אדוני שר האוצר, הנה הדרך הנכונה להנחיל שינוי עמוק בכלכלה הישראלית

רון הקיני, ראש צוות אג"ח, אקסלנס, מציג את הסעיפים והעקרונות אליהם יש לשים לב רגע לפני שמתחילים לתקן את המשק המקומי
רון הקיני |

אנו עומדים בפני הקמת ממשלה חדשה, וכבר בשלב הקמתה עלו הבנות והסכמות לגבי הוצאות תקציביות, קצבאות, העלאות מסים, פטור ממיסוי וכו'. שר האוצר המיועד, משה כחלון, הציב לעצמו יעדים בתחומים מסויימים במהלך מערכת הבחירות ובראיונות לאחר מכן. 

רק רגע, לפני ששר האוצר נשאב לדיונים ולגליונות האקסל בדומה לקודמיו, לפני שהוא ממהר ליישם את הרפורמות, רצוי לעצור לרגע ולחשוב לאן יש להשיט את הספינה. הרי לא מדובר רק בעוד כמה רפורמות, אלא בתהליך הרבה יותר עמוק. שינוי עמוק מצריך, בראש ובראשונה, להתחיל בתהליך חשיבה ותכנון מוקדמים לקביעת המדיניות הכלכלית. לכאורה מדובר באמירה ברורה מאליה. בפועל מתברר שלא פעם שרי אוצר קודמים מיהרו לטפל בבעיות נקודתיות בלבד בצורה זמנית של סתימת חורים וכיבוי שריפות ללא קביעת מדיניות ותכנון ארוך טווח. תהליכי חשיבה ותכנון מוקדמים נדרשים למשל בנושאים הבאים:  

  • תכנון תקציבי - מבחינה תקציבית התסריט ידוע מראש - פתיחה מהירה של גליונות האקסל, חישוב הכנסות, הוצאות, גירעון, מימון הגירעון, העלאת מסים, קיצוץ רוחבי וכו'. לפני הכל שר האוצר וראש הממשלה צריכים לתכנן מדיניות תקציבית. תקציב הביטחון מצד אחד ויעד הגירעון מצד שני מצמצמים את יכולת התמרון בתקציבים האזרחיים חברתיים. זאת כאשר שר האוצר נבחר בכדי לשנות את המצב החברתי. שר האוצר המיועד, כקודמיו, צפוי לגלות שלא קל יהיה להתמודד מול אנשי מערכת הביטחון שיטילו עליו את האחריות למצב הבטחוני במידה ולא ייאשר את התקציבים שיבקשו, ולא יהיה קל להתמודד עם אנשי אגף התקציבים במשרדו אשר יטילו עליו את האחריות לבעיות הכלכליות הממשמשות ובאות, במידה ולא יעמוד ביעד הגירעון שיציגו לו. על שר האוצר מוטלת האחריות לתכנן ולמצוא פתרונות ארוכות טווח לבעיות  מבניות אלו.
       
  • חשיבה מחדש על מידת התערבות הממשלה בנושאים חברתיים - חלק לא קטן מהבעיות עימן צפוי להתמודד שר האוצר המיועד, נובע מכך שהממשלות הקודמות משכו את ידיהן ופחות התערבו בתחומי הדיור, החינוך והבריאות. כתוצאה מכך גדל אי השויון במשק והוחמרו הבעיות בתחומים אלו. בתחום הדיור היקפי הבנייה החדשה לא תאמו את קצב הגידול של האוכלוסייה, ונוצר מחסור שהביא לעלייה חדה במחירי הדיור. בשל צמצום המעורבות הממשלתית בתחומי החינוך והבריאות, חלק מהאוכלוסייה שלא קיבל רמות בריאות וחינוך ברמה נאותה, נאלץ להגדיל הוצאות פרטיות בתחומים אלו, ומכאן התקצרה הדרך להגדלת האי שויון במשק. 
            
  • חיפוש ומציאה של מחוללי צמיחה במשק - תהליכי חשיבה ותכנון צריכים להתרכז בתכנון מדיניות המעודדת צמיחה. נדרשת חשיבה ובחינה מחדש של היתרונות היחסים שיש לכלכלת ישראל ולמצוא את הדרכים לעודד אותם באופן אקטיבי. 
                            
  • מדיניות מיסוי - ההשוואות הבינלאומיות מגלות שמרכיב המיסוי העקיף הרגרסיבי בישראל גדול מאוד ביחס למיסוי הישיר הפרוגרסיבי. לא פלא שגם כתוצאה מכך גדל אי השוויון בישראל. מתי בפעם האחרונה נערך דיון בקרב קובעי המדיניות הבכירים, ברמת ראש הממשלה ושר האוצר, בשאלה האם זהו מצב המיסוי הרצוי? ואם לא , מה הם הדרכים לשנות את מדיניות  המסים למאוזנת יותר? מה הם השינויים המיסויים הנדרשים בכדי להשיג יעדים כלכליים חברתיים נוספים, יעדים שאינם רק בתחום של יותר הכנסות או פחות הכנסות למדינה? נדרשות תשובות לשאלות בדבר נטל המס, בסיסו, סוגו ומלחמה אמיצה ונחושה בהון השחור על כל צורותיו וכו'.
                                            
  • רפורמות - גם הרפורמות המדוברות של שר האוצר בתחום הדיור, הבנקאות וצמצום אי השויון דורשות תכנון מוקדם, בשל האפשרות שיישומן באופן חד מדי עלולות להסב נזקים לא פחותים למשק הישראלי מאשר המצב הקיים. יש צורך לתכנן מראש מה המינון הנכון של הרפורמות הנדרשות. הרפורמות והשינויים אותם שר האוצר המיועד הבטיח, נחוצים בשל מצב נוכחי בעייתי, שהוא תוצר של מדיניות ממשלות קודמות. בכדי ששר האוצר יצליח ברפורמות אותן הוא מבקש להשיג, יש לבצע קודם שינוי בעצם קיומו של תהליך חשיבה ותכנון לקביעת מדיניות כלכלית שונה.
 

לפני ששר האוצר המיועד מסתער על הרפורמות אותן הבטיח וויישום ההסכמים הקואליציוניים, רצוי לפני הכל לקיים תהליך חשיבה ותכנון קצר ואפקטיבי בהשתתפות כל קובעי המדיניות הבכירים. להערכתי תוצאות תהליך זה יגרום לאמינות ויגביר וודאות הנדרשים מאוד לכלכלה הישראלית. ***הכתבה אינה מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. לכותב אין עניין אישי בנושא הכתבה. קרנות נאמנות בניהול אקסלנס ו/או חברות מקובצת אקסלנס מחזיקות ו/או עשויות להחזיק ני"ע ונכסים פיננסים המוזכרים בכתבה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בינה מלאכותית גנרי AI generic בינה מלאכותית גנרי AI generic

אתר או אפליקציה? ייתכן שהממשק הבא של הגופים הפיננסיים לא יכלול מסך

עומר מילויצקי, יועץ חדשנות ואסטרטגיה דיגיטלית לארגונים על המהלך הבא: אחרי המעבר מהסניף לאפליקציה ואחרי המעבר מהמסך לשיחה: כיצד הבינה המלאכותית תשנה את הדרך שבה ננהל כסף?

עומר מילויצקי |
נושאים בכתבה AI השקעות

עולם הפיננסים אוהב לחשוב במונחים של מסכים. במשך יותר מעשרים שנה בנקים, חברות אשראי ובתי השקעות מדדו את ההצלחה הדיגיטלית שלהם לפי כמה הלקוח משתמש באתר, כמה פעולות הוא מבצע באפליקציה וכיצד הכלים הדיגיטליים חוסכים מהלקוחות להגיע לסניף. אבל ברקע מתבשל שינוי עמוק יותר: אם בינה מלאכותית שמחוברת לדאטה בזמן אמת יודעת להסביר מסלולים, להשוות עמלות, להמליץ על מוצרים ולבצע עסקאות ישירות דרך הצ'אט, עולה השאלה האם בעולם כזה בכלל נצטרך אפליקציות עמוסות מסכים ותפריטים, או שהממשק הפיננסי הבא יהיה משהו אחר לגמרי. 

המהפיכה הראשונה

כדי להבין את המהפכה הבאה, צריך לחזור קודם למהפכה הראשונה. בשנות האלפיים התחילו הבנקים להנגיש ללקוחות אתרי אינטרנט אישיים, שתחילה העניקו ערך בסיסי: צפייה ביתרות, בדיקת תנועות ומעקב אחר החיובים בכרטיס האשראי. מהר מאוד נוספו גם פעולות בשירות עצמי, כגון העברות, הוראות קבע, תשלומי חשבונות, וביצוע פיקדונות. פתאום פעולות שהיו מחייבות תור בסניף וחתימה על טופס עברו למסך הבית במחשב. עבור הבנק זו הייתה הזדמנות לייעל ולחסוך בכוח אדם, ועבור הלקוחות זו הייתה תחושת שליטה חדשה ובעיקר נוחה בכסף שלהם.

השלב הבא היה הרבה יותר משמעותי מבחינת התנהגות הלקוחות: עידן האפליקציות. עם מהפכת הסמארטפונים, הבנקים הבינו שהאתר הוא רק תחנה בדרך, והחלו להשיק אפליקציות ייעודיות שהביאו את החשבון לכף היד. מעבר לגישה 24 שעות ביממה, נכנסו יכולות מתקדמות יותר כמו זיהוי ביומטרי, התראות בזמן אמת, סריקת צ׳קים, חתימה דיגיטלית ותהליכים מקוצרים שהעלימו כל חיכוך מיותר בתהליך. אם האתר שימש בעיקר כמערכת מידע, האפליקציה הייתה כבר מערכת חיה ונושמת לניהול הפיננסים האישיים.

התוצאה הייתה אימוץ מסיבי כמעט בכל העולם. לפי נתונים עדכניים, כ־2.17 מיליארד בני אדם ברחבי העולם משתמשים כיום בשירותי בנקאות במובייל, ועל פי הערכות כ־65 אחוז מבעלי הסמארטפונים משתמשים בבנקאות מובייל לפחות פעם בחודש. בארצות הברית כ־72 אחוז מהבגירים משתמשים באפליקציות בנקאות, ובאירופה מדינות מובילות כמו נורווגיה, דנמרק ושוודיה כבר חצו את רף 80 האחוזים. סקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים כי עבור חלק גדול מהלקוחות, האפליקציה היא כבר ערוץ הבנקאות העיקרי: כ־55 אחוז מהלקוחות בארצות הברית מציינים את האפליקציה כדרך המועדפת לניהול החשבון שלהם, לעומת כ־22 אחוז בלבד שמעדיפים את האתר במחשב.

במקביל, גם הצד השני של המאזניים השתנה. כאשר אפליקציה מאפשרת לבצע היום כ־80 אחוז מהפעולות היומיומיות, תפקיד הסניף המסורתי עבר טרנספורמציה. הסניף הפיזי הפך בהדרגה למקום שמשרת בעיקר לקוחות פחות דיגיטליים, או כאלה שזקוקים לליווי אנושי בתהליכים מורכבים כמו משכנתה, אשראי עסקי או טיפול בבעיות חריגות. במילים פשוטות, המהפכה הדיגיטלית בעולם הפיננסי, שהתחילו והובילו האתרים והאפליקציות כבר עשתה את שלה: רוב האינטראקציות הבנקאיות עברו לערוצים דיגיטליים בדגש על המובייל. הדיגיטל כבר ניצח, אבל השאלה הבוערת עם כניסת טכנולוגיות ה-AI היא: איך ייראה הדור הבא של הניהול הפיננסי הדיגיטלי?

הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)

מה עושים כשהבוס החדש שלך הוא אלגוריתם?

20 אלף עובדי מדינה יוחלפו על ידי ה-AI - החזון הזה של המדינה הוא מסוכן; מה קורה בעולם, איך אלגוריתם ינהל עובדים והאם ההוא יכול לפטר עובדים?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה רובוט

מדינת ישראל מתגאה, ובצדק, בתואר "אומת הסטארט-אפ". אנו מובילים בפיתוח טכנולוגיות, בפריצות דרך בסייבר ובחדשנות רפואית. אך בצל הזרקורים של האקזיטים הנוצצים, מתהווה מציאות חדשה ומדאיגה בשוק העבודה הישראלי: ואקום רגולטורי מסוכן המותיר את העובד הישראלי חשוף לחלוטין אל מול עוצמתה המתגברת של הבינה המלאכותית (AI) והמהפכה בעולם העבודה שאנחנו רק נמצאים בתחילתה.

​בעוד השיח הציבורי מתמקד בשאלה "האם רובוט יחליף אותי?", האיום המיידי והמוחשי יותר כבר כאן: הפיכתו של המנהל האנושי לאלגוריתם אדיש. זהו עידן ה"ניהול האלגוריתמי", שבו תוכנות מחליטות את מי לגייס, את מי לקדם, את שיבוץ העובדים במשמרות העבודה, ולעיתים, כפי שכבר קורה בעולם, את מי לפטר, ללא מגע יד אדם.

​אין חולק שהטכנולוגיה מבורכת כשהיא באה להעצים את העובד (Augmentation), אך היא הרסנית כשהיא משמשת כתחליף לאחריות ניהולית וכלי לניצול ומעקב. באופן עקבי וגם כעת, מדינת ישראל בוחרת במדיניות של "רגולציה רכה" והתבוננות מהצד. העולם, לעומת זאת, כבר מזמן הפסיק להמתין.

​האיחוד האירופי, במהלך היסטורי, החיל באוגוסט האחרון את ה-EU AI Act. החוק הזה לא רק מסדיר טכנולוגיה, הוא מגדיר מוסר. הוא קובע שמערכות AI המשמשות לניהול עובדים, גיוס ופיטורים הן מערכות ב"סיכון גבוה" (High Risk). המשמעות? אסור למעסיק להפעילן ללא פיקוח אנושי הדוק, ללא שקיפות מלאה וללא מנגנוני הגנה מפני אפליה. באמסטרדם, בית המשפט כבר פסק נגד ענקיות כמו Uber ו-Ola וקבע כי "פיטורים רובוטיים" (Robo-firing) אינם חוקיים. בארה"ב, איגודי התסריטאים והשחקנים בהוליווד השביתו את התעשייה והבטיחו שה-AI לא יהיה הכותב, אלא הכלי בידי היוצר.

​אך בעוד העולם מתקדם לעבר הגנה על האדם, בישראל נדמה שמקבלי ההחלטות רואים רק את הצד של המכונה. החלטת הממשלה 3375 (מספטמבר 2025), שמנחה על הקמת המטה הלאומי לבינה מלאכותית, היא אמנם צעד אסטרטגי חשוב, אך היא חושפת סדר עדיפויות מדאיג. בעוד שהממשלה מקצה משאבים אדירים ל'האצת' הטכנולוגיה ומעבירה סמכויות רגולטוריות למרכז כוח פוליטי במשרד ראש הממשלה, קולו של העובד נותר מחוץ לחדר.