נדחתה בטרומית הצעת החוק לעיגון עיקרון השוויון בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

ליאור שדמי שפיצר |

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
יועץ עיסקי
צילום: FREEPIK

בית המשפט קבע: יועץ כלכלי אחראי לקריסת העסק

בית משפט השלום קבע כי היועץ העסקי הציג מצג רשלני של עלויות נמוכות והיתכנות כלכלית לפתיחת מכבסה, למרות הון עצמי זעום וסיכונים ברורים. הפערים בתכנון, גיוס ההלוואות והניהול הובילו לקריסה בתוך כמה חודשים. השופטת: היועץ היה צריך להציב תמרור עצור, ולא לעשות זאת

עוזי גרסטמן |

הרעיון לפתוח עסק עצמאי, כזה שמבטיח פרנסה יציבה ועצמאות כלכלית, מלווה לא פעם בתחושת אופטימיות וזהירות גם יחד. במקרה שנדון בבית משפט השלום באילת, האופטימיות הזו קיבלה דחיפה משמעותית מיועץ כלכלי מנוסה, שהבטיח בדיקות היתכנות, ליווי פיננסי, וגיוס מימון שיאפשר ליזם מקומי להגשים חלום ישן: הקמת מכבסה חדשה בעיר הדרומית. אלא שבתוך חודשים ספורים, החלום קרס, העסק נסגר, החובות תפחו - ובית המשפט נדרש להכריע מי נושא באחריות לקריסה הכלכלית החריפה.

בפסק דין חריג בהיקפו ובעוצמת הביקורת שבו, קבעה השופטת ליאורה אדלשטיין כי האחריות העיקרית לקריסת העסק רובצת על היועץ הכלכלי, שהציג ללקוח מצג רשלני של עלויות נמוכות והיתכנות עסקית, חרף נתוני הפתיחה הבעייתיים, פערי תכנון קיצוניים, והיעדר הון עצמי מספק. בית המשפט חייב את היועץ וחברת הייעוץ שבבעלותו לשלם ליזם פיצוי של מאות אלפי שקלים, תוך קביעה עקרונית שלפיה תפקידו של יועץ פיננסי אינו מסתכם בגיוס הלוואות, אלא בראש ובראשונה בהצבת גבולות מקצועיים ואזהרות בזמן אמת.

התובע, תושב קיבוץ אילות ובעל ניסיון קודם בניהול מכבסה, פנה לנתבע לאחר שנחשף לפרסומיו ברשתות החברתיות. באותם פרסומים הציג הנתבע את עצמו כיועץ כלכלי-פיננסי המתמחה בגיוס מימון בנקאי ובהובלת עסקים חדשים. בפגישה הראשונה, שהתקיימה באוגוסט 2018, העריך התובע כי עלות שיפוץ המבנה תגיע לכ-150 אלף שקל - הערכה שהנתבע לא רק שלא חלק עליה, אלא אף חיזק אותה, תוך שהוא מציין כי באילת יש צורך במכבסה נוספת. יומיים לאחר מכן נחתם בין הצדדים הסכם ליווי, שבמסגרתו התחייב הנתבע להכין בדיקת היתכנות, תוכנית עסקית תלת שנתית וללוות את גיוס ההון.

כבר בשלב מוקדם החלו להופיע סדקים

בהמשך, הכין הנתבע תוכנית עסקית שבה הוערכה עלות ההשקעה בכ-300 אלף שקל בלבד, לרבות ציוד, שיפוץ ותראות. אלא שכבר בשלב מוקדם החלו להופיע סדקים בתמונה האופטימית. עלויות השיפוץ תפחו, הלוואות נוספות נלקחו, והיקף ההשקעה חרג באופן משמעותי מהתחזיות הראשוניות. בתוך חודשים ספורים גייס התובע, באמצעות הלוואות והשקעות, סכום כולל של כ-910 אלף שקל, שעלה בהרבה על כל אחת מההערכות שניתנו בתחילת הדרך.

בית המשפט קבע כי הפער הזה אינו תולדה של שינויים שוליים או דרישות חריגות מצד היזם, אלא של הערכת חסר חמורה מצד היועץ. השופטת הדגישה כי גם אם בתוכנית הראשונית נכללה רכישת מכונות בסכום של כ-150 אלף שקל, הרי שבפועל המודל העסקי השתנה והמכונות הושכרו, כך שההשוואה הנכונה היא בין הערכת שיפוץ של כ-150 אלף שקל לבין עלות בפועל שזינקה ליותר מ-600 אלף שקל. "מדובר בפער תהומי פי כמה", כתבה השופטת בהחלטתה, "סטייה קיצונית שכזו… מעידה על רשלנות מקצועית חמורה בהערכת העלויות מצד הנתבע".