בחמש עשרה השנים האחרות עברה מדינת ישראל אירועים שיפרנסו בעתיד ספרי היסטוריה שלמים. אין סוף מערכות בחירות, מהפכים שלטוניים, מאבקים אזרחיים חסרי תקדים, מספר מלחמות (או "מבצעים משודרגים"), משפטים נגד ראשי השלטון, רפורמות כלכליות ואחרות, חלקן מוצלחות יותר חלקן פחות, מגיפה בנלאומית ועוד ועוד ועל כולנה המלחמה הארוכה ביותר בתולדות המדינה. כל האירועים האלו משפיעים בצורה כזו או אחרת על הבורסה ועולם ההשקעות בטווח הקצר ולעיתים גם הארוך. האם בתקופת אי שקט כל כך ארוכה ובעיתיית עדיין משתלם להשקיע במניות או שעדיף לפנות ל"מקלט הבטוח" של אגרות החוב? 

בשבוע שעבר בחנו את תשואות הקרנות המנייתיות ב-15 השנים האחרונות וגילינו שלמרות אינספור האירועים המטלטלים שעברו על המשק הישראלי, התשואות בקרנות המנייתיות דומות למקובל בשווקי המניות בעולם (ואפילו בטווח העליון שלהן) – בין 7% ל-11% בממוצע בשנה. נדגיש שוב את בעיית "הטיית השרידות". במשך השנים קרנות רבות פעלו בשוק, ועקב שינויים שונים, ובעיקר חוסר הצלחה, נסגרו. הקרנות הללו לא מופיעות בבדיקה, כיון שבדקנו כמובן רק קרנות ששרדו את כל התקופה ללא שינוי מדיניות, כך שמן הסתם מדובר בקרנות המוצלחות יותר. בנוסף, תנאי כניסה לבדיקה היה ניהול של 50 מיליון שקל. שוב, מדובר בתנאי שמטה את התוצאות לטובת מנהלי הקרנות. מנהלים פחות טובים מאבדים לקוחות וכספים וממילא יציגו תוצאות פחות טובות על פי רוב. כך שלא יהיה זה מדויק לומר שזו התשואה הממוצעת של מנהלי הקרנות הישראלים בטווח הארוך.

יחד עם זאת, התוצאות של הקרנות שכן שרדו נותנות אינדיקציה כללית למה ניתן לצפות בטווח הארוך. ניתן לומר שהתוצאה הסופית משביעת רצון, אבל אין ספק שהדרך לשם מלאה מהמורות עם שווקים שמתרסקים ומזנקים לא פעם. יש כאלה שלא בנויים לרכבת ההרים של שוק המניות ורוצים נסיעה שקטה יותר בעולם ההשקעות. אחד הפתרונות הוא אגרות החוב, למרות שגם אלו סובלות לא פעם מתנודתיות, בעיקר האיגרות הארוכות. השאלה היא אם בטווח הארוך מדובר בצעד חכם או שעדיף לספוג את כאבי הבטן של תלאות השוק, כיון שבטווח הארוך התשואות העודפות במניות מפצות על כך. בחנו השבוע את התשואות ארוכות הטווח של הקרנות המעורבות שמשקפות סיכון נמוך יותר ברמות שונות כדי לענות על השאלה כמה יקר זה ללכת על בטוח. התוצאות מדברות בעד עצמן. 

גם במקרה זה מדובר רק בקרנות שמנהלות לפחות 50 מיליון שקל ושפעילות ללא שינוי מדיניות במשך 15 שנה לפחות. אחוז המניות בקרנות נע בין 10% ל-50%. ישנם גם מקרים של קרנות שממוקדות באג"ח מדינה או קונצרני וכדו', לכן ציינו את תת הקטגוריה של כל קרן. לשם הנוחות חילקנו את הקרנות לשתי טבלאות שמסודרות בסדר יורד מבחינת התוצאות. נתחיל עם הקרנות שהשציגו תשואה ממוצעת גבוהה יותר ב-15 השנים האחרונות:

• קרנות גידור: ההייפ שהיה כמעט נעלם
• הזהב שובר שיאים; מהי הדרך העדיפה למשקיע הישראלי להיחשף לסחורה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ברשימת הקרנות המעורבות המובילות בטווח הארוך נראה שיש להבדיל בין 4 הראשונות, כולן עם תשואה שנתית ממוצעת של יותר מ-5.5% לכל השאר. בשניים מהמקרים מדובר ב"חשיפה מרבית" כלומר 50% מניות, מה שמתקרב כבר להשקעה מנייתית. הקרן המובילה, קסם אקטיב פרמיום עם תשואה טובה מאד של כ-7.5% בשנה שעולה על לא מעט קרנות מנייתיות. בכל זאת המשקיעים כנראה לא מרוצים והקרן איבדה כספים ב-34 מתוך 36 החודשים האחרונים. שתיים מהקרנות המובילות הללו, משקיעות רק עד 10% במניות, אך בשני המקרים מדובר בהשקעה באגרות חוב בסיכון מוגבר. הקרנות של מגדל וילין לפידות לא מסתפקות רק ב"סימן קריאה" בשם (שמעיד על אגרות חוב בסיכון גבוה יותר), אלא מכניסות את עניין הסיכון הגבוה בשם הקרן. גם במקרה זה השקעה כזו דומה למדי להשקעה במניות מבחינת רמת הסיכון, והתשואות גבוהות יותר בהתאם.

כל שאר הקרנות בקבוצה הזו עם פחות מ-5% בממוצע לשנה. באופן כללי, וכצפוי, הקרנות עם 30% מניות עם תוצאות טובות יותר מאלו עם 10% (כמעט שאין קרנות עם 20% מניות שעמדו בקריטריונים לבדיקה - 50 מיליון שקל ו-15 שנות פעילות). מה ניתן לצפות מקרנות עם עד 10% מניות וללא סימן קריאה? נראה שבמקרה הטוב ביותר תשואה של כ-4% בשנה לאחר דמי ניהול ולפני מס. שוב, מדובר על תקופה ארוכה למדי, בה היו עליות וירידות, ריבית גבוהה וריבית נמוכה, ובסופו של דבר זה מתכנס לאיזור ה-4% בשנה בקרנות הטובות. בתוספת של כ-20% נוספים לחלק המנייתי (כלומר עד 30% מניות) התשואה הממוצעת יכולה להגיע לכ-4.5% - 5% בשנה. האם זה מספיק? נשאר את ההחלטה הזו למשקיע, ונזכיר שהשקעה מנייתית כנראה היית מניבה 3% עד 6% נוספים לשנה. מה עשו הקרנות הפחות טובות? הנה הטבלה:

בחלק השני של הקרנות בולטים הקרנות בעלות הסיכון הנמוך יותר שבהתאם נותנות תשואות נמוכות בהרבה. במיוחד בולטות לרעה קרנות אג"ח מדינה. ייתכן שהשפעת השנים האחרונות שהיו שליליות מאד עבור האג"ח הממשלתי השפיעו על הממוצע המשוקלל לאורך 15 השנים האחרונות. על כל פנים את כל המקומות האחרונים תופסות קרנות האג"ח מדינה. קרן מעניינת היא של הראל – מדד בינוני ממשלתי. נישה מאד ספציפית וקצת מוזר שישנה קרן שפועלת בקטגוריה הזו כל כך הרבה זמן. כמה הרבה? מאז 1968 ללא שינוי מדיניות. אולי הקרן הוותיקה ביותר בשוק הקרנות הישראלי. המשקיעים בקרן הוותיקה לא יכולים להיות ממש מרוצים. ב-15 השנים האחרונות דמי הניהול היו גבוהים יותר מהתשואה השנתית הממוצעת – 1.27% הם דמי ניהול גבוהים מאד שלא מתאימים כלל לקרנות אג"ח מדינתי, בטח לא לאחר ששנים ארוכות כל כך הקרן לא מצליחה להשיא אפילו לאחוז אחד בממוצע. אם החזקת בקרן בכל 15 השנים האחרונות התשואה שלך היא כ-14.5% בלבד – תשואה כוללת. המשקיעים עוזבים את הקרן שאיבדה נכסים ב-35 מתוך 36 החודשים האחרונים. אולי הגיע הזמן לעדכן משהו בקרן הוותיקה. 

• רשות ני"ע עצרה את פיקדון ה-S&P 500 של לאומי בהמשך לטענות של איגוד הקרנות
• רשות ניירות ערך: כללים חדשים לפרסום קרנות נאמנות ברשתות החברתיות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הזהב שובר שיאים; מהי הדרך העדיפה למשקיע הישראלי להיחשף...

אג"ח מדינה כללי הניב תשואה טובה בקרנות שנכנסו לטבלה מכאלו שממוקדות בצמוד מדד או שקלי. כנראה שהחופש לבחור בין שני המסלולים מסייע למנהלי הקרנות להשיג תשואה מעט גבוהה יותר. על כל פנים מה שברור מהתוצאות זה ש"לשחק בונקר" ולהשקיע במסלול הבטוח ביותר זו גם בחירה שיש לה מחיר, לעיתים לא זול בכלל. הפער בין הקרנות המנייתיות לקרנות האג"ח בחלק הנמוך של הטבלה יכול להגיע גם לשיעור דו ספרתי או חד ספרתי גבוה בממוצע בשנה לאורך שנים ארוכות מאד.