת משקל. ליכטנשטיין, כך התברר, קיבלה תרומות מאפלבאום, והמרכז שבראשו עמדה אף סייע לו בכתיבת המכתב עצמו. "העדה לא גילתה לבית המשפט את ניגוד העניינים החמור שבו היתה מצויה", כתב ברגנר בהכרעתו. "עדותה אינה אמינה, מוטה ומגמתית".

לעומת זאת, העדים והמומחים מטעם העמותה, ובהם פרופ’ מאסימו אינטרווינה, סוציולוג איטלקי מוביל לחקר תנועות דתיות חדשות, ופרופ’ ג’ון גורדון מלטון מארה"ב, שללו לחלוטין את האפשרות שמדובר בכת. אינטרווינה העיד כי בבדיקות שערך בארץ ובאיטליה לא מצא סימנים כלשהם לתלות, ניתוק משפחתי או שליטה נפשית בקרב חברי הקבוצה. לדבריו, "הדלת פתוחה - מי שרוצה יוצא, מי שרוצה נשאר", והוסיף כי, "מדובר בקבוצה שאינה מסיונרית ואינה מפעילה כפייה". גם חברי הקהילה עצמם העידו על חופש מוחלט. אחד מהם, טייס חיל האוויר לשעבר ארז הררי, העיד כי הוא אדם עצמאי לחלוטין, עובד באל על, ומעולם לא חווה כפייה כלשהי מצד הארגון. עו"ד חנוך מילביצקי, כיום חבר כנסת מטעם הליכוד, העיד כי "לא נאמר לי עם מי להיות בקשר או כיצד לחיות - אילו היה כך, לא הייתי חלק מהעמותה".