זיו סגל
צילום: תמר מצפי
בלוגסטריט

מתי ה-S&P ישנה מגמה ואיך להרוויח ממשבר האקלים ועליית מחיר העץ?

מחירי העץ הגיעו לשיא כל הזמנים השנה, הריבית מגדילה ביקוש לבתים שמגדיל ביקוש לעצים; מבחינת ה-S&P500 מהלך מתחת ל-3400 יהיה סימן דובי - מדדי המניות המרכזיים הגיעו לרמת התנגדות ונבלמו מתחתיה; שבוע מותח לפנינו

זיו סגל | (4)

מזל טוב! החוב העולמי הגיע לשיא חדש! 273 טריליון דולר. הוא עלה השנה ב-15 טריליון דולר וצפוי להגיע ל-360 טריליון דולר עד 2030. יחס החוב לתוצר הוא מעל 3.5. במדינות המפותחות היחס הוא בערך 4.3 ובמתפתחות 2.5. הרביעיה הפותחת במפותחות היא: קנדה-יפן-ארצות הברית-בריטניה ובמתפתחות: סין-מלזיה-טורקיה-קולומביה. בהצלחה לנו, נדבר עוד על אינפלציה בהמשך.

> לקריאת הטורים הקודמים של זיו סגל

לפני כן, לבעיה העולמית השניה שאנחנו מטפחים: משבר האקלים. הוא נדחק למקום השלישי בחשיבותו אחרי הקורונה והפיננסים אבל מניות האנרגיה הנקייה זוכות לעדנה (המשקיעים הצעירים משקיעים אל תוך עתידם הרצוי). נוצרה הזדמנות טכנית במניית RUN. שימו לב להתעגלות ברמת התמיכה למהלך עליה חדש אחרי מימוש מניות שנעשה על ידי גוף פיננסי משמעותי אחד שנקלט על ידי גוף פיננסי משמעותי אחר.

 

בהקשר של מהלכים פיננסיים, נציין גם חברה ישראלית קטנה, NNDM, שבית ההשקעות המצוין ARK מחזיק מעל 4% ממנה. NNDM עלתה חזק בתקופה האחרונה ואז החברה הנפיקה כמות מסיבית של מניות והיא ירדה ביום שישי בכ-25%. כעקרון מדובר בתופעה ידועה ו״מעצבנת״ שחברות קטנות מנצלות עליות שערים לביצוע (עוד) דילול אבל במקרה של נאנו דימנשיין, השילוב בין הגרף לבין האחזקה של ARK בחברה מאפשר לחשוב על ניצול ההזדמנות להצטרף. סביר גם שלא יהיה דילול נוסף בחודשים הבאים וחודשים זה הרבה זמן בוול סטריט של היום...

 

נחזור למוביל הדאגה העולמית - משבר הקורונה. העולם נע עכשיו בין טווח קצר פסימי לטווח ארוך אופטימי בזכות פוטנציאל החיסונים. ומה נצטרך גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך? נכון, הקפדה יתרה על נקיון. EcoLab, ECL, היא חברה מובילה בתחום והקורונה משפרת את עסקיה. המצב הטכני מעניין מאוד. המניה דשדשה זמן רב ולאחרונה פרצה התנגדות ונשארה מעליה. מדובר ברמת ה-210, רמה טכנית לניסיון כניסה.

 

זהב: שחיקה לחיקה של רמת תמיכה

הביטקוין, BTC, מחזיק מעמד יפה ברמות השיא האחרונות שלו. אחד ההסברים לכך הוא שמצד הביקוש יותר ויותר משקיעים מוסדיים רוכשים ביטקוין לאחזקה ארוכת טווח ומצד שני היצע המטבע מוגבל. את יציבות הביקוש המוסדי מודדים בין היתר על פי כמות המחזיקים 1000 ביטקוין ויותר. עוד נתון מעניין שקראתי הוא שבפילוח בין ארנקים שמאופיינים ככאלו להחזקה ארוכת טווח לכאלו המאופיינים לאחזקה קצרת טווח ומסחר, יש גידול משמעותי של ארנקי הטווח הארוך.

 

בכך מתחרה הביטקוין עם הזהב (הזהב והכסף הם בתחרות פנימית משנית). בעוד לביטקוין יש יתרונות טכנולוגיים וחדשניים, לזהב יש שני יתרונות חשובים: מדובר במתכת שיש לה שימושים מעשיים בחיי היום יום, שכמותה מוגבלת על ידי הטבע ועם עלויות כריה ממשיות. מכיוון שערך הביטקוין הוא מנטאלי לחלוטין (הרבה יותר מנטאלי משל כסף ממשלתי שכן אין בנק מרכזי ש״דואג״ להסדרתו) ולערך הזהב נוספים פרמטרים פיסיים, אני עדיין חושב שיש לתת משקל משמעותי בתיק ההגנות למתכת הכבדה בעולם.

 

אחת האפשרויות לגוון את סל ההשקעות בביטקויין היא חברת הכריה שסימולה MARA. כמובן שכל הסקטור הוא ברמת סיכון גבוהה מאוד והשקעה בו מיועדת רק למי שמבין את המשמעויות ומוכן לקחת את הסיכון. אנחנו מציינים באותו מאמר את ECL ו-MARA ובכך מותחים מאוד את קצוות הדיון בהשקעות ביחס לסיכון. חשוב להבין זאת.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

 

על הגרף, MARA נראית מעניינת מאוד עם תמיכה באזור ה-3 דולר. שוב, רק למי שסוג השקעה כזה מתאים לו/לה.

 

גם ביחס לזהב יש חדשות המעידות על הגידול בנוכחותו היחסית בסל ההשקעות. משקלו גם עולה זה השנה השלישית ברציפות בשני מדדי סחורות מרכזיים:

 

במדד S&P GSCI משקלו ב-2019 היה 3.73%, עלה ב-2020 ל-4.08% ויעלה ב-2021 ל-6.27%.

במדד הסחורות של בלומברג, BCOM, היה משקל הזהב 12.24% ב-2019, 13.62% ב-2020 ויעלה ל-14.65% ב-2021.

 

לטווח הקצר, נתוני זרימת הכסף מלמדים את מה שאנחנו רואים על הגרפים והוא שהשבוע נמשך סכום גדול, כ-4 מליארד דולר, מההשקעה בזהב. מתוכו כ-1 מיליארד נמשכו מקרנות הסל העוקבות אחרי מחירו.

 

אם נסתכל על GLD, אחר מקרנות הסל ממנה נמשך הכסף, נראה את השחיקה הממושכת אל חיקה של רמת התמיכה באזור ה-175. נראה שזו רמת שיווי המשקל וכפי שאסביר להלן לגבי ה-VIX וה-S&P500, הכל מתכנס לאיזה שהוא מהלך הכרעה. אם נשקלל את המגמה ארוכת הטווח של הזהב (עליה) ואת העבודה שסטטיסטית חודש דצמבר טוב למניות הזהב והכסף, נראה שרכש מעל התמיכה הוא אסטרטגיה נכונה.

 

ובענייני האינפלציה שאנחנו עוקבים אחרי התפתחותה...

בארצות הברית בונים בשימוש בעץ. מחירי העץ הגיעו לשיא כל הזמנים במהלך 2020, תיקנו למטה ועכשיו מתחילים לעלות שוב. ריבית נמוכה גורמת לביקוש לבתים, ביקוש לבתים גורם לביקוש לעצים, מחירי העצים עולים והדבר ישפיע על מחירי הבתים. דוגמה למעגל אינפלציוני. אם תרצו להיחשף לחברות מענף, תוכלו לעשות זאת באמצעות קרן הסל WOOD המשקיעה בחברות רלבנטיות מהענף ומניבה תשואת דיבידנד מרשימה. Touch Wood....

 

VIX - עשרים זה הנמוך החדש?

בשבוע שעבר דיברתי על שני הפחדים: פחד מהחמצת עליות בשווקים (עליות כפי שהיו במניות הקשורות ברכבים חשמליים אליהן התייחסנו בהרחבה) ופחד מפני ירידות שערים שיהיו מחוברות גם למציאות הכלכלית בעולם (גירעון עולמי של כל הזמנים כבר אמרנו..). בתקופה האחרונה הפחד מהחמצה (FOMO) שלט. היתרון של עליות על בסיס זה הוא שלא צריך להיות להן גיבוי כלכלי ממשי בהווה. לחלומות אין גבול. החיסרון הוא שהן שבריריות ונראה שהשוק הגיע לרמת השבריריות שלו.

 

עבור ה-VIX, מדד התנודתיות הצפויה בשווקים, ניתן לראות שבתקופה הזו 20 היא התמיכה החדשה. שווה לעקוב אחר התמיכה הזו. ביחוד ברגישות שנראית על הגרף של ה-S&P500 כפי שאתאר להלן. התחלה של מהלך עליה של ה-VIX מרמה זו תלמד על עליה בחוסר הביטחון של המשקיעים ביחס לשווקים. פריצה כלפי מטה של הרמה הזו תלמד על ההיפך. הנחת המוצא היא שרמת התמיכה לא תיפרץ ולכן יש אפשרות לעליה בעצבנות.

 

הגרף של ה-S&P500 מלמד על סיכוי לירידה שלו לטווח הקצר ועל עליה בתנודתיות שמשתלבת עם התמיכה ב-20 ל-VIX. את העליה בתנודתיות ניתן לראות על האינדיקטור הפופולארי שנקרא רצועות בולינגר. אנחנו רואים שהרצועות, שמרחקן שתי סטיות תקן מהממוצע, מתרחקות.

 

מבחינת הגרף, ה-S&P500 לא הצליח להיתמך מעל השיא הקודם שהיה ב-3580. זה לא אסון גדול מבחינת הקונים אבל כן מלמד על שבריריות השווקים. לטווח הקצר ניתן לצפות לירידה לאזור ה-3400 פלוס מינוס וירידה כזו לא תיחשב שינוי מגמה. מהלך מתחת ל-3400 יהיה סימן דובי. מהלך מחודש מעל 3580 ילמד ש-FOMO שולט עדיין.

 

זהו להיום, נעדכן ונרחיב ביחס למניות ורעיונות בטור הניתוח הטכני של יום רביעי.

כותב המאמר הינו זיו סגל, העוסק בתחום השווקים הפיננסיים, ניתוח טכני, מימון התנהגותי ואימון מנטאלי, בעל עיסוקים מגוונים בתחום באקדמיה ובפרקטיקה.

* אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אנונימי 25/11/2020 17:33
    הגב לתגובה זו
    לא סחירה
  • 3.
    [email protected] 25/11/2020 17:29
    הגב לתגובה זו
    ב WOOD - אין סחירות. חבל...
  • 2.
    ארתור 23/11/2020 19:22
    הגב לתגובה זו
    1. כאשר ביידן יעלה לשילטון. 2. כבר עכשיו כשרואים את המועמדים שלו למינויים יתחילו המגמות להשתנות.
  • 1.
    אהוד 23/11/2020 12:41
    הגב לתגובה זו
    RUN היא חברה בעמ ולא קרן
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.