התובע, שחר בן מאיר, הוא עורך דין במקצועו ובבעלותו חשבון ברשת החברתית פייסבוק. בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בת"א טען התובע כי בספטמבר האחרון העלה ראש הממשלה בנימין נתניהו פוסט בפייסבוק שבו קישור לכתבה בעיתון "ישראל היום", שכותרתה "איראן מאשרת עובדים עם הקרנות של סורוס". לטענת התובע, מדובר בכתבה בעלת תוכן שקרי ומזויף ולכן עתר למתן צו הצהרתי הקובע כי חשבונו של רה"מ הפיץ חדשות מזויפות ("פייק ניוז"), וכן לצו עשה המורה לפייסבוק לצמצם באופן משמעותי את החשיפה לפוסט המדובר.

לטענת התובע, פייסבוק התחייבה כלפי כל משתמשיה להילחם ולפעול כנגד תופעת החדשות המזויפות, כאשר התחייבות זו באה לידי ביטוי בין היתר הן בדבריו של מייסד החברה, מארק צוקרברג, בפני ועדה של הסנאט בארה"ב וכן ב"תנאי הקהילה" שלה שבמסגרתם נקבע כי פייסבוק מתייחסת ברצינות לאחריות לצמצום התפשטות חדשות המזויפות ברשת, מכירה בכך שזו סוגיה חשובה ומאתגרת ולכן תצמצם את חשיפתן באופן משמעותי.

פייסבוק מצדה, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה שהיא מהווה "מתקפה חזיתית על העיתונות החופשית", מנוגדת לעקרונות היסוד של שיח פוליטי וחופש ביטוי ואינה יותר מניסיון של התובע להשתמש בבתי המשפט על מנת לצנזר גישה של הציבור לכתבה בעיתון אשר שיתף ראש ממשלת ישראל. לגופו של עניין טענה פייסבוק כי הסעד המרכזי ממילא התייתר מאחר שבחלוף הזמן מאז העלאת הפוסט המדובר העלה רה"מ מאות פוסטים חדשים, ומשכך בפועל ממילא "נקבר" הפוסט הנידון אי שם במעמקי עמוד הפייסבוק של נתניהו. עוד טענה כי התובע עותר לסעד של אכיפת התחייבות חוזית כביכול של פייסבוק כלפי משתמשיה, אולם הוא לא הצביע על חובה חוזית כלשהי שלה המקנה לו זכות אכיפה.

השופטת לימור ביבי הזכירה תחילה את ההלכה המשורשת היטב בפסיקה, לפיה לא בנקל יורה בית המשפט על סילוק תובענה על הסף טרם שמיעת הראיות. בהתאמה נקבע כי רק במקרים בהם ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד המבוקש על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, ינקוט בית המשפט בצעד זה.

• "המשמעות הכי חשובה של AI היא במודל התמחור של משרדי עורכי דין"
• חשבתם להוריש ישר לנכדים? הנה הסיכונים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במקרה הנוכחי, צוין, עילת התביעה של התובע היא עילה חוזית שבבסיסה הטענה כי קיימת התחייבות חוזית של פייסבוק כלפי המשתמשים להסיר או לצמצם החשיפה של פרסומים שקריים. לדעת השופטת, לשון ההסכם הנטען אליה מפנה התובע היא ברורה וחד משמעית ומשכך יש לפרש את ההסכם בהתאם ללשונו ותו לא. כך, במסגרת ההסכם נקבעה מפורשות חובה של המשתמשים שלא להפר את תנאי השימוש וכללי הקהילה של פייסבוק, וכן נקבעה זכות של פייסבוק, להבדיל מחובה שלה, לנקוט בהליכים כנגד המשתמשים. יתרה מכך, נקבע מפורשות כי לא חלה על פייסבוק חובה לנקוט באמצעים כנגד משתמשים והיא לא תהיה אחראית לכל תוכן אשר מועלה על ידי משתמש.

בכל הנוגע לדברי מארק צוקרברג בפני ועדת הסנאט, קבעה השופטת כי גם לו סברה שמדובר בהסכם כלפי המשתמשים – אין בהם את מה שמבקש התובע למצוא בהם, קרי התחייבות של פייסבוק המקנה בידי מי מהמשתמשים זכות אכיפה להסיר או לצמצם החשיפה לחומר שקרי. לכל היותר, לשיטתה, יש בהם משום הצהרת מדיניות של פייסבוק לפעול על מנת להוביל למיגור התופעה.

עוד הוסיפה השופטת כי התובע לא הביא כל פסיקה ולא הפנה לתנאי מתנאי ההסכם הקובע - כנטען על ידו - חובה המוטלת על פייסבוק לנקוט באמצעים כלפי מי מהמשתמשים ואשר ניתנת משכך, לאכיפה על ידי מי מהמשתמשים כלפיה.

• מה מניע עיצוב משרד ב-5,000 שקל למ"ר?
• הפטור ממע"מ ביבוא אישי עולה ל-150 דולר והלחץ עובר לשוק המקומי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת

למעלה מן הצורך ציינה השופטת כי גם לו סברה שיש בהסכם משום יצירת חובה של פייסבוק כלפי משתמשים לפעול להסרת או לצמצום חשיפת תכנים כאלו ואחרים, הרי שלא היה מקום להחיל חובה זו במקרה זה. זאת, שכן אין מדובר בפרסום אשר התובע טוען כי הוא פוגע בו, ואינו טוען כי הוא פרסום הפוגע בציבור כלשהו. זאת ועוד, מדובר בפרסום אשר התובע טוען כי הוא שיקרי, אך לא מדובר בפרסום שהוא שקרי על פניו. בנסיבות אלו, לדעת השופטת, הטלת חובה על פייסבוק לבחון תוכנו של המידע ולבחון טענות אפשריות בדבר מהימנותו ואמיתותו ולהלכה ולמעשה להכריע בטענות אלו, אינה סבירה ואין לקבעה. זאת, במיוחד בשים לב לכך שמנגד לזכות לכאורית להסרת התוכן, עומדת הזכות להעלות תוכן המגלמת זכות יסוד לחופש ביטוי.

סיכומם של דברים – התביעה נמחקה. התובע יישא בהוצאותיה של פייסבוק בסך כולל של 7,500 שקלים. בהינתן שרה"מ נתניהו לא הגיש כתב הגנה, לא ניתן צו להוצאות כלפיו.