אינסטלטור מחדרה העלים 55 אלף שקל - כמה זמן יישב בכלא?

רוני מולדבן הורשע באי העברת כספי ניכויים ואי הגשת דוחות; השופט אביהו גופמן: "פגיעה ביסודות לקיום מערכת מסים תקינה ושוויונית"
אבי שאולי | (8)

אינסטלטורים נוטים שלא להנפיק חשבוניות עבור שירות ללקוחות שלהם וברשות המיסים הגבירו את האכיפה עליהם בשנים האחרונות. רוני מולדובן מחדרה, בעליהן של חברות בתחום האינסטלציה, ספג עונש כבד יחסית - נידון ל-8 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של אי העברת ניכויים ואי הגשת דוחות.

השופט אביהו גופמן מבית משפט השלום בחדרה ציין בגזר הדין כי "אי הגשת דוחות שנתיים מהווה פגיעה ביסודות הדרושים לקיום מערכת מסים תקינה ושוויונית".

בית המשפט גזר על מולדובן בנוסף לחודשי המאסר בפועל גם 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 שקל. כמו-כן, על כל אחת מהחברות הוטל קנס בסך 15,000 שקל.

הנאשם לא הגיש דוח אישי והצהרת הון

מדור תביעות חיפה במחלקה פלילית של לשכה משפטית הגישה נגד מולדובן ונגד שתי חברות בבעלותו שני כתבי אישום:

הראשון - נגד מולדובן וחברת מ.גלרם שייחס להם עבירות של אי הגשת דוחות החברה לשנים 2004 ו-2005 וכן אי הגשת דוח אישי והצהרת הון של הנאשם.

השני נגד מולדובן וחברת טלגל-מרום בע"מ שייחס להם עבירות של אי העברת ניכויים בסכום של כ-55,000 שקל ואי הגשת דוחות החברה לשנים 2007 ו-2008.

"עונש מרתיע שיכלול מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח"

עד למועד גזר הדין הגיש מולדובן רק דוח אישי אחד. התובעת, עוה"ד לינדה אמנו, ציינה בטיעוניה לעונש כי "לנאשם הרשעות קודמות בגין עבירות דומות לפיכך יש להטיל עליו עונש מרתיע שיכלול מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח".

בית המשפט קיבל את עמדת התביעה והשמיע אמירות בדבר החומרה שיש לייחס לעבירות המס ופגיעתן בכלכלה, במשק ובכלל הציבור, תוך פגיעה בערך השוויון והנשיאה בנטל.

עוד הוסיף השופט גופמן "הנאשם סיגל לעצמו התנהגות עבריינית סדרתית של אי מילוי חובתו כלפי הקופה הציבורית... מדובר בנאשם החוזר ומבצע עבירות דומות וגם עונשי מאסר שהוטלו עליו בעבר, לא גרמו לכך שיפנים את חומרת התנהגותו וימנע מלחזור ולבצע את העבירות בהן הורשע".

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    מיקי לוי 25/02/2014 13:37
    הגב לתגובה זו
    מדוע לא הולכים על קבלני אינסטלציה, או קבלני בניין בכלל? חסר טייקונים במדינה שמקצצים להם תספורות? 8 חודשים בפנים - נו באמת מישהו כאן שומע חדשות לאחרונה. פשוט חלמאות.
  • 7.
    אדיר שלמה 23/02/2014 14:52
    הגב לתגובה זו
    באמת זו המלחמה בהון השחור?בתור מחאה חברתית ההיתי נותן לו שקל קנס.שיתחילו בארזים ולא באזובי הקיר..
  • 6.
    יוסקה 23/02/2014 14:23
    הגב לתגובה זו
    לא העבירו עשרות מליוני שקל ניכויים, שלא לדבר על תעלולים פיננסיים אחרים. הדירקטוריון ידע ושתק, רואי החשבון ראו ושתקו, ורשם העמותות נתן אישור כוזב של ניהול תקין - כולם צריכים להישפט על היותם שותפים לפשע!!!
  • 5.
    דונלד דאק 23/02/2014 13:27
    הגב לתגובה זו
    מי שגונב מליונים לא יושב בכלא מי שמעלים 55K יושב 8 חודשים.אחר כך לא מבינים מדוע האזרחים לא מאמינים במערכת המשפט.
  • 4.
    העומש מגיע לשרברב, אבל איפה העונשים על ההעלמות הגדולות? (ל"ת)
    דן 23/02/2014 13:20
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    לא משנה 23/02/2014 13:08
    הגב לתגובה זו
    השופט חכמולוג מעניין שהמדיה לא מגישה בזמן דוח ואו מעכבת האם גם יושבים 8 חודשים וקנס, השופט אוכל מאותה צלחת
  • 2.
    וכמה פינטו ישב? (ל"ת)
    אזרח 23/02/2014 12:55
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    007 23/02/2014 11:59
    הגב לתגובה זו
    להכפיל פי חמש אוטומטית את סכום העבירה + מאסר
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

אתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלםאתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלם

מהפכה בפרסומות, נזיפה בביהמ"ש: ליברה תשלם 100 אלף שקל

תאונת דרכים פשוטה נהפכה למאבק משפטי ממושך, לאחר שחברת הביטוח סירבה לשלם פיצוי וטענה למרמה. השופט גיא אבנון דחה את הטענות של ליברה אחת לאחת, מתח ביקורת חריפה על התנהלות החברה וקבע כי נוהלה "הגנת סרק". התוצאה: פיצויים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין גבוהים - ובית משפט שלא חסך מלים

עוזי גרסטמן |


בכביש 44, בסמוך לצומת פיקוד העורף, אירעה בשעת אחר צהריים שגרתית תאונת דרכים מהסוג שאמור להסתיים במהירות: פגיעה מאחור, אחריות ברורה, נזק לרכב ופנייה לחברת הביטוח. אלא שמבחינת שרה ג'נשווילי, בעלת הרכב שנפגע, האירוע הזה היה רק תחילתו של מסע ארוך ומעיק, שבסופו מצאה את עצמה מתדיינת בבית משפט מול חברת ביטוח גדולה, שמצדה עשתה כל שביכולתה כדי לא לשלם. בפסק דין חריג באורכו ובחריפותו, קבע שופט בית משפט השלום בנתניה, גיא אבנון, כי חברת הביטוח ליברה ניהלה הגנת סרק, פגעה גם במבוטח שלה וגם בנפגעת, וחייב אותה בכ-100 אלף שקל פיצויים והוצאות. כבר בפתח פסק הדין הבהיר השופט את עמדתו, כשכתב כי מדובר ב"אחד מאותם מקרים מקוממים".

הרקע להליך פשוט לכאורה. ב-18 בספטמבר 2024, בשעה 15:00 בערך, נהג בנה של התובעת ברכבה, ופנה ימינה בצומת מצליח. מאחוריו נסע רכב אחר, שנהגו לא שמר מרחק ופגע ברכב מאחור. אין מחלוקת על עצם התאונה, אין מחלוקת על האחריות, וגם לא על זהות הנהג הפוגע. הנתבע עצמו, אברהם אבירן אטיאס, הודה באחריות כבר בכתב ההגנה והבהיר כי האחריות לפיצוי מוטלת על חברת הביטוח שלו, ליברה חברה לביטוח.

אלא ששם, בנקודה שבה רוב תיקי הרכב מסתיימים, בחרה ליברה לסטות מהמסלול המוכר. במקום לשלם את הנזק לצד השלישי, היא טענה כי אין כיסוי ביטוחי כלל. לטענתה, הנהג המבוטח מסר לה מידע כוזב, שיבש חקירה, לא שיתף פעולה, ואולי אף מדובר בתאונה שמעולם לא התרחשה. בכתב ההגנה נכתב, במלים שלא הותירו מקום לספק, כי, "אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען שלא הוכח כלל כי אכן התרחש כמדווח".

הטענות האלה, שייחסו למעשה מרמה ברף פלילי, עמדו בלב ההליך. אלא שככל שהמשפט התקדם, כך התברר עד כמה הן נשענות על יסודות רעועים. דו"ח החקירה שעליו ביקשה ליברה להתבסס הוסתר תחילה, לאחר מכן התעכב, ולבסוף כלל לא הובא כראיה. השופט אבנון נדרש שוב ושוב להתנהלות החברה כבר בשלבים המקדמיים, והבהיר בהחלטותיו כי אין הצדקה לעיכוב גילוי המסמכים. באחת ההחלטות הוא כתב כי "לא שוכנעתי כי חשיפתו של הדו"ח תפגע בהגנתה של ליברה, לבטח אין בה כדי לסכל את חשיפת האמת".

התנהלות מעוררת קושי של ליברה

גם לאחר שהדו"ח נחשף, המשיכה ליברה לנהל קו לוחמני. היא הגישה בקשות חריגות לצווים נגד התובעת והמבוטח שלה, לרבות דרישה לקבלת פירוט שיחות טלפון, איכוני סלולר ואיתור כלי הרכב - חודש לפני התאונה וחודש אחריה. הבקשות נדחו, והשופט קבע כי מדובר בצווים "גורפים באורח קיצוני", שפגיעתם בפרטיות גבוהה והם לא מבוססים על תשתית ראייתית כלשהי. הוא אף תהה על עיתוי הגשתם, בסמוך מאוד למועד הדיון, וציין כי ההתנהלות מעוררת קושי.