דחף אדם שהתפרץ לרכבו בעת ויכוח על זכות קדימה, ביהמ"ש: זו הגנה עצמית
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
הורי האם נגד הבן הנכה: מי יקבל את כספי הביטוח?
במקרה קורע לב, שבו אם צעירה נפטרה ימים ספורים לאחר שילדה את בנה הפג, קבע בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל כי כספי הביטוח, בסכום של כמיליון שקל, יועברו להוריה של המנוחה. זאת משום שהפוליסה נחתמה עוד כשהיתה רווקה ללא ילדים, והם נרשמו כמוטבים. אף על פי
כן, נקבע כי הבן הקטין, שנולד עם נכות של 100%, יירש חלק מהכספים האלה דרך עיזבונות סביו המנוחים
הסיפור הזה מתחיל בטרגדיה משפחתית כפולה - אחת של אם צעירה שאיבדה את חייה זמן קצר לאחר שילדה את בנה, והשנייה של מאבק משפטי על כספי ביטוח החיים שלה, שהעמיד זה מול זה את בנה הנכה מצד אחד ואת הוריה מן הצד האחר. בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, מפי השופט מחמוד שדאפנה, הכריע באחרונה בסוגיה שהסעירה את כל המעורבים בה: מי יזכה בכספי הביטוח - האם הבן הקטין, או הוריה של המנוחה, שנקבעו כמוטבים בפוליסה?
המנוחה, ר. ש. פ., אשה צעירה בראשית שנות השלושים לחייה, חתמה ב-2018 על פוליסת ביטוח חיים של מגדל, כשבאותה העת היא היתה רווקה וללא ילדים. בפוליסה היא ציינה את הוריה כמוטבים שווים - כל אחד זכאי למחצית מסכום הביטוח, שנקבע על מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן, ב-2019, חתמה ר. על הסכם הורות משותפת עם ד. ב., גבר שעמו היא החליטה להביא ילד לעולם מבלי להיות בזוגיות עמו. באפריל 2020, בשבוע ה-26 להריונה, ילדה את בנה - נ., שנולד כפג וסבל ממומים קשים. שישה ימים בלבד לאחר הלידה, הלך מצבה הרפואי של ר. והחמיר, והיא נפטרה, ככל הנראה בשל כשלים רפואיים. מותה הותיר מאחוריה תינוק רך, שנולד עם נכות של 100% והוכר ככזה על ידי המוסד לביטוח לאומי, וכן הוריה הקשישים שנאלצו להתמודד עם האובדן הכפול של בתם ושל האחריות הכבדה שנשארה אחריה.
מגדל, שמצאה את עצמה בין הצדדים, הגישה תביעה למתן סעד הצהרתי, וביקשה מבית המשפט להכריע למי מגיעים תגמולי הביטוח: לקטין באמצעות אביו, או להורי המנוחה שהוגדרו כמוטבים. אביו של הקטין טען בשם בנו כי ברור שר. התכוונה לשנות את המוטבים בפוליסה לטובת בנה, אך מותה הפתאומי מנע ממנה לעשות זאת. “ר. רצתה להבטיח את עתידו של בנה הקטין", נטען, “אך מותה הפתאומי מנע ממנה להסדיר את ענייניה”. הוא ביקש להוכיח את כוונתה באמצעות עדים שיכלו להעיד על כך, אך בהמשך ויתר על שמיעת הראיות וביקש שההכרעה תינתן על סמך המסמכים בלבד. מצד שני, מנהל עיזבון הוריה של המנוחה, באמצעות עורכי הדין שמואל לביא ורן מנו, טען כי לא ניתן לשנות את המצב שנקבע בפוליסה. “המוטבים ברורים", נאמר בסיכומים. “ר. ציינה את הוריה בכתב ידה כמוטבים, ולא קיימת כל ראיה לכך שהתכוונה לשנות זאת".
פוליסת הביטוח דומה להתחייבות לתת מתנה
במהלך הדיונים העלה בא-כוחו של הקטין טענה חדשה, שלפיה פוליסת הביטוח דומה להתחייבות לתת מתנה, ולכן ניתן “לחזור מן המתנה” בהתאם לחוק המתנה. לדבריו, זכות זו עברה לבן כיורשה של האם. הוא טען כי הסבים “לא שינו את מצבם בהסתמך על המתנה”, וכי התנהגותם כלפי הקטין “היתה מחפירה וחסרת רחמים”, כשהם ביקשו לשים את ידם על כל כספי הביטוח למרות מצבו הקשה. הורי המנוחה, באמצעות באי-כוחם, התנגדו בתוקף. הם טענו שמדובר בהרחבת חזית אסורה - העלאת טענה שלא הופיעה בכתבי הטענות המקוריים. השופט שדאפנה קיבל עמדה זו, וקבע בהחלטה מוקדמת כי לא תותר העלאת טענות חדשות בשלב הסיכומים.
- הפרשים של עשרות אלפי שקלים בביטוח החיים
- ליום שאחרי: כל מה שחשוב לדעת על ביטוח חיים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר עיון בטענות הצדדים, קבע השופט שדאפנה כי, “יש להורות על דחיית טענות הנתבע 1”, והכריע שהכספים ישולמו להורי המנוחה - המוטבים שרשומים בפוליסה. לדבריו, “בהתאם להוראות הפוליסה עליה חתמה ר., יש לשלם את תגמולי הביטוח למוטבים שמונו על ידה, ובמקרה זה - להוריה". בית המשפט הסתמך על סעיף 147 לחוק הירושה, שקובע כי כספי ביטוח אינם נכללים בעיזבון של אדם, אלא אם נאמר במפורש אחרת. “חוזה ביטוח כזה אינו חלק מן העיזבון", כתב השופט, “ולכן יש לכבד את רצונה של ר. כפי שנקבע במסמך שעליו חתמה. לא הובאה כל ראיה הסותרת רצון זה". השופט הוסיף כי המנוחה יכלה לשנות את המוטבים, אך לא עשתה זאת, אף שחלפו כמעט שנתיים מאז שנחתמה הפוליסה ועד מותה. “ר. ידעה שהיא עומדת להפוך לאם, יכלה לשנות את המוטבים גם בעת ההיריון או סמוך ללידה, אך בחרה שלא לעשות כן. שתיקתה היא אינדיקציה ברורה לכך שלא התכוונה לשנות".
