חילוט ערבות בנקאית לא ייחשב העדפת נושים

אלא שבשלב מסוים החלו להצטבר קשיים כלכליים אצל חברת הביצוע. אזורים, שזיהתה את הסיכון, קיבלה מידע על אפשרות ממשית לפתיחת הליכי חדלות פירעון נגד ארלנגר. ב-13 בספטמבר 2021 הודיעה אזורים לחברה כי בכוונתה לחלט את הערבויות, בטענה להפרות של הסכמי הביצוע. יום לאחר מכן היא פנתה לבנק בדרישה לממש את הערבויות, וב-17 בספטמבר הועברו הכספים לחשבונה. במקביל, ובסמיכות זמנים כמעט מלאה, נפתח הליך חדלות פירעון ראשון נגד ארלנגר בבית המשפט המחוזי בתל אביב - הליך שנסגר בתוך ימים בשל היעדר סמכות מקומית. מיד לאחר מכן נפתח ההליך בבית המשפט המחוזי בירושלים, שם מונו נאמנים לנכסי החברה וניתנו צווים. מכאן ואילך נהפכה שאלת חילוט הערבויות לליבת המחלוקת.

הנאמנים שמונו לארלנגר פנו לבית המשפט המחוזי בירושלים וביקשו לבטל את חילוט הערבויות. לטענתם, מדובר בפעולה שבוצעה בסמוך לפתיחת הליכי חדלות הפירעון, מתוך ידיעה על מצבה הקשה של החברה, ובאופן שמעניק לאזורים יתרון פסול על פני יתר הנושים. לטענתם, חילוט הערבויות מהווה העדפת נושים כהגדרתה בסעיף 219 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, ולכן יש להורות על השבת הכספים לקופת ההליך.

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הנאמנים. אף שהוא קבע כי מדובר בערבויות בנקאיות אוטונומיות, הוא סבר כי עצם חילוטן הוא פעולה המקנה עדיפות לנושה, שכן בפועל אזורים קיבלה את מלוא סכום חובּה הנטען, בעוד שנושים אחרים נותרו להתמודד עם קופה מדולדלת. בהחלטה נקבע כי "לשון סעיף 219(א)(1) לחוק חלה על כל פעולה המביאה לפירעון חוב לנושה, אף כאשר מקורם של הכספים הוא בצד שלישי", וכי פרשנות אחרת תרוקן מתוכן את ההסדר שנועד להבטיח שוויון בין נושים. המחוזי הורה על ביטול החילוט, חייב את אזורים להשיב את הכספים, ואף פסק לחובתה הוצאות.

• אזורים תקים 147 יח"ד בבאר יעקב לאחר שזכתה במכרז רמ"י
• אזורים קיבלה היתר בנייה ל-220 יח"ד בקרית יערים; מה קרה למחירים בשנה האחרונה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המדינה הצטרפה לעמדת אזורים

ההחלטה הזו עוררה דאגה לא קטנה בקרב גורמים בשוק, והיא גם זו שהובילה את אזורים לפנות לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור. לטענתה, ההחלטה של המחוזי "מכרסמת במעמדן של ערבויות בנקאיות אוטונומיות ובוודאות המסחרית", ועלולה לערער מנגנון פיננסי יסודי שעליו נשען עולם הבנייה והמסחר כולו. אזורים הדגישה כי בערבות בנקאית אוטונומית החייב כלפי המוטב הוא הבנק, ולא החברה חדלת הפירעון, ולכן לא מדובר בנכס של החברה ואין לנאמנים מעמד להתערב בחילוט. המדינה, באמצעות הממונה על חדלות פירעון, הצטרפה לעמדתה העקרונית של אזורים. הממונה הזהיר מפני פרשנות רחבה מדי של סעיף 219, שתביא לכך שכל חילוט ערבות שבוצע בסמוך לקריסה ייחשב העדפת נושים בדיעבד. תוצאה שכזו, כך נטען, "עלולה לזעזע את עולם המסחר ולתמרץ חייבים לעשות שימוש מניפולטיבי בהליכי חדלות פירעון".

השופטת רות רונן, שכתבה את פסק הדין, קיבלה את הערעור והפכה את החלטת המחוזי. כבר בפתח דבריה היא קבעה כי השאלה המרכזית היא האם סעיף 219 לחוק חדלות פירעון חל על חילוט ערבויות בנקאיות אוטונומיות. התשובה, לטענתה, שלילית ברוב המכריע של המקרים. פסק הדין כולל סקירה מקיפה של מוסד הערבות הבנקאית האוטונומית ושל מעמדה הייחודי בפסיקה. השופטת רונן הזכירה בפסק הדין שפורסם כי מדובר ב"התחייבות עצמאית של הבנק לשלם למוטב את הסכום הנקוב בכתב הערבות, בהתקיים התנאים הקבועים לכך, במנותק מעסקת היסוד". עיקרון העצמאות, כך הודגש בהחלטה, נועד להבטיח "שיפוי מהיר, אפקטיבי ובלתי תלוי", מבלי להיגרר לבירור מוקדם של המחלוקות החוזיות בין הצדדים.

בציטוט מפסקי דין קודמים, הזכירה השופטת כי "בליבת עקרון העצמאות ניצבת ההפרדה בין המחלוקות באשר לעסקת היסוד... ובין הערבות הבנקאית האוטונומית - אשר 'עוקפת' את הדיון בזכויותיהם המהותיות של הצדדים". העיקרון הזה, לדבריה, הוא הדבר שמעניק לערבות הבנקאית את כוחה ואת תרומתה ליציבות המסחרית.

• לימודי עריכת דין - האקדמיה מביסה את המכללות; הנה התוצאות
• החוזה שלא היה: בית התמחוי חויב להתפנות מהנכס
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הסבתא הורישה הכל לנכדים - בית המשפט ביטל זאת

הבנק הוא זה שנושא בתשלום בגלל התחייבותו העצמאית

מכאן עוברת השופטת ליישום סעיף 219 לחוק. היא מבהירה כי גם אם לשון הסעיף רחבה וחלה על פעולות שבוצעו על ידי צדדים שלישיים, עדיין נדרש שיתקיימו שלושה תנאים מצטברים. במקרה של ערבויות בנקאיות אוטונומיות, קובעת השופטת, התנאי השלישי - זה שלפיו הפעולה הביאה לכך שהנושה נפרע בחלק גדול יותר מחובו לעומת מה שהיה נפרע במסגרת ההליך - אינו מתקיים. הנימוק לכך פשוט אך חד: "חילוט ערבות בנקאית אוטונומית - יהא מועדו אשר יהא - לא יביא לכך שהמוטב ייפרע בחלק גדול יותר מחובו בהשוואה לחלק שהיה נפרע לו במסגרת הליכי חדלות הפירעון של החייב". זאת משום שהבנק, כצד שלישי שמסוגל לעמוד בהתחייבויותיו, הוא זה שנושא בתשלום בגלל התחייבותו העצמאית. חדלות הפירעון של הקבלן אינה משנה את זכאות המוטב לקבל את הסכום המלא.

השופטת דחתה גם את הטענה שלפיה עצם קיומו של הסכם שיפוי בין החברה לבנק משנה את התמונה. גם אם הבנק ינסה להיפרע מהחברה, אין בכך כדי להפוך את חילוט הערבות לפעולה שמקדמת את הנושה על חשבון יתר הנושים. "בין אם יעלה בידי החייב לשפות את הבנק ובין אם לאו - הבנק יידרש לשאת במלוא הסכום", נכתב בפסק הדין. בהמשך הדגישה השופטת רונן את ההשלכות הרחבות של הפרשנות שנקט המחוזי. לדבריה, פרשנות שלפיה פתיחת הליכי חדלות פירעון מביאה לביטול רטרואקטיבי של חילוטי ערבויות "פוגעת פגיעה של ממש בוודאות המסחרית ובאופייה העצמאי של הערבות הבנקאית האוטונומית". היא הזהירה בהכרעת הדין כי תוצאה שכזו עלולה להביא לכך שספקים ויזמים יירתעו מהתקשרות עם גורמים המצויים בקשיים, ובכך להחמיר דווקא את מצבו של השוק. לבסוף קובעת השופטת כי אזורים היתה זכאית לחלט את הערבויות, וכי החלטת המחוזי - שביטלה את החילוט מכוח סעיף 219 - דינה להתבטל. הערעור התקבל, ובעקבות התוצאה לא נפסקו הוצאות.