כלל פיננסים על אלביט מערכות: סוגרת עוד שנה מוצלחת למרות קשיי המאקרו, והדרך נמשכת

טליה לויברג מפסגות: "לאחר שיחת הועידה והכנס אנו בהחלט מרשים לעצמנו להיות אופטימיים"
קובי ישעיהו |

חברת אלביט מערכות פרסמה אתמול את תוצאותיה לשנת 2008, עם רבעון שמציג גידול של 18% בהכנסות, ו-63% ברווח התפעולי. האנליסט צחי אברהם מכלל פיננסים מעדכן בעקבות פרסום הדוחות את סקירתו על החברה והמניה תחת הכותרת "החברה סוגרת עוד שנה מוצלחת למרות קשיי המאקרו, והדרך נמשכת".

אברהם מציין כי צבר ההזמנות חזר לגדול והחברה מעריכה כי הוא יצמח גם במהלך 2009. נכון להיום הוא פי 1.7 מהמכירות הצפויות לשנת 2009. אברהם ממליץ "תשואת יתר" למניה עם מחיר יעד של 56 דולר..

הצבר בסוף הרבעון הרביעי עמד על 5.03 מיליארד דולר, והוא מהווה גידול של 158 מיליון דולר מול 4.78 מיליארד דולר ברבעון הקודם וגידול של 8.8% בהשוואה ל- 4.62 מיליארד דולר בסוף 2007. הצבר הנוכחי מייצג היקף מכירות של 1.7/1.9 שנים על בסיס תוצאות 2009/2008 בהתאמה. אברהם אומר כי הצבר היה גבוה יותר אלמלא השפעה שלילית של החוזים החתומים במטבעות יורו/פאונד/שקל, שנחלשו כולם מול הדולר.

מדובר ברבעון שיא עם גידול אורגני של 18.1% ל- 698 מיליון דולר בהכנסות. הרבעון הנוכחי עדיין כולל הכנסות מפרויקט ייחודי לצבא ארה"ב שהשפיע גם על שני הרבעונים הקודמים. עונתית, הרבעון הרביעי הוא הרבעון החזק ביותר של החברה מבחינת מכירות ומאופיין גם במרווח נמוך יותר מהממוצע. ההכנסות עמדו בציפיות מהם והייחוד בתוצאות מגיע מתחום המרווחים, אומר אברהם.

עם מרווח תפעולי של 8.9% מול 6.5% ברבעון המקביל אשתקד ומרווח תפעולי שנתי של 9.4% מול 5.4% ב-2007, אלביט הציגה שנה מצוינת ששילבה מינוף תפעולי לשורת ההכנסות המרשימה. "מאחר ואנחנו מנטרלים את הרווחיות החריגה של "החוזים לטווח הקצר" אנחנו מצפים לראות מרווח תפעולי נמוך יותר בשיעור של 8.7% בשנת 2009 ו-8.3% ב- 2010 במקביל לירידה במיעוט. בניכוי השפעות קצרות גם המרווחים הללו מצביעים על שיפור הדרגתי, רב שנתי, באלביט".

אברהם מציין כי הדולר התחזק במידה ניכרת לאורך הרבעון הרביעי של שנת 2007 ובחודשים שחלפו מתחילת השנה. אלביט, בתור יצואנית, נהנית מהתחזקות הדולר לאור בסיס הוצאות שקלי רחב. מאחר ובטווח הקצר החברה מגדרת את הוצאותיה המט"חיות, אנחנו צפויים לראות את ההשפעה החיובית המלאה ברבעונים הבאים.

עוד מציין אברהם כי אלביט יכולה להמשיך ולהתרחב בדרך של רכישות גם ב- 2009. הפרטה אפשרית של תע"ש תהיה אופטימאלית מצד החברה ובמידה והליך כזה לא יתבצע, נראה שנמשיך לראות רכישות קטנות יחסית, בהיקף של עשרות מיליוני דולרים בודדים.

פסגות: מחיר יעד של 59 דולר למניה

האנליסטית טליה לויברג מפסגות אומרת כי "לאחר תוצאות השיא של הרבעון הרביעי חשוב להתמקד באופק קדימה. בהקשר זה, לאחר שיחת הועידה והכנס אנו בהחלט מרשים לעצמנו להיות אופטימיים. הנהלת החברה ממשיכה לצפות לצמיחה דו ספרתית ב-2009 כאשר תרומת אותם החוזים קצרי הטווח שכה תרמה לתוצאות 2008 עשויה להימשך".

גם החשש באשר לצבר של הרבעונים הבאים על רקע האטה אותה הרגשנו בדיווחי החברה על חוזים חדשים החל מתחילת השנה הופרך כאשר מנכ"ל אלביט, יוסי אקרמן, הביע בטחון כי צבר החברה בסוף 2009 יהיה גבוה מזה של היום, צבר שתפקידו להבטיח את הצמיחה מ- 2010 ואילך, אומרת לויברג.

בסך הכל צפויה אלביט להיות אחת החברות הבודדות (אם לא היחידה) שיציגו צמיחה אורגנית דו ספרתית ב-2009 לצד שיעורי רווחיות בהחלט נאים ושיפור בשורה התחתונה. "אנו כמובן לא מתעלמים מהשפעות מאקרו כדוגמת הלחצים באשר לתקציבים והשינוי הצפוי בהליך הרכש של הממשל האמריקאי אך יש לזכור כי מול השחקניות הגדולות שיכולות רק להיפגע משינויים אלו עבור אלביט טומנים המהלכים גם אפסייד".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.