"ויצא איש-הבנים ממחנות פלשתים, גלית שמו מגת: גבהו, שש אמות וזרת. וכובע נחשת על-ראשו, ושריון קשקשים הוא לבוש; ומשקל, השריון-חמשת-אלפים שקלים... ולהבת חניתו, שש-מאות שקלים ברזל". בהמשך הפרק, הנער דוד, רועה הצאן, יוצא אל מול גולית - "ויקח מקלו בידו, ויבחר-לו חמשה חלקי-אבנים מן-הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר-לו ובילקוט-וקלעו בידו; ויגש, אל-הפלשתי." (שמואל א' פרק יז').

סיפור הקרב בין דוד לגולית הוא אחד הסיפורים היפים בתנ"ך: סיפור ניצחונו של החלש מול החזק, הפשטות והזריזות אל מול הממוסד והמצויד. אני נתלה באילן הגבוה ששמו דוד (אם כי לא גבוה כמו גולית) כדי להמחיש עד כמה שגויה המחשבה של משקיעים פרטיים רבים, הסבורים שבמסחר בבורסה אין להם יכולת להתמודד ולהרוויח מול המסחר הממוחשב (אלגוטרידינג) ומול הסוחר המוסדי.

אז נכון, המחשבים מהירים מאיתנו ויכולים להתמודד עם כמות מידע גדולה יותר ממה שמסוגל אדם בודד. הסוחרים המוסדיים מנוסים ומתוחכמים יותר מהמשקיע הפרטי הממוצע ולרשותם מחלקות מחקר ושנים של ניסיון. זו בדיוק הנקודה בה עליהם לחשוב כמו דוד, שכן בפועל הנוכחות של אותם גופים, לא רק שלא פוגעת, אלא אפילו מועילה לרב המשקיעים והסוחרים הפרטיים.

קודם כל, הכניסה של המחשבים למסחר (אלגוטרידינג) תורמת להגדלת מחזורי המסחר בניירות השונים, וכפועל יוצא גדלה הנזילות בשוק וה'ספרד' (מרווח השער שבין הקונה למוכר) קטן. נזילות גבוהה משמעותה שיש יותר קונים ומוכרים בכל רגע נתון, והיא מאפשרת למכור / לקנות ניירות ערך מבלי חשש גדול להשפיע על השער בצורה מהותית, אם בכלל (ההמחשה הכי טובה היא לסחור במניות ממדד היתר ולאחר מכן במניות ממדד ת"א 25). ה'ספרד' המצומצם יותר מאפשר לקנות ולמכור בשערים נכונים יותר ובכך לצמצם את העלות הנוספת "הנסתרת" של העסקה.

מי שבכל זאת נפגע מהנוכחות של המחשבים הם אותם סוחרים שחיים על המרווח. מדובר בסוג מסחר בו הסוחר נמצא גם בצד הביקוש וגם בצד ההיצע, הוא מרוויח את ההפרש בעסקאות שמתקיימות. סוג כזה של מסחר, המכונה 'עשיית שוק', מעסיק בפועל מספר קטן יחסית של סוחרים. חלקם אגב, כבר השתדרגו בעצמם למסחר ממוחשב.

למשקיע הפרטי יש לא מעט יתרונות על המוסדיים. פה זה כבר ממש סיפור דוד מול גולית. אחד היתרונות הגדולים מתבטא ביכולת לבצע שינויים מהירים בתיק. הדבר מקביל להשטת סירת מנוע קטנה לעומת השטת אוניית משא גדולה. המשקיע הפרטי יכול לבנות ולחסל פוזיציות במהירות מבלי להשפיע מהותית על השערים של נייר הערך. המשקיע המוסדי, איטי יותר גם ביכולת שלו לקבל החלטות מהירות (יש סוחר, מנהל, מדיניות השקעה וועידות השקעה) וגם ביכולת שלו לשנות פוזיציה בשוק. בשל היקף ההחזקות הגדול, הסוחר חייב לפעול בזהירות רבה כדי להימנע מלהשפיע על שער ניירות הערך שישפיע על יתר הפוזיציה. המשקיע המוסדי יכול לפעמים לקחת מספר ימים ויותר לשנות פוזיציה בנייר מסוים, בהתאם לגודל ההחזקה והסחירות בנייר.

נקודה נוספת למחשבה, בעוד שהמסחר באופציות הוא משחק סכום 0 (על כל מישהו שמרוויח שקל, יש אחר שמפסיד שקל), שוק המניות והאג"ח מאפשר לכולם להרוויח (או להפסיד) ביחד, כך שזה לא חייב להיות המשקיעים הפרטיים מול המוסדיים.

ככלל, המלצתי לא לחפש תירוצים במקומות הלא נכונים. ההתמודדות האמיתית שתוביל משקיע / סוחר לרווחים, שקודם כל מול עצמו ולא אל מול אחרים. היכולת לשמור על קור רוח, לשלוט ברגשות ועוד קודם לכן לאפיין נכון את הצרכים - הם המפתח להצלחה. ממש כמו בסיפור המקראי, לפעמים הנוסחה המנצחת נמצאת בדברים הבסיסיים ולא בהכרח בכלים הכי חזקים.